דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

מסע אל המזרח כדי לגלות את המערב

היה זה  מסעו של נפוליאון בונפרטה למצרים ולארץ ישראל, שהכיר את המזרח בצורה אינטימית אל העולם האירופאי. בין כוחותיו היו חוקרים ומדענים, שמיפו וחקרו את מצרים ואת ארץ ישראל – זאת הפעם ש'המערב' פגש את ה'מזרח' דרך נקודת המבט המדעית. פרסום המחקרים על המזרח הביא לדחיפה של נוסעים ממדינות המערב למזרח, שלא היו עולי רגל המבקשים לעלות  ולתור את המזרח על פי ספרות הקודש, אלא הם דמו יותר לתיירים של היום; זו היתה קריאת תיגר על המוסכמות החברתיות של אותה תקופה ואת העלילות והחוויות שלהם, הם העבירו אל הספר.

זרם הצליינות לא פסק אלא הוא התגבר ועמו, הופיעו גם שני סוגים אחרים של תיירים: הנוסע החוקר (או ההרפתקן), הנוסע התייר (או הטייל). הנוסעים החוקרים והנוסעים ההרפתקנים, בספריהם הרבים היו אלו, שהמחישו את החיים במזרח עבור אירופה. מרביתם היו בעלי השכלה מדעית ויתרתם היו חובבים. נקודת המוצא של החקירה היו הטקסטים הקנוניים, כמו המקרא, כתבי יוסף בן מתתיהו ועוד – הם ראו את עצמם כממשיכי דרכם של העולם היווני רומי, שהיו חלק מהותי בלימודים בבית הספר הפרטיים; אכן, התיאורים הללו היו בעלי ערכים 'נוצרים', בהתרוממות הרוח הנוצרית אבל גם בתחושת העליבות של המרחב.

הנוסע התייר היה מטרה נוחה ללעג על ידי הנוסע ההרפתקן. עבורו הנוסע התייר בא לחוות את המזרח במלא הנוחות – דרך הארגון שסוכנויות הטיולים (כמו חברת קוק המפורסמת) ארגנה להם. נוסעים אלו נתפסו, כממלאים צו תרבותי חברתי מסוים. דפוסי הכתיבה של הנוסע ההרפתקן והנוסע החוקר, היו שונים; אבל, הכתיבה שלהם היא המעניינת מכולם. נוסעים אלו חקרו את המרחב לאורכו ולרוחבו והם הכירו את התרבות האנושית שהרכיבה את המרחב; ובמרבית המקרים הם נעו בדרך כלל בחבורה קטנה, שהולידה זיכרון ספרותי בצורת סיפורי המסע השונים.

הנרייט בראון. היופי המזרחי (Une Beaute Orientale). שמן על בד. אוסף פרטי.
הנרייט בראון. היופי המזרחי (Une Beaute Orientale). שמן על בד. אוסף פרטי.

חלק מאותם תיירים שהגיעו אל המזרח, באו לחפש את גאולת הנפש. במיוחד במזרח, שנתפס כמקור העולם הנוצרי המערבי; מרביתם לא מצאו שם את שלוות הנפש שאותה הם ביקשו, ובמקרים רבים היא גירתה את הטירוף שאחז בהם. אחרים מצאו במרחב, את ההשראה ליצירה הספרותית. יצירה זו, עיצבה את הסטראוטיפים של המודל הגברי מול הנשי; זו התקופה בה הזהות המגדרית, היתה חלק מהניסיון במפגש בין המזרח למערב;  בו אפשר לאתר את הדמות של הארכיטיפ של הגבר המציל את העולם מהכישוף של האישה –  כמו: ברומן 'מכרות המלך שלמה' ועוד.

גם עבור הנשים, המסע אל המזרח העניק חירויות, שלא ניתנו להן על ידי החברה האירופאית; שביקשה להגביל את התפקוד של נשים בחברה האירופאית. היתה זו, מריה אלייזה רוג'רס, אחותו של סגן הקונסול האנגלי בחיפה אדוארד רוג'רס, שסיפרה את סיפור אהבתם של הית'קלף וקאת'י מ'אנקת גבהים' –  בזמן, שהיא מתרגמת את הטקסט האנגלי לכמה מידידיה המקומיים שכולם היו גברים ורצו לשמוע על סיפורי האהבה של האירופאים. לימים סיפור זה סופר במספר רב של גרסאות בכל רחבי הגליל המערבי ובאזור הר שכם (ג'בל א-נבלוס)

.במרבית המקרים, הנוסעות  לא תרו את המרחב לבדן –  אלא זו היתה שותפות של מספר דמויות נשיות, או של חבורת ידידים המורכבת מבני שני המינים. שותפות הזו לא תמה רק במסע עצמו. בדומה לגברים הן גם פרסמו את תחושותיהן ביחס אל המזרח בסיפורים, אבל, זו היתה שותפות עם נוכחות גברית, אמתית או פיקטיבית. תפקידה של הנוכחות הגברית, שימשה כפונקציה של עריכה וביקורת. בצורה הזאת, הדמות הגברית, תיווכה בין הסיפור של הנוסעת וקהל הקוראים שלה. במספר מועט של מקרים, נשים שתרו את המרחב לבדן, ראו צורך להוסיף לתיאורי המסע צידוק של כתיבת סוגה שבאותה תקופה היתה ברובה גברית.

הנרייט בראון. נערה מורית עם תוכי (1875). שמן על בד. ראסל-קוטס גלריה לאמנות
הנרייט בראון. נערה מורית עם תוכי (1875). שמן על בד. ראסל-קוטס גלריה לאמנות

בספרות המסעות הנשיים, הנוף היה הגיבור הראשי ולאחר מכן, בדומה לגברים, הן נקלעו לאותו דיסוננס, שגם המחברים הגברים נקלעו אליו והוא  המתח בין הקדושה, העליבות וההזנחה; חסרה להן האפשרות להבחין בין פרטים בהמון הסואן. ספרות זו, נתמכה באוטוריטה של ספרות הנוסעים, הכללית והיא ניסתה להעתיק את המודלים הקבועים של ספרות המסעות והרומנים הספרותיים של אותה תקופה.

עבור הנשים המסעות הללו היו מסעות אל החירות. אכן אלו היו תיאורים אידיאלים של המזרח ובפרט התיאורים של המדבריות. המייחד של סיפורי מסעות אלו, היה יחסי הגומלין עם סיפורי המסע הגבריים; במקרים רבים היתה הנגדה של המהות הנשית של אותה תקופה וזו הוגדרה כ'מסעה של האישה הלבנה', שהיה בעל מהות באימפריות האירופאיות. זהות שהתבססה על הזהות הלבנה של האימפריה ודרכן הובטחה הזהות האירופאית של האימפריה. הזהות הנשית התבססה על ההיררכיה של הבדלים בצבע ותרבות מחד, ומאידך המזרח והאימפריה, נתפסו כעיסוק גברי ובמקרים רבים כגורם מפריע וזאת כמסורת בתי הספר הפרטיים.

מודל הספרות השני הוא ספרות ההרמונות. הנשים היו אלו שקבעו את דפוסי ההתבוננות והראו תיאורים חדשים ובלתי תלויים. העדויות של הנשים, מהנעשה בהרמונות, הינן מקור ראשון על תחום חיי האישות במזרח ובאימפריה העוסמאנית. הנשים היו משוחררות מהצורך להסתמך על האוטוריטה של ספרי המסעות בסוגיה. ולו רק מהסיבה, שגברים היו מנועים מלהיכנס אל ההרמליק (החראם), שהיה הממלכה של הנשים. מרבית הכתיבה הגברית על ההרמליק המזרחי, היתה מבוססת על בסיס המודל של סיפורי אלף לילה ולילה וזלגה אל הרומנים.

כתיבה זו לא חיזקה את הזהות האירופאית ובמקרים רבים זהות זאת, קיבלה ביקורת רבה. נשים רבות ראו את המזרח, כמקום בו לאישה ישנן זכויות שלא התקיימו בעולם האירופאי ובמיוחד בתחום הפרטי. הכתיבה הנשית מחכה את קודקס הערכים של המעמד הבינוני של התקופה. ההרמליק העוסמאני או הפורדה ההודית, נדמתה לנשות המערב, כחוף מבטחים עבור האישה והילדים; וזה נדמה כממלכה הנשית, בה הגבר מחויב לקבל את הסכמתה של זוגתו לקיום יחסים, דבר שלא התקיים במערב, היות והן נתפסו כרכושו של הגבר.

הנרייט בראון. ביקור בפנים החראם בקונסטנטינופול (A Visit: Harem Interior, Constantinople) 1860. שמן על בד. אוסף פרטי.
הנרייט בראון. ביקור בפנים החראם בקונסטנטינופול (A Visit: Harem Interior, Constantinople) 1860. שמן על בד. אוסף פרטי.

ספרות זו העניקה לנשים האירופאיות את האפשרות לדון, בסוגיות הקשורות אל הגוף והמיניות הנשית, שנתפסו כטאבו בחברה האירופאית באותה תקופה. הסנקציות שהוטלו על הגוף הנשי, קיבלו משנה תוקף בתיאוריים ספרותיים של גוף האישה. הנשים נדרשו לכלים תיאוריים שיעקפו את האיסורים הללו. אלו, היו תיאורים שהתבססו על התבוננות החוצה, אל הסביבה. מבט זה היה מלווה בראליזם והתייחסות (לפעמים טרחנית) לפרטים, מחד ומאידך, דרך העלאת התיאורים מן המקומות האסורים הללו, הנשים יכלו להתייחס אל התרבות האירופאית. ספרות ההרמונות, הינה ספרות אידיאולוגית, שאמורה לפאר את הביתיות וההפרדה בין המינים; אבל היא תעדה בעין בוחנת את אחד התחומים המעניינים, של המזרח שלא היה מוכר לחברה המערבית וזאת תוך התבוננות פנימית על החברה.

מסעות הנשים אל המזרח היו חלק מעיצובי הייצוג הגברי מול הנשי במדינות אירופה וזה על רקע העלייה והתפתחות של מעמד הביניים והבורגני באירופה. דרך התנסות זו נשים וגברים עצבו את הזהות המגדרית שלהם. ספרי המסעות של נשים אלו היו דיאלוג שהיה מורכב ממבט עצמי בוחן; הן אלו שהעניקו לנשות המזרח קול עצמאי ובעזרתן, נשות אירופה קיבלו את האפשרות לדון בסוגיות שהיו אסורות במולדתן ובצורה הזאת, נשות המזרח הפכו להיות לסוכנות היסטוריה.

מפגש זה לא היה סימטרי, אבל הוא הצליח לערער את הביטחון העצמי של בנות המעמד הבינוני האירופאי, דבר שהביא לשבירה של אחידות הזהות של היחס האירופאי אל המזרח. המפגש של הנשים עם המזרח, בניגוד לכתיבה הגברית לא הוביל למודל בינארי, המתייחס אל ההבדלים החדים בין המערב למזרח, אלא בין המרחב ה'פרטי', ה'ציבורי' וה'אישי'. עבור הנוסעות האירופאיות המזרח העניק את החירות החיובית, בה הנשים הללו יכלו לפעול למען הגשמה עצמית שלהן ולפרוץ את הגבולות הצרים שאירופה הציעה להן.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!