חודש מרץ הגיע. הנוריות פורחות, נקבות דוב הקוטב מגיחות עם גוריהן מן המערות שחפרו לעצמן בשלג ובארצות הברית מתחיל טירוף הכדורסל של טורניר המכללות הידוע כ- march madness.

הסבר קצרצר על איך זה עובד: 64 הקבוצות הטובות ברמה הבכירה (דיוויז'ן 1) של המכללות בארה"ב מתייצבות לטורניר שבסיומו תוכתר אלופת המכללות. נדלג על אופן הבחירה של המכללות שיטלו חלק בטורניר ונגיע לעיקר. 60 מכללות משובצות ישירות ואילו שמונה נוספות נאבקות ביניהן על ארבעת הכרטיסים הנותרים. 64 המכללות מחולקות לארבעה בתים בהם כל מכללה מדורגת בין 1 ל- 16 על פי ההישגים שלה השנה, ובהתאם לכך נקבע סידור המשחקים. אלופת כל בית מעפילה לפיינל פור שייערך השנה בסן אנטוניו בתחילת אפריל. מי שרוצה לזכות בתואר צריכה לנצח שישה משחקים. כמה פשוט ככה קשה. כל משחק הוא משחק הדחה וכל מכללה, גם אם היא קטנה יותר או בכירה פחות, נותנת את כל מה שיש לה על המגרש.

הטירוף של טורניר המכללות הוא אמריקאי בעיקרו. שאר העולם לא נוטה להביע התרגשות גדולה במיוחד ובמידה רבה הוא תוהה מה הסיפור הגדול? על מה ולמה כל הטירוף ואיך זה שלפיינל פור של המכללות יש רייטינג גבוה באופן משמעותי משל גמר ה- NBA? באמת קצת מוזר בהתחשב בהבדלי הרמות. בעוד שבגמר ה-NBA  האחרון אפשר היה לראות על מגרש אחד את קרי, דוראנט, קליי תומפסון, דריימונד גרין, לברון, קיירי וקווין לאב הרי שבפיינל פור יש סיכוי טוב שלא תראו ולו שחקן אחד שיגיע לרמה שלהם.

מאפיין בולט של כדורסל המכללות היום הוא שהשחקנים הטובים ביותר בורחים רובם ככולם ל- NBA אחרי שנה אחת. אם התרגשתם משחקן מכללות מצוין סביר שהוא לא יהיה שם בשנה הבאה. פעם, אם למדתם למשל בצפון קרוליינה, יכולתם לצפות במייקל ג'ורדן במשך שלוש עונות. גם בעשור הקודם עוד יכולתם לראות את סטף קרי וקליי תומפסון מסיימים שלוש שנים אקדמיות. היום שחקנים ברמה הזו עוזבים בדרך כלל בתום עונה אחת והדבר משפיע על רמת הקבוצות גם בהיבט איכות הסגל וגם בהיבט ההמשכיות. יותר מדי קבוצות נבנות משנה לשנה, עם כוכבים חדשים שיפרשו כנפיים ויעזבו בסוף העונה. היכולת להנחיל שיטת משחק ולהגיע לרמת תאום גבוהה בהתקפה ובהגנה הופכת למוגבלת יותר.

אז למה בכל זאת הטורניר הזה מכניס את ארה"ב לטירוף?

איך אמר קורט קוביין זצ"ל? "It smells like teen spirit". זה מתחיל באינטנסיביות ובהתלהבות על המגרש וממשיך באווירה המחשמלת ביציעים. אם דיברנו על רמת הכדורסל העדיפה ב- NBA הרי שמבחינת הקהל זה נוקאאוט לטובת המכללות: עידוד בלתי פוסק, תלבושות, צבעי פנים, תזמורות ובאופן כללי חגיגה אחת גדולה. העידוד באולם הוא בעיקר של תלמידי המכללה אבל החיבור לקבוצה לא מסתיים עם תום הלימודים. אם למדת למשל במכללת דיוק אתה 'blue devil' עד הסוף. גאוות יחידה יש לא רק בגולני אלא גם במכללות וזוהי עוד סיבה לטירוף שאוחז את חובבי הכדורסל במדינה ולא רק אותם.

הטורניר הוא כמובן הזדמנות לראות את הכוכבים הבאים של הכדורסל העולמי מרוכזים על במה אחת אבל יותר מכל אלו הדרמה וחוסר הודאות. ב- NBA למשל אפשר להניח בסבירות גבוהה שגולדן סטייט ויוסטון ייפגשו בגמר המערב ואילו בגמר המזרח נפגוש שתיים מתוך שלוש הקבוצות הבאות: טורונטו, קליבלנד או בוסטון. רוצים לנחש מי תהיינה ארבע הפיינליסטיות של המכללות? שיהיה לכם בהצלחה. יש כמובן את המועמדות החזקות יותר אך היכולת לחזות מיהן הקבוצות שתגענה לפיינל פור היא במקרה הטוב מוגבלת מאוד. הפתעות מתרחשות כל הזמן, קבוצות בכירות מודחות בסיבובים הראשונים וסינדרלות מגיחות משום מקום כדי לייצר רצף אחד מוצלח שיביא אותן לחלום או קרוב אליו. לפני הרבה שנים אגב היה חריג אחד לחוסר היציבות הזה. קראו לחריג הזה UCLA ואימן אותו ג'ון וודן האגדי. בפרק זמן של 12 שנים, בין    1964-75, UCLA זכתה בעשר אליפויות, מתוכן 7 ברצף. מופת של ודאות בטורניר הכי הפכפך ובלתי צפוי שיש. קשה לתאר עד כמה זה בלתי נתפס. לצורך השוואה, ב-40 ומשהו השנים שחלפו מאז רק שתי קבוצות גברים הצליחו לזכות בתואר פעמיים ברצף – דיוק של מייק ששבסקי בתחילת שנות ה- 90 ופלורידה של בילי דונובן בעשור הקודם. הרצף של וודן נקטע כיוון שהוא פרש מאימון על מנת לטפל באשתו החולה, אחרת הספירה הייתה נמשכת ככל הנראה. לא סתם רבים רואים בו את מאמן הכדורסל הגדול בהיסטוריה.

מחזור השחקנים השנה נחשב למצוין וכל המלצה על מספר שחקנים שאליהם כדאי לשים לב תהיה שנויה במחלוקת ותגרור תגובות של מה עם…? ואיך אפשר לא להזכיר את…? וכו'. ובכל זאת, ארבעה שחקנים לתשומת לבכם:

דיאנדרה אייטון, סנטר, אריזונה

עם גובה של 2.16 מ', מוטת ידיים של 2.27 וגוף של מתאגרף, אייטון הוא המפלצת הכי גדולה שתתייצב לטורניר השנה. בעצם הוא המפלצת הכי גדולה שנצפתה בסביבה כבר שנים. השומרים שלו כמעט תמיד נראים קטנים לידו, לפעמים באופן שזה מרגיש ממש לא הוגן. הממוצעים השנתיים שלו עומדים על קצת יותר מ- 20 נק' ומעל 11 ריב' למשחק אם כי זה מעט מטעה כיוון שהוא הולך ומשתפר ככל שהעונה מתקדמת. המשחקים האחרונים שלו מרשימים עוד יותר. בהתקפה הוא כמעט בלתי ניתן לעצירה כאשר הכדור מגיע אליו קרוב לסל. בנוסף יש לו קליעה טובה מחצי מרחק ויכולת לא רעה גם מטווח השלוש. ההגנה שלו טעונה שיפור אבל היכולת ההתקפית שלו תסדר לו כנראה בחירה באחד משלושת המקומות הראשונים בדראפט.

מוחמד במבה, סנטר, טקסס

במבה ראוי לציון ולו רק בגלל השם. יום אחד אם ירצה הוא יוכל להיות פרזנטור מוביל של חטיף בוטנים פופולרי מהמזרח התיכון. במבה הוא גם מפלצת אם כי מסוג אחר. הוא רזה הרבה יותר מאייטון ומעט נמוך ממנו (2.13 בלבד) אבל מוטת הידיים העצומה שלו (2.41) עזרה לו להפוך לשחקן הגנה מצוין שמשנה כל זריקה של היריב בצבע. חלק גדול מהן הוא פשוט חוסם, מדורג שני במכללות עם 3.7 חסימות למשחק. עם הגנה יוצאת מן הכלל ויכולת התקפית הולכת ומשתפרת במבה אמור אף הוא להיבחר גבוה בדראפט.

טריי יאנג, פוינט גארד, אוקלהומה

פעם חיפשו את המייקל ג'ורדן הבא. יורשים פוטנציאליים באו והלכו, מתפתחים לשחקנים טובים יותר או טובים פחות. למעט קובי ברייאנט אף אחד לא באמת התקרב למקור. היום מחפשים את הסטף קרי הבא והמועמד התורן הוא טריי יאנג. הוא באמת מזכיר אותו במבנה הגוף, בצורת המשחק ובקליעה הנהדרת מכל טווח. הוא התחיל את העונה בסערה ומאז נחלש מעט אם כי עדיין מוביל את ליגת המכללות בנקודות ובאסיסטים. בעצם הוא משחק יותר טוב מסטף קרי בימיו במכללה. האם הוא יתקרב לרמה של מי שזכה כבר בשתי טבעות ופעמיים ב- MVP של הליגה? מוקדם לדעת בשלב הזה. בליגה של הגדולים הדברים נראים לעתים אחרת לגמרי. שחקנים שהיו פנומנליים במכללות עלולים להתפוגג ב- NBA ולעומתם שחקנים שהיו טובים או בינוניים בלבד במכללות עשויים להפוך במפתיע למפלצות. אחרי הכל, אם הייתם רואים את קרי בימי מכללת דייווידסון העליזים לא הייתם מעלים בדעתכם שהוא יתפתח להיות סטף קרי.

מיקאל ברידג'ס, סמול פורוורד, וילאנובה

בניגוד לרוב המכריע של השחקנים שצפויים להיבחר במקומות הראשונים, ברידג'ס הוא שחקן העונה השלישית. לפני שנתיים הוא היה שחקן ספסל בקבוצת האליפות של וילאנובה. כשהוא הגיע למכללה, ארוך ורזה במיוחד, הוא זכה לכינויים כמו נודלס או גמל שלמה. בקבוצה זיהו את הפוטנציאל העצום לצד הגוף הרזה והרכות ולכן דאגו שיזכה ליחס קשוח ומחשל מצד שאר השחקנים. במקביל הוא העלה על עצמו בחדר הכושר 15 ק"ג נוספים המורכבים ברובם ממסת שריר. הוא כבר מזמן לא נראה כמו אטריה. היום הוא אולי השחקן השלם והבשל ביותר שיוצא לדראפט, מצוין בשני צידי המגרש. אם אנחנו במשחק של "איזה שחקן הוא מזכיר?" הרי שעם גוף של 2.01 (ומוטת ידיים של 2.15) ויכולת נהדרת גם בהתקפה וגם בהגנה, יכול להיות שהוא הקוואי לאונרד הבא. אחרי שזה נאמר, יש שיאמרו שעם כל הכבוד ברידג'ס הוא בכלל לא השחקן הכי טוב של וילאנובה אלא ג'יילן בראנסון, הפוינט גארד הנהדר של הקבוצה. גם הוא שחקן השנה השלישית ושותף לאליפות האחרונה של המכללה.

ראויים גם הם לציון ולמעקב: וונדל קרטר ג'וניור ומרווין בייגלי – צמד הביגמנים של דיוק. ג'ארן ג'קסון ג'וניור ממישיגן סטייט. מייקל פורטר ג'וניור ממיזורי – פורוורד שסומן כאחת משלוש הבחירות הראשונות, נפצע בתחילת העונה וחזר בשבוע שעבר. מייק דאום מדרום דקוטה – אחד הקלעים המחוננים בשנתון הנוכחי. 2.06 שקולע קרוב ל-24 נקודות במשחק עם 42% מהשלוש.

ציינתי שכל ניסיון לנחש את זהות העולות לפיינל פור נועד לכישלון אבל אי אפשר להמנע מזה. הנה ההימור המועד לכישלון שלי: וילאנובה מול דיוק בחצי גמר אחד, אריזונה מול צפון קרולינה בחצי הגמר השני, וכשהעשן יתפזר – וילאנובה תחזור הביתה עם גביע שני בשלוש שנים.