פרקליט המדינה שי ניצן שב ומצא את עצמו אתמול (שני) ולא בפעם הראשונה, על הבמה על מנת להגן על המערכת אותה הוא מנהל. מצב דברים זה, בו פרקליט מדינה נדרש לנאום ולהסביר מושכלות יסוד של כל שלטון דמוקרטי, מעיד בין היתר, על צוק העיתים. בדרג הפוליטי, אין בנמצא מי שיעשה זאת.

שי ניצן בחר לתבל את דבריו בדברי הנביא ישיעהו ״האמת במשפט…״. כידוע, על כל פסוק ניתן להציב פסוק הפוך, כך לדוגמה דברי המלך שלמה בקהלת, החכם מכל אדם: "ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע".

בנאומו, שב פרקליט המדינה גם הפעם להדהד אמירות וססמאות ממלכתיות, שאין מי שיחלוק עליהן. אמירות אודות מלאכת הקודש שמבצעים חוקרים ופרקליטים, על החובה להילחם בשחיתות השלטונית, על החובה לחתור לאמת באופן שוויוני וכיוצא בזאת.

ואולם, פרקליט המדינה נמנע בנאומו מלהתייחס לטענות הקשות והנוקבות שהועלו בעת האחרונה כנגד עבודת הפרקליטות והיועמ"ש, מכל כיוון ומכל הקשת הפוליטית.

"לעולם לא נגייס עד מדינה ונורה לו לשקר״ – אני מטיל ספק אם מאן דהוא חושב שכך נוהגות המשטרה או הפרקליטות. אין ספק שאף גורם רציני לא טען כך. יחד עם זאת, הבאת אזרח חשוד ל"ספק" את הסחורה אותה מבקשות רשויות החוק והאכיפה בדרכים לא דרכים, לא זכו להתייחסות כלל.

יתר על כן, כל עדי המדינה שגויסו בפרשות ראש הממשלה מסרו גרסאות שקריות לכאורה בטרם "גויסו" לשמש עדי מדינה. למעשה העידו על עצמם כדוברי שקר. מילותיו של פרקליט המדינה "אנו מחויבים רק לאמת…" לא זוכות לביסוס בעולם המעשה.

כך לדוגמה, אישרו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה מינוייה של רבקה פאלוך לשמש בתפקיד רגיש ובכיר של יועצת ראש הממשלה, בניגוד לדעת אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, הגם שהעידה שקר בבית משפט תוך שהעלילה עלילה כנגד קרבן עבירת מין, תוך הדחה לעדות שקר של שתי עובדות נוספות, בפרשת רמון.

אין חולק אף ביחס לאינטרס למצות את הדין כנגד מי שחטא בעבירות שחיתות חמורות, קל וחומר עובדי ונבחרי ציבור. אף העובדה שעבירת השוחד, מעצם טיבה וטבעה היא עבירה המבוצעת, על פי רוב, בחדר סגור ועל כן יש קושי ממשי להוכחתה בהליך הפלילי, היא עובדה ידועה שאין עליה עוררין.

בהתמקדו בהיבטים אלו בנאומו, התעלם פרקליט המדינה, ועקף טענות רבות וכבדות משקל, שהועלו לאחרונה, לאור הפרשות המתוקשרות בעניינו של ראש הממשלה, מצד גורמים רבים ושונים, שיש בהן כדי להטיל צל כבד על רשויות החוק והאכיפה.

בין היתר, התעורר דיון לגבי הלגיטימיות של מעצר אזרחים חשודים בתנאים קשים, במטרה לנסות ולשבור רוחם, ובדרך זו לגרום להם לפעול  בניגוד לרצונם, לתפיסותיהם וערכיהם הבסיסיים.

כך אף לגבי הפעלת לחץ נפשי והשמעת איומים על אזרחים חשודים במטרה לנסות ולהביאם להפליל אחרים, תוך הצלת עורם.

הדיון בסוגיה זו רחב הרבה יותר מעצם הטענות אודות פגיעה בזכויות חשודים, שהינן טענות כבדות משקל בפני עצמן ואשר אף הן לא זכו לכל התייחסות בנאומו של פרקליט המדינה. הדיון בנושא זה נוגע לעצם הליגיטימיות שבשימוש בכלים דרקוניים אלו במטרה להביא אדם לנקודת השבירה, בה יסכים למסור מידע אודות אחרים (לאו דווקא האמת האבסולוטית) דבר שלא היה עושה לולא הופעלו עליו אמצעי לחץ פסולים אלו.

עוד טענה כבדת משקל שהועלתה בנושא זה לאחרונה, ממנה בחר להתעלם פרקליט המדינה בנאומו, היא השאלה האם ראוי ונכון שרשויות אכיפת החוק יעודדו ויקדמו תרבות של "הלשנה" בדרך של גיוס עדי מדינה.

אף קביעתו הנחרצת של פרקליט המדינה ולפיה עדי המדינה נדרשים לצורך ביסוס החשדות כנגד נאשם מרכזי יותר, מתעלם כליל מהטענות לפיהן, בפרשות האחרונות, בחרו המשטרה והפרקליטות לגייס עדי מדינה גם מקום בו תיק הראיות כבר היה חזק ומבוסס דיו ולמעשה מדובר היה בגיוס עדי מדינה כ"מקדם הגנה" בלבד.

טענה נוספת של פרקליט המדינה בנאומו עליה יש מקום לשים את הדעת הינה כי ״הסדר הנכון שקודם חוקרים ואחר כך מחליטים״ בדבריו אלו התייחס לאמירות בתקשורת לפיהן קודם זורקים את החץ ורק אח"כ מסמנים את המטרה..

מעניין לראות כי באותה נשימה ממש, בהתייחסו לעדי המדינה, טען שי ניצן דברים הפוכים. ״עד מדינה מעורב בהכרח בביצוע עבירות״ דהיינו כבר בשלב החקירה ובעיצומה קובעות רשויות האכיפה כי עד המדינה הוא עבריין שהינו אשם בביצוע עבירות.

אכן, אמון הציבור ברשויות החוק והאכיפה מצוי בשפל המדרגה ולא בכדי. מצב בו פרקליט מדינה נדרש לצאת בנאום על מנת להגן על המערכת הוא מצב מטריד עבור כולנו.

ואולם הרצאות מאין אלו, לא הן שיביאו מזור למצב חמור זה.

עו"ד אסף רוזננברג, לשעבר הממונה על טוהר המידות והמשמעת בשירות המדינה, שימש כעוזר המשפטי של פרקליטת המדינה עדנה ארבל.