"אנחנו, נשות העולם, חייבות להשתתף במלחמה הדרושה – לא נגד גברים – אלא נגד עוני, בורות, אי שוויון ועוול. אנחנו הנשים לא יותר טובות מהגברים, אבל אנחנו טובות מדי בשביל שלא להשתתף באופן פעיל במאבק לשלום ולפיתוח במדינות שלנו ובעולם". את הדברים הללו אמרה ראש הממשלה לשעבר ואז שרת החוץ, גולדה מאיר בשנת 1961 בנאומה בסמינר הבינלאומי הראשון – 'נשים בחברה מתפתחת' – שהתקיים בחיפה, ובו השתתפו נשים בתפקידים של קובעות מדיניות, שרות וחברות פרלמנט מכל העולם. בסמינר הוחלט כי יקום בכרמל מרכז ישראלי בינלאומי להכשרה והשתלמות נשים מרחבי העולם במטרה לקדם שוויון ורווחה מתוך חיזוק מעמדן וכוחן של נשים.

המרכז פועל תחת מש"ב – 'המחלקה לשיתוף בינלאומי' שהיא הסוכנות לסיוע בינלאומי של ישראל, המציינת שישים שנים להיווסדה, היושבת במשרד החוץ ומופקדת על שיתוף הפעולה וסיוע של מדינת ישראל בעולם, באמצעות הדרכה והכשרה, בארץ ובחו"ל. כ-25 אלף משתלמים הוכשרו במרכז מאז הקמתו כחלק מ-300 אלף משתלמים שהוכשרו בארץ ובסמינרים ניידים ברחבי העולם. בחלק מהמקרים בהן ההכשרות משתלמים ממדינות איתן לישראל אין יחסים דיפלומטים, וגם ממדינות הנמצאות בקונפליקט עם ישראל. חשוב לומר כי פעילות מש"ב נעשית על רקע המאבק המתמשך של מדינת ישראל, מאז הקמתה, על מעמדה הבינלאומי. בעוד המנהיגות הישראלית הפוליטית מרבה להדגיש את הקו המפריד בין ישראל ומדינות העולם, המסרב לקבל את צדקת קיומה של מדינת ישראל וכי יש להכריעו בכוח, יש במדינת ישראל גורמים פעילים אשר עבורם ההסברה הישראלית החיובית טמונה בתועלת ובשיפור איכות חייהם של אזרחי העולם. היחס החיובי לישראל הוא רווח עודף, תולדה הנובע מתוך סיוע בינלאומי בעיתות משבר, הכשרות והשתלמויות מקצועיות ושיתוף הידע הישראלי הנצבר כדי לשפר את מצבם של אלה החיים במדינות מתפתחות.

גולדה בפגישה עם משתלמי במרכז כרמל (ארכיון מרכז כרמל)

"אולי לא יהיו לנו כלים מתקדמים אך יהיה לנו את הידע"

בתחילת השבוע התכנסה קבוצה בת 24 משתלמות (מתוכן שני גברים) לקורס בן שבועיים תחת הכותרת "עסקים חקלאיים – כלי להעצמת נשים כפריות". המשתתפות הגיעו מכל קצוות תבל ומקשת תרבויות השונות אלו מאלו, ממדינות אזרבייג'אן, קמרון, אתיופיה, גאורגיה, האיטי, הונדורס, הודו, קניה, נפאל, פנמה, פרגוואי, סודן הדרומית, סרי לנקה, סווזילנד, אוגנדה, אוקראינה, אוזבקיסטן וויאטנם. עבור כולן זו הפעם הראשונה בה הן מבקרות בישראל.

"אנחנו לא באים ללמד אתכם אלא לשתף אתכם" אמרה מנהלת המרכז חווה קריא לקבוצה בפתיחת הקורס. קריא, עובדת סוציאלית במקצועה, פעילה במרכז מאז שנת 1982 סיפרה לקבוצה בזכות גולדה מאיר שלאחר מסעה המדיני הראשון למדינות אפריקה החליטה להקים מרכז הכשרה לנשים "ראשון מסוגו בעולם" וגייסה למשימה את המנהלת הראשונה של מרכז מש"ב כרמל, מינה בן צבי ז"ל, ממקימי חיל הנשים של צה"ל (ח"ן) והמפקדת הראשונה שלו.

"בעשר השנים הראשונות רק נשים באו להכשרה" סיפרה חווה אך הוסיפה כי למרות ההצלחה בהקמת המרכז וגיוס המשתלמות, "לאחר בדיקה" גילו כי הנשים שעברו הכשרה נשארו בדיוק באותו המצב ממנו הגיעו וללא שינוי מיוחל במקומן החברתי. "ראו שאם לא תהיה הכשרה גם לנשים וגם לגברים לא יהיה שינוי. הבנו שאם לא נעבוד ביחד לא תהיה כל התפתחות", אמרה קריא והוסיפה כי במרכז מקפידים על רוב נשי בהשתלמויות ואם ישנה מדינה המדגישה מועמדות רק של גברים – "אנו מבקשים בדרגים הגבוהים שישלחו גם נשים".

נושא כוחן של נשים והעצמתן מבוטא במרכז לא רק בתכנים אלא גם באופן ניהולו. הצוות המקצועי של המרכז וניהולו נעשה על ידי נשים בלבד. "יש כאן מעט גברים בתחום הניקיון והבישול", אמרה קריא בפתיחה.

מרכז מש"ב כרמל (צילום: שי ניר)

תוכנית הקורס עמוסה וכוללת הכשרת יזמות לפתיחתם של עסקים זעירים, אסטרטגיות שיווק, נשים בעסקים, מנהיגות ושינויים ארגוניים, מערכות תמיכה ושיטות מומלצות בקידום יזמות חדשנית ונשים בעסקים והטמעת עקרונות של חשיבה מגדרית.

"באוגנדה אחת הבעיות היא שיש לנו יותר מידי חקלאים שמגדלים לצריכה עצמית ולא למטרת מסחר. העוני נשאר במקום", אמרה ל'דבר ראשון' אסתר אטווינה (47) המשתלמת בקורס. אטווינה, עובדת ממשל, סיפרה כי המשרה הממשלתית מבטיחה לה רק 50% הכנסה ולכן היא מחזיקה בנוסף משק עם 500 עופות המייצרות כ-300 ביצים ביום.

מה הציפיות שלך מהביקור בישראל?
"אני רוצה לדעת איך אנשים בישראל נהיו יזמים. מעניין אותי איך ישראל, מדינה ללא משאבים, מצליחה כל-כך. אני מעוניינת לשווק את הביצים אך אני לא מצליחה לספק את הביקוש ומעוניינת להגדיל את זה. אתם מצליחים לגדל כל דבר מהקרקע. אני רוצה לדעת איך אנו יכולים לפתח את האזורים והכפרים ושאנשים יצאו מהעוני".

אטווינה מתארת את המציאות במדינתה באופן שנשמע כמעט דמיוני לאוזניים ישראליות. "התכנית בשמה אני מגיעה לישראל היא שנבקש מהחקלאים לעשות חקלאות במטרה לעשות עסקים. אצלנו חורשים עדיין בידיים. לא משתמשים באמצעי יצור מתקדמים, היבולים לא משגשגים ונשארים עניים".

סוזאן לורו (34) המגיעה מג'ובה, בירת סודאן הדרומית, היא עובדת סוציאלית במקצועה ופעילה למגדר. בסבב הפתיחה וההיכרות של ההשתלמות היא אמרה כי עבורה "זו זכות גדולה להשתתף בקורס וגם לבוא לראות את ירושלים. אני שמחה לשמוע שישראל חוגגת את יום האישה הבינלאומי". עוד אמרה לורו, "אני אוהבת את מש"ב, לא היינו מסתדרים בלי הסיוע הטכני שלכם". לורו הגיעה לקורס עם עוד שתי נשים ממדינתה במימון האו"ם ומצפה ללמוד כיצד לפתח מגוון של גידולים חקלאיים במרחב הכפרי במדינתה. היא הדגישה כי עם הידע שתרכוש בישראל תצטרך להכשיר אחרים במדינתה.

סודן הדרומית היא המדינה הצעירה ביותר בעולם ומדממת שנים רבות ממלחמות אזרחים ומלחמות חיצוניות. המציאות הפנימית במדינה כל כך התדרדרה עד שנעשו בה מעשי זוועות המוניים, פשעי מלחמה, מעשי רצח, אונס והרס רכוש. כיום אחד מכל שלושה סודנים נאלץ לברוח מביתו. כמו כן, במדינה למעלה ממיליון ו-800 אלף עקורים וקרוב ל-2 מיליון פליטים שברחו מהמדינה. "לא נהיה פחות בקונפליקט אבל נשים יהיו יותר עצמאיות" אמרה לורו על ציפיותיה הריאליות ביחס למצב במדינתה והוסיפה, "ישנם הרבה אנשים פליטים בתוך המדינה ומחוץ למדינה. אני מאמינה שנוכל לעשות שינוי בלסייע להם. אולי לא יהיו לנו כלים מתקדמים אך יהיה לנו את הידע. לפחות שיצליחו לנהל עסקים ולדעת לעבוד עם שותפים".

ביקור לימודי בנאות סמדר במסגרת קורס פיתוח קהילתי: מגדר, מנהיגות וסביבה בשיתוף עם UN ENVIRONMENT (ארכיון מרכז כרמל)

הצוות המקצועי

"אני תמיד אומרת 'אתן לא באתן ללמוד. אתן באתן לשתף במה שיש במדינה שלכן', גם אנחנו", אמרה רוזה פרנקו, שעלתה לישראל מפרו עם ניסיון של 37 שנים בניהול בית ספר האחראית כיום על פרוייקטים לגיל הרך, וביטאה את הרוח החינוכית הבלתי פורמלית של המרכז. "המסר הוא שאתן יכולות לראות, לקחת את מה שטוב ולא לעשות את מה שאנחנו עושים פה בישראל. זה לא אותו הדבר", הוסיפה פרנקו.

מה למדת מהעבודה עם נשים?
"שיש לנו כוח. אני לא רוצה לומר שהגברים לא לוקחים את הדברים ברצינות אבל נשים לוקחות את העבודה שונה. העולם זה גברים ונשים ולא רק גברים. לפני שעליתי לארץ ניהלתי בית ספר 37 שנים. בהתחלה היה לי קשה כאישה ולמדתי שעם כוח אפשר לעשות הכל. פה במרכז נפתחו לי העיניים. מה שראיתי שקורה בעולם זה אדיר. אפשר לדעת מה קורה בכל מקום ופינה בעולם. אני למדתי ועדיין לומדת מכל הנשים המגיעות לכאן".

שחר ראם, סגנית מנהלת ואחראית על תחום הפיתוח הקהילתי ומנהיגות נשים מוסיפה כי "אנחנו לא מראים רק שהכל יפה וטוב בישראל. אם יראו רק דברים מושלמים לא ניתן יהיה ללמוד מהם. מראים גם את האתגרים שלנו ושומעים על הקשיים וההצלחות ומזה הן יכולות ללמוד. אנו לא באות לשווק אלא לשתף אותן במצב ממנו אפשר ללמוד".

קטרין רודנקו (39) אחראית על קורסים של יזמות ופיתוח עסקים קטנים בשפה הרוסית אומרת כי "בשביל לשנות צריך למצוא את הדרך ואת מהות השינוי עבור המשתלמים", ומוסיפה, "הרבה פעמים נשים מציגות עצמן כפחות שוות. גם ברמת הידע וגם מהבחינה הכלכלית, כאשר המחירים שהן מציעות נמוכים משמעותית. נשים מנהלות יותר זהירות ופחות לוקחות סיכונים וזה מביא לכך שעסקיהן מתפתחים לאט יותר. אנחנו רוצות ללמד אותן איך לראות הזדמנויות. הרבה פעמים הן מפספסות אותן. מלמדות אותן איך לקחת סיכונים. מלמדות מתי נכון לצאת מהעסק. לא רק לתת יחס של 'בייבי' לעסק שמייצר מינוסים. לדעת לומר 'עד פה אני עוזבת'".

רודנקו, ילידת אוקראינה שעלתה לישראל ללא משפחתה בשנת 1995, במסגרת תכנית נעל"ה, מעבירה השתלמויות באוקראינה לשיתוף ביסודות כלכלים בסיסים כמו עשייתם של שיתופי פעולה עסקיים, "נתקלתי במצבים באוקראינה שאנשים לא יודעים מה זה לשתף פעולה. בישראל אנו יודעים לעשות את זה טוב אבל שם לצערי לא כל-כך. זה נראה להם מוזר שאנשים אחרים באים ועוזרים. בשנה הראשונה נתקלנו בשאלה 'למה אתם רוצים לעזור לנו' ואז מגלים שאין לנו מחשבות לרמות אותם".

האם את רואה שההשתלמויות אותן אתן מעבירות מביאות לידי שינוי?
"שיתוף הפעולה איתנו גם גדל. אם ב-2016-2015 היינו מקבלים 15-10 מועמדות לקורסים, היום אנו מקבלים 68 בקשות ומותר לקחת רק שלוש. מגיעים אנשים שבהחלט עושים שינויים ומשפיעים".

"הייתה משתלמת שפגשתי אחרי שנה, שעברה איתי קורס בן שלושה ימים והגיעה לקורס שני. ראיתי שהיא מאוד השתנתה והפכה ליותר ייצוגית ממה שזכרתי אותה. אז היא הייתה מופנמת וביישנית. חשבתי שבגלל שהיא נראית ככה העסק שלה גם נראה אחרת. היא אמרה לי שהיא זוכרת שאמרתי לה שבגלל שהיא גי'נג'ית והיא מושכת תשומת לב, יהיה לה קל ליצור קשרים עם אנשים. בכלל לא זכרתי שאמרתי את זה. לדבריה המשפט הזה, מכל מה שלמדתי, הביא אותה להגדיל את העסק והביא אותה גם להיבחר להיות הנציגה ברשות הניהול האזורית. המשפט הקטן הזה גרם לביישנות שלה להיעלם לחלוטין. לפעמים המילה הקטנה והתמיכה הקטנה יכולות להיות כל-כך משמעותית בשביל בנאדם. זה גורם לי כל פעם לברור מילים ולומר במקסימום עדינות ומקסימום תמיכה. אני יודעת שהן לוקחות את זה עמוק ללב ועמוק לעסק".

סיוע ישראלי משמעותי נוסף אפשר למצוא לא רק בעסקים אלא גם בחינוך. שרה וילנר (38) עלתה לישראל בשנת 2005 מקנדה, והיא אחראית במרכז על חינוך התפתחותי לגיל הרך והכשרת מורים. לדבריה, "כל העולם צריך חינוך לגיל הרך וזה הדבר הכי חשוב שיש. כל מה שאדם לומד בגיל הרך הולך איתו לכל החיים. עם מורים טובים אתה יודע שיצמח אדם עם פוטנציאל גדול". וילנר מספרת כי במדינת גאנה באפריקה, ישראל הפעילה פרוייקט גדול בשנת 2010 בשלוש ערים מרכזיות – אקרה, קומסי וטאמאלה, בשיתוף משרד החינוך המקומי, להכשרת  כ-400 מורות לגיל הרך ובתוכן היו גם שני גברים. "מי המורים לגיל הרך? נשים בדרך כלל" אומרת וילנר ומוסיפה כי שתי מטרות הפרוייקט הן לתת "כלים וידע לעבוד טוב יותר" ולאפשר לנשים "להמשיך ולהתקדם במערכת החינוך".

וילנר מספרת כי אחת המשתלמות, רוזמרי אובנג-אג'יי, שגם הגיעה לארץ, השתתפה בהכשרה בת חמש שנים ובשנת 2016 קיבלה את פרס המורה הטובה ביותר. "היא הפכה להיות מנהיגה בקהילה המכשירה מורות אחרות במתודולוגיה ישראלית לגיל הרך".

רוזמרי אובנג-אג'יי, בהכשרת מורות בגאנה תחת הדרכתה. 2015 ארכיון (קרדיט: MASHAV/MCTC Archives)

רנא נחאס סוידאן, אחראית על הקורסים האזוריים של המזרח התיכון אומרת, "אנו חיות בעולם בו לאישה יש את אותן מטלות כמו לגבר ואני מקווה שיהיו לנו את אותן זכויות. אני לא מבקשת זכויות לפני המטלות. אני אומרת שאני שווה ואני עושה את שלי בחברה. ככה אני חושבת וככה חונכתי. עשה את המוטל עליך ודרוש את מה שמגיע לך". נחאס סוידאן אחראית בתפקידה על קבוצות פלסטיניות שמגיעות להשתלם ומתרשמת כי "זה עושה טוב".

זה מביא שלום?
"השלום מגיע מהשטח. המטרה שלנו זה לא פוליטיקה ולא להתעסק בשלום. המטרה שלנו היא לתת ידע וכלים מקצועיים. אנחנו לא מתעסקות אם זה כן או לא. אנחנו משאירות את מה שמחוץ למרכז בחוץ. אני מקווה שזה משפיע לטובה. מנסים להתמקד במקצועי וזו המטרה שלנו. לחזק נשים בכל החברות. זה לא בעיה של חברה מסויימת. אנחנו חיים בעולם שוביניסטי בהרבה מובנים. בתור אמא לשתי בנות יש לנו דרך ארוכה לשוויון. צריך לא להתמקד רק בסיסמאות אלא להתמקד בשטח. הכל נובע מחינוך ויש למש"ב תפקיד גדול".

מפגש

"הייתה לנו קבוצה של שבע נשים קניתיות, סגניות מושלים בממשל המקומי. תפקידים יחסית בכירים" מספרת ראם ומתארת את מפגש המשתלמות עם ההוויה הישראלית הבלתי פורמלית דרך התהליך אותה עברה קבוצת הנשים המגיעות ממעמד בו חיים עם משרתים בתוך הבית הדואגים לכל הצרכים, ובישראל הגיעו למרכז הנמצא במבנה המזכיר במשהו אכסניית נוער. "הן החשיבו את עצמן כמאוד בכירות ופה ישנים שתיים בחדר באווירת 'קיבוץ גולדה', מאוד צנוע. הן אמרו שהן לא מוכנות לישון ככה. מספרת ראם על ההתמודדות עימן, "ישבנו איתן בשישי עם השותפה מסוכנות האו"ם והסברנו להן, שזה המקום וחלק מהרעיון זו החוויה ביחד ואין לנו אפשרות למשהו אחר. היה שם תסכול ומאוד לא נעים".

"בסוף הקורס הייתה מישהי שאמרה שכבר שנים לא שמעה אנשים קוראים לה בשמה הפרטי, שהיא אפילו לא ידעה מה זה לסדר את המיטה שלה או לפנות את הצלחת מהשולחן ושהיא מתחברת לעצמה מחדש. גם מי שהובילה את הסיפור עם התנאים קמה ואמרה שלמדה מהי מנהיגות מתוך ענווה. משהו שם תפס מתוך חוויה. לא באים ומשווקים להן את ישראל אלא הן חוות את ישראל עצמה. מתוך כך הן הופכות לשגרירות של ישראל".

קורס עסקים בחקלאות ככלי להעצמת נשים (צילום: שי ניר)

מכיוון שמרכזי ההכשרה של מש"ב הם בינלאומיים, קורה לא אחת שמגיעים להשתלם דווקא בישראל, אנשים ממדינות עוינות, או כאלה שלישראל אין יחסים דיפלומטים איתן. "אנחנו משתפים פעולה עם כולם. מעבר להכשרה המקצועית המטרה היא שיבינו מהי ישראל האמיתית ושיבינו שיש לנו מה לתרום להם" אומרת המנהלת קריא. "אנחנו מכניסים בכוונה נציגים ממדינות בקונפליקט. כולל בתוך חדרי השינה. שיראו שהשני הוא אדם וזה חלק מהסיפור הבינלאומי".

"אנחנו מפרידים בין הממשלים לחברה האזרחית. לפעמים האזרחים הם הקורבן. אם היינו יכולים לעזור לאיראנים היינו עוזרים להם. מה החברה האזרחית אשמה? אנחנו לא רוצים להתנהג כמנהג ה-BDS (תנועת החרם נגד מדינת ישראל, ש.נ.) שתוקפים את אזרחי מדינת ישראל, להחרים עמים אחרים". אנחנו לא עובדים עם הממשלה אלא עם הארגונים. גם כשפרצה האינתיפאדה אירחנו פלסטינים בחיפה בזמן שהיו פיגועים. התפקיד שלנו זה להכשיר נשים ליזמות ועוזרים להן שיוכלו לכלכל את המשפחות שלהן ואת הקהילה שלהן. איך לעשות עסק ביתי לרווחי. אנחנו פחות בעניין הפוליטי ויותר בעסק המקומי".