ב-50% מהתביעות בגין רשלנות רפואית פוסק בית המשפט לטובת החולה. כך עולה ממחקר של המכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות ומדיניות הבריאות שבדק כיצד בתי המשפט פוסקים בתיקי רשלנות רפואית שמגיעים להכרעה בבית המשפט בישראל. עוד עולה מהמחקר כי מרבית מתביעות הרשלנות הרפואית מסתיימות בהסכם פשרה חסוי בטרם מגיעות לפסק דין משפטי. במחקר נבחנו כל התיקים שהוכרעו ב-5 השנים האחרונות (מתחילת שנת 2013 ועד לסוף שנת 2017) בבתי המשפט.
בחינת התיקים בהם עלתה טענה להתרשלות בטיפול מעלה כי שיעור המקרים בהם בית-המשפט פסק לטובת התובע הוא 48%. כאשר בוחנים רק את פסקי הדין נגד גופים ציבוריים (משרד הבריאות, קופות חולים ובתי חולים ממשלתיים) בתי המשפט הטילו אחריות ב-54% מהמקרים ופסקו לטובת החולים.
הטענה העיקרית של התובעים בתיקים שהגיעו לפסיקה היא שהטיפול הרפואי שקיבלו בוצע ברשלנות או שהייתה טעות באבחון. 49% מכלל התיקים טענו לביצוע רשלני של פרוצדורה רפואית, 31% מהתיקים טענו להתרשלות באבחון, 16% טענו להתרשלות בבחירת הטיפול, 7.5% טענו להתרשלות בניטור מצב המטופל במחלקה ו-5.5% טענו להתרשלות בטיפול לאחר ניתוח.
כמעט כל תיק שני שנידון בבית-המשפט הוא על רשלנות רפואית בלידה. בחלוקה לתחומים של התיקים, המחקר מצא שתיקי הלידה והגניקולוגיה מהווים יותר מ-46% מכלל התיקים שמגיעים להכרעה בבית-המשפט. הסיבה לכך על פי המחקר "נעוצה בעובדה שהרופאים מאמינים שפעלו כמו שצריך ולא התרשלו, ולכן אינם מוכנים להתפשר והתיקים מגיעים להכרעה של בית המשפט". כאשר בוחנים את שיעור הפיצוי, תיקים אלה מהווים יותר מ-55% מסך התשלום ששולם לתובעים מתוך כלל התיקים בהם נטען להתרשלות בטיפול.
בשנים האחרונות הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה תפסו מקום מרכזי בתביעות רשלנות רפואית. המחקר מצא שבשיעור גבוה מהתיקים נטען שהרופאים הפרו את חובת הגילוי למטופל, זאת בהשוואה לתיקים בהם התובע טען רק להתרשלות במתן הטיפול. עוד נמצא כי במקרים רבים הטענה להפרה של חובת הטיפול מגיע יחד עם הטענה לטיפול לא נאות. במקרים בהם נטען להפרה של חובת הגילוי, שיעור הזכיות היה 55%, גבוה יותר מבתיקים בהם לא עלתה הטענה.
באשר לגובה הסכומים שמשולמים בגין פגיעה באוטונומיה, מדובר בממוצע של 234,000 שקלים, וכאשר מדובר בפגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצוי על נזק גופני, כדוגמת מקרים בהם לא דווח לאם במהלך ההיריון על מום בילד, שאם היתה יודעת עליו היתה מבצעת הפלה. מרה כזה יכול להתרחש בשל ייעוץ גנטי מוטעה, טעות בביצוע בדיקות אולטראסאונד או בדיקות מי שפיר. במקרים שכאלה סכום הפיצוי יכול להגיע למיליוני שקלים. על כך נכתב במחקר כי "הסכומים שנפסקים בתיקי הולדה בעוולה גדולים בשיעור ניכר למדי ממה שכיוון בית המשפט העליון במקור". תביעות של הולדה בעוולה אומנם מהוות במקרה זה רק רבע מהמקרים בהם ניתן פיצוי, אבל סכום הפיצוי ששולם בהם מהווה 60% מסך הסכום ששולם בגין פגיעה באוטונומיה.
לדברי פרופ' זמיר הלפרן, המנהל המדעי של המכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות התייחס לנושא התביעות בגין מה שמוגדר כרשלנות רפואית ואמר כי מטרתן "להבטיח את איכות הטיפול ואת בטיחותו, על מנת שנזכה לטיפול הרפואי הטוב ביותר. אולם ההוצאה של מדינת ישראל בגין רשלנות רפואית היא גבוהה ביותר, ובאה בסופו של דבר על חשבון הרפואה של כולנו. אולמות בית המשפט אינם הזירה האידאלית להתמודדות עם מקרים רפואיים מורכבים, ללימוד ולהפקת לקחים של המוסדות הרפואיים השונים. מכאן, שהגיע הזמן לרפורמה אמיתית בתחום הרשלנות הרפואית בישראל שתיטיב גם עם המטופל וגם עם מערכת הבריאות".
