לפני שנתחיל אעשה סדר קטן בארון ואגיד שמשחק הקרלינג הומצא במאה ה-16 בסקוטלנד, לאחר מכן נדד המשחק יחד עם המהגרים לקנדה, ומשם לארצות הברית ולסקנדינביה. ליבשת אסיה הגיע המשחק רק ב-30 שנה האחרונות, ולכן ההצלחה של הקרלינג באולימפיאדה הנוכחית שהסתיימה עכשיו בקרב במדינות היבשת היא סנצסציה אמיתית.

1988 היא השנה הראשונה בה הוקם מועדון קרלינג תחרותי רשמי בקוראה, וזה קרה רק אחרי שהוקמו מתקנים בסיסים ראויים למשחק, דבר שלא היה קיים קודם, ובנוסף הוקמו מועדוני נוער, אשר מטרתם הייתה ללמד את רזי הענף וליצור תרבות ספורט סביבו.

יצירת שושלת ותרבות סביב ענף ספציפי זה דבר לא פשוט, ואין ספק שצריך לשם כך משוגעים ומשוגעות לדבר, בשנת 2006 נפתח מרכז הקרלינג הלאומי במחוז בשם יוסיאונג. במהלך התיכון כל נער ונערה נדרשו ללמוד את המשחק וגם להשתתף בתחרויות, לצבור נסיון או פשוט סתם לשחק, כאשר במקביל אורגנו תחרויות מקומיות ובינלאומיות במחוז.

ביוסיאונג גרים  70,000 איש ועד לפני חודש תעשיית השום המשגשגת באיזור הייתה הדבר היחידי שבזכותו היא הייתה מזוהה, אך כנראה שעשיית תהליך זה דבר משתלם. בכדי לקדם את המציאות החליטה דאז לי אין יאנג מנהלת בית ספר הבנות במחוז יוסיאונג לבטל את אימוני הכדורסל ולהכניס במקום את אימוני הקרלינג לתוך מערכת השעות שלהן, 12 שנים אחר כך, נראה שההחלטה הייתה נכונה,  ארבע מתלמידות התיכון שבנוסף לזמן על המשטח בילו לא מעט בנסיעות הלוך וחזור אליו, עמדו על הפודיום עם מדליות הכסף האולימפיות וחגגו מקום שני היסטורי לענף הקרלינג במדינה המארחת.

נבחרת הנשים של דרום קוראה בקרלינג המכונה גם "נבחרת השום", בגלל המקום בו גדלו השחקניות יוצרת התלהבות גדולה גם בקרב חובבי הענף בכל העולם, בנבחרת משחקות קים און יאנג (סקיפ) הקפטנית של הקבוצה שמצטרפת למשפחה הראויה והגדלה של ספורטאיות שמרכיבות משקפיים וגאות בכך, האחיות קים יאונג מי (המובילה) וקין יאונג אה (השלישית) שעושות כבוד למשפחה, קים סיאון יאונג (השנייה)  וקים צ'ו הי (המחליפה).

יחד הן משחקות כבר שש שנים, במסע בין אולמות הקרלינג השונים. בין הישגיהן – מקום 8 במשחקים החורף בסוצ'י 2014 , מקום 6 באליפות העולם ב-2017 וההישג הכי גדול של צוות "קים" היה שניצחו בגמר אליפות אסיה והפסיפיק שהתקיימה באוסטרליה את יפן וזכו במקום הראשון.

למרות ההצלחה באותה אליפות מעטים האנשים שציפו שהן יצליחו להגיע לאחד מארבע המקומות הראשונים מתוך עשר ולמעמד חצי הגמר ומעטים עוד יותר היו אלו שדמיינו שהן יסיימו את שלב המוקדמות במקום הראשון וישאירו מאחור את קנדה אלופת העולם ושוויץ סגניתה.

מכיוון ששם משפחתן של כל השחקניות הוא קים, החליט הצוות באמצע ארוחת בוקר שגרתית בבית קפה מקומי שעליהן לבחור כינויים באנגלית גם כדי להבדיל אותן אחת מהשנייה, וגם שיהיה קל לזכור, אם הייתה במקרה תהייה מה יהיה הקו המנחה לשמות, אני בטוח שלא תופתעו לגלות שבהשראת המקום בו ישבו הכינויים קשורים לאוכל,

כינוייה של יאונג מי הוא 'פנקייק', של אחותה יאונג אה הוא 'סטייק', של צאו הי הוא 'צ'וקו' על שם סוג של עוגייה, סיאון יאנג היא סאני על שם 'ביצת העין', וכינויה של הסקיפ און יאנג הוא 'אנני' במחווה ליוגורט אמריקאי אהוב עליה.

השחקניות, בהובלת הסקיפ קים און יאנג הביאו מעצמן בכל משחק, והפכו את הקרלינג לאומנות חיה שמצריכה עוד יותר יותר ריכוז מבדרך כלל, לכל הטלה, זריקה של היריבה נראה שלצוות קים היה בשרוול חמש אופציות שונות לתגובה במהלך שבא מיד אחריה.

עם תצוגות המופת, הן יצרו סביבן מעגל אהדה שלם לא רק בתחומי אולם הקרח אלא גם מבחוץ, הרשתות החברתיות אימצו אותן לחיקן באהבה, כנראה שמשהו במוטיבציה הגבוהה, הצעקות בשפה שלא ממש מובנת לאף אחד חוץ מלהן ועיטורי המטאטא בסמלי הדגל הלאומי משל היה כיסוי לפלאפון עשו את העבודה.

המסע המופלא שלהן המשיך בחצי הגמר שם ניצחו בסיבוב שובר שיוויון (הסיבוב ה-11) את יפן  והסתיים בגמר מול שבדיה שם הפסידו לנבחרת הסקנדיבית בתוצאה 8:3.

מקבוצת נערות בתיכון, הצליח הצוות בעבודה קשה ומסירות רבה לשים את הקרלינג על המפה ובתקווה להפוך אותו לענף המיוצג קבוע בתחרויות באולימפיאדות הבאות ולא רק כאפיזודה כמדינה מארחת, זהו סיפור מלא השראה שמלמד אותנו לא לפחד מדרך ארוכה