דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
קולנוע

ביקורת קולנוע / "אישה פנטסטית": מבט מלא אהבה על סוגיה חברתית חשובה

הזוכה הטרי באוסקר, סיפור מאבקה של טרנסג'נדרית בחברה שמרנית, לא חף מבעיות. אך התצוגה הנהדרת של דניאלה וגה (טרנסג'נדרית בעצמה) בתפקיד הראשי ועיצוב הדמויות הנבון והרגיש הופכות אותו לא רק לסרט חשוב אלא גם לסרט נהדר

תמונה מהסרט 'אישה פנטסטית' (באדיבות בתי קולנוע לב)
תמונה מהסרט 'אישה פנטסטית' (באדיבות בתי קולנוע לב)
יצחק רובין
יצחק רובין
מבקר קולנוע
צרו קשר עם המערכת:

"אישה פנטסטית" הצ'יליאני, זוכה פרס האוסקר לסרט הזר, הוא אכן סרט פנטסטי (אם אפשר לומר כך) על חמלה, שמשקיף בעין אוהבת על גיבורתו, טרנסג'נדרית, יפה – מכל הבחינות – הניחנת בשאיפה אינסופית לשרוד ולאהוב בעולם האכזר אליו נולדה, עם אומץ לב להישאר שפויה כנגד כל הסיכויים.

טרנסג'נדרים הם מהמיעוטים שחייהם.ן כמעט בלתי אפשריים. אין להם כל סיוע מהחברה, חוץ מאירגונים לזכויות להט"ב, אבל גם זה מעט מדי. מה יש לילד לעשות כאשר מתחוור לו כבר מגיל צעיר מאוד שהוא נולד אישה בגוף זכרי? רק לשם המחשה להלן נתון מפלצתי: אחוז המתאבדים בקרב טרנסג'נדרים הוא הגבוה בעולם (יש המדברים על 64%!). יחס החברה אליהן הוא כאל יצורים מאיימים, וכל זאת בגלל מגדרן.ם.

במרכז הסרט עומדת מרינה, טרנסג'נדרית, אותה מגלמת דניאלה וגה, שחקנית נהדרת, וטרנסג'נדרית בעצמה. ממש כמו הגיבורה אותה היא מגלמת, גם וגה היא זמרת אופרה, שחייה היו רצופים בקשיים גדולים, ובתמיכת הוריה הצליחה לעמוד על רגליה והפכה לפעילה נחושה לזכויות טרנסג'נדרים בצ'ילה. הצילומים הרגישים של וגה מזוויות שונות, מבטאים באופן נוגע ללב צדדים שונים ומורכבים של הגיבורה – תכונות נשיות לצד תכונות גבריות.

הסרט מתחיל בטוב. למרינה היפה אהבה גדולה בחיים, אדם יפה נפש, גרוש, מבוגר ממנה בעשרות שנים. ברבע השעה הראשונה מציג הסרט חיי אהבה אידיליים, היא עוברת לגור בדירתו בבירה סנטיאגו, הוא מתכנן לצאת איתה לחופשה של שבועיים, יופי של חיים. לילה אחד הוא חוטף מפרצת במוח ומתמוטט, מתגלגל מהמדרגות, נחבט בכל גופו. מרינה מצליחה להביא אותו לבית החולים, אך שם הוא מת.

תמונה מהסרט 'אישה פנטסטית' (באדיבות בתי קולנוע לב)
תמונה מהסרט 'אישה פנטסטית' (באדיבות בתי קולנוע לב)

המשטרה חושדת בה ברצח בגלל החבלות בגופו, מכאן היא מתחילה לעבור (בנוסף לאסונה הפרטי) שרשרת של אירועים בה מתמקדים הרופאים וחוקרי המשטרה במיניותה. אין לה זהות משפטית כיוון שבצ'ילה, מדינה מתקדמת כיום, נזקקים טרסג'נדרים לאישור של בית משפט לשינוי ההגדרה הרשמית, מכאן שאין לגיבורת הסרט כל זכות אדם או זכויות חברתיות או משפטיות.

מחד, גרושתו ובנו של אהובה, דורשים ממנה בשלב ראשון להחזיר את מכוניתו, היא נדרשת לעזוב מידית את הדירה שחלקה עם בן זוגה, מאידך המשטרה החושדת בה ברצח דורשת מנה לעבור בדיקות רפואיות משפילות הכוללות צילומים של חלקי גוף אינטימיים.

מרינה מוכנה לוותר על כל הדברים החומריים, כמו גם לספוג באיפוק ביזוי מתמיד בשעה שפונים אליה קרובי המת בגוף נוכח של גבר ולא של אישה, מתבלבלים בכוונה בשמה, אך פניה, ובעיקר עיניה "המדברות" מביעות עוצמה (יכולת מדהימה של וגה) מבטאות כעס וצער נוראי אותו היא פורקת על מכשיר האגרוף בביתה, ספורט בו השליטה הגברית מוחלטת גם היום, ביטוי לזהות המינית המורכבת של מרינה.

למרות קבלת הדין שהועידו לה הגורל והחברה, יש לה גבולות שקשורים לדרישותיה בכל מה הקשור להוויה האינטימית-רוחנית והקשר לאהובה. שם היא לא מוכנה להתפשר. היא דורשת להיות נוכחת בלוויה, דרישה המעוררת פלצות בקרב בני משפחתו של המנוח בגלל "הבושה" שתיגרם ל"שם הטוב ולכבוד" של המנוח. אך היא מתעקשת, מבקרת בכנסייה במיסה לפני הלוויה וחווה אלימות מצד המשפחה, היא לא מוותרת ומגיבה באלימות. לבסוף היא מצליחה לארגן לעצמה לוויה פרטית רגע לפני ששורפים את גופת אהובה. היא גם לא מוכנה לוותר על הכלב שגידל, שריד חי מאהובה שהופקע ממנה.

מה נותר למרינה? המוזיקה. היא מופיעה על במה ושרה שיר אופראי נפלא המספר על הצל המשמש את האדם ביום של שרב, פרפרזה פיוטית המנגידה את החיים האכזריים ביחס לאומנות המנחמת.

תמונה מהסרט 'אישה פנטסטית' (באדיבות בתי קולנוע לב)
תמונה מהסרט 'אישה פנטסטית' (באדיבות בתי קולנוע לב)

הסרט לא חף מבעיות, כמו סצנות בהן אהובה של מרינה מופיע בפריים בשעותיה הקשות. אני מבין את רצונו של הבמאי להציג ברמה הוויזואלית מאין שואבת הגיבורה את כוחותיה. עלי זה לא עבד רגשית, הרגיש לי כפתרון סתמי ובנאלי, רצון הבמאי ללחוץ על הרגש של הצופה באופן מלאכותי.

בעיה אחרת: מדוע למשך רגעים ארוכים לאורך הסרט מרינה נמנעת מלספר לחוקריה ורופאיה שאהובה נחבל כשהוא התמוטט במדרגות? כנראה שהבמאי התכוון למתוח את הצופה כמו בסוגת סרטי מתח, אבל אותי זה עיצבן, שקוף מדי.

מצד שני, ראוי לציין את חוכמת הבמאי בעיצוב הדמויות: לא כל האנשים המייצגים את החברה יוצאים רעים בסרט. לחלק מהאנשים איכפת ממרינה. אחיו של המנוח מנסה לעזור לה מכל הלב, העובדים איתה והמעסיקה שלה ובעלה (אחותה? אולי, לא ברור) מסייעים לה. גם החוקרת המשטרתית לא מוצגת כאדם רע, היא פועלת כמכונה אוטומטית על סמך חוק רע בספר החוקים.

לאור זכיית "אישה פנטסטית" באוסקר יש המשווים את במאי הסרט לאלמודובר, קצת מוגזם. אם כבר, אפשר למצוא בסרט יותר אלמנטים של קישלובסקי. באופן אישי, העדפתי מועמדים זרים אחרים לאוסקר, כגון "גוף ונפש", "הריבוע" ו"אהבה חסרה". אפשר להבין שמצביעי האוסקר הצביעו בעבור נושא המתאים לתקינות הפוליטית המאפיינת את עיר הסרטים (רוב מצביעי האקדמיה לא צופים באמת בסרטים) במקרה זה – זה בסדר. כי כשהבחירה, גם אם לא לכך התכוונו המצביעים, משמשת מטרות אלטרואיסטיות שעוברות לפסים מעשיים. עובדה: בעקבות הסרט החלו בצ'ילה במסע רציני לשינויים מהפכניים בחקיקה בכל הקשור לטרנסג'נדרים. הלוואי עלינו.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!