תעשיית האופנה אחראית לכ-8% מסך פליטת גזי החממה בעולם, שהם בערך 4 מיליארד טון של פחמן דו-חמצני (CO₂₎ . כך נחשף במחקר מקיף שבדק את מידת ההשפעה הסביבתית של תעשיית האופנה. לפחמן הדן-חמצני השפעה רבה על אפקט החממה, הגורם להתגברות תופעות שינוי האקלים והתחממות הגלובלית, להן תוצאות הרסניות על הסביבה כגון בצורת והגברת התדירות של אירועי אקלים כמו הוריקנים ושיטפונות.

המחקר שבוצע על יד מכון המחקר 'קוונטיז' – Quantis עבור ארגון ClimateWorks והתפרסם בסוף חודש פברואר, בדק את השפעתה הסביבתית של תעשיית האופנה בחלוקה על פי תעשיית ההלבשה ותעשיית ההנעלה, ובחן את המחיר הסביבתי של כל שלב בתהליך היצור של פריטי האופנה שאנו צורכים, החל מייצור הסיבים דרך תהליך הטוויה, הצביעה ההרכבה והתפירה של הפריט ועד לשלב ההפצה. הדוח לא כולל את שלב 'סיום חייו' של הפריט, שלב בו רובה המוחלט של פסולת הטקסטיל מוטמנת או נשרפת, ולכן ניתן להניח כי המחיר הסביבתי גדול אף יותר ממה שנראה במחקר. אזרח ממוצע צורך כ-11.4 ק"ג של פרטי ביגוד והנעלה מדי שנה, המהווים כ-422 ק"ג של פחמן דו-חמצני שנפלטים בתהליך הייצור והשינוע של הבגדים עד הגעתם לצרכן.

השפעת תעשיית הביגוד על האקלים (תורגם מתוך דו"ח Measuring Fashion של Quantis)

"ידענו שההשפעה של תעשיית האופנה על הסביבה היא משמעותית" אומרת אנבל שטאם, יועצת קיימות בכירות ב-Quantis, "אבל לא היו לנו הכלים המדעיים למדוד כמותית מה באמת ההשפעה. המחקר הזה מאפשר לנו לענות על חלק מהשאלות, לנפץ כמה מהתפיסות המקובלות של כולנו ולספק ייעוץ והדרכה לאלו שמחוייבים לפעול", הוסיפה שטאם.

"בגדים הם חלק מרכזי מחיי היום-יום שלנו וכולנו יודעים שהאופנה נעשית מהירה יותר וזולה יותר" הוסיפה הלן פיקוט מארגון ClimateWorks, "אבל מעט מאד צרכנים מבינים עד כמה החולצה החדשה או זוג הנעליים משפיעים על 'טביעת הרגל הפחמנית'. ממצאי המחקר יכולים לסייע למותגים, ליצרנים וללקוחות לקבל החלטות מודעות יותר לגבי הכיוון בו צריך לצעוד בדרך לאופנה בת-קיימא".

לפי המחקר, תעשיית הביגוד לבדה אחראית ל-6.7% מפליטת גזי החממה בעולם המהווים כ-3.3 מיליארד טון של פחמן דו-חמצני. שלב ייצור הסיבים מהווה כ-15% מפליטות הגז של תעשיית הביגוד, שלב הכנת החוטים מביא לפליטה של כ-28%, שלב הטוויה מביא לפליטה של 12% מהגז, כאשר השלב המשמעותי ביותר בהליך ייצור פריטי הלבוש הוא שלב הצביעה והאשפרה בו מתרחשות 36% מכלל פליטות הגז של תעשיית הביגוד, בעיקר בשל הכמות הרבה של מים חמים הדרושים לתהליך. בשלב ההרכבה והתפירה נפלטים כ-7% ושלב ההפצה אחראי ל-1.3% מהגזים הנפלטים במהלך ייצור הבגד.

בתעשיית ההנעלה המייצרת 1.4% מגזי החממה בעולם, שהם בערך 700 מיליון טונות של פחמן דו חמצני, שלב מיצוי חומרי הגלם מהווה 20%, בעוד שלב עיבוד חומרי הגלם פולט 14% נוספים. השלב המשמעותי בפליטת גזי חממה בהכנת הנעליים שלנו הוא שלב ייצור מרכיבי הנעל לפני ההרכבה והוא מהווה כ-43%, שלב ההרכבה עצמו פולט כ-20%. שלבי האריזה והשינוע מהווים 3% נוספים.

בנוסף לממצאים מזהירים החוקרים כי ההשפעה הסביבתית השלילית של תעשיית האופנה עלולה להחריף אם התעשייה לא תפעל בנושא. לפי המחקר בין השנים 2005 ל-2016 עלתה כמות פליטת גזי החממה ב-35%, ולפי הערכות החוקרים אם התעשייה לא תפעל לצמצום הפליטות וכמות גזי החממה עלולים לעלות ב-49% נוספים עד 2030.

השפעת תעשיית ההנעלה על האקלים (תורגם מתוך דו"ח Measuring Fashion של Quantis)

כמה פעמים אתם לובשים בגד לפני שאתם משליכים אותו לפח?

לפי המחקר מרבית הפליטות מתרחשות בגלל האנרגיה הרבה הדרושה בשלבים השונים של תהליכי הייצור. אחד הפתרונות המרכזיים שמציעים מחברי הדוח הוא מעבר משימוש באנרגיות מתכלות כגון שריפות פחם וגז לשימוש באנרגיות מתחדשות. עוד מציעים המחברים להאיץ את תהליכי הדיגיטציה והמודלים הצרכניים כדי למנוע עודפים ופחת בתהליך הייצור, ומעבר לייצור מחומרי גלם בעלי השפעה סביבתית נמוכה יותר כגון כותנה אורגנית וחומרים בשימוש חוזר ומחזור.

בנוסף מנפצים בדוח את אחד המיתוסים הרווחים בתעשיית האופנה לפיו הניסיון 'לסגור את הלולאה' יספיק כדי לצמצמם את הנזקים הסביבתיים שלה. תעשיית האופנה פועלת במודל ייצור לינארי, כלומר חד-כיווני, ורק כאחוז אחד בלבד מהתוצרים של התעשייה חוזר לשימוש כחומר גלם בעוד 99 האחוזים הנותרים נשרפים או נטמנים. הרעיון העומד מאחורי 'לסגור את הלולאה' וליצור מודל ייצור מעגלי בו כלל התוצרים חוזרים להיות משומשים כחומרי גלם במקום להפוך לפסולת, צבר תאוצה רבה בקרב גורמים רבים במיינסטרים של תעשיית האופנה, דוגמת ענקית האופנה המהירה H&M שהכריזה שעד 2030 תגיע למצב של סגירת לולאה. לצד ההכרזה, ממשיכה H&M בשיטות הייצור המאפיינות את האופנה המהירה ומייצרת עודפים רבים של בגדים. כמה עודפים? בנובמבר האחרון נחשף כי החברה נאלצת לשרוף עודפי בגדים עוד לפני שהגיעו לחנויות.

בדוח טוענים החוקרים כי גם הגעה למודל ייצור מעגלי מלא תשפיע רק על חלקים מסוימים משרשרת הייצור ולא תשפיע על השלבים המרכזיים המהווים את מרבית הפליטות, שלבי האשפרה והצביעה. לכן קובעים החוקרים כי ההשפעה של 'סגירת הלולאה' תשיג ירידה של 10% בלבד מסך הפליטות של תעשיית הביגוד.

מבצע בחנות בגדים (צילום: shutterstock)

כאמור, המחקר מתייחס ברובו להשפעה הסביבתית של תהליכי הייצור של התעשייה, ולא עוסק בפסולת הרבה הנוצרת מתעשיית האופנה המהירה. כדי להשיג תמונה כוללת יותר של המחיר האמיתי של תעשיית האופנה על הסביבה יש לציין גם את הדוח שפרסמה קרן המחקר אלן מק'ארתור בנובמבר האחרון.

בדוח נחשף כי פסולת טקסטיל שיכולה למלא משאית זבל שלמה נשרפת או מוטמנת מדי שנייה, וכי רק אחוז אחד בלבד מפסולת הטקסטיל ממוחזר או נעשה בו שימוש חוזר. עוד נחשף בדוח כי בגדים משילים פסולת פלסטיק מיקרוסקופית בשם מיקרופייבר המזהמת את מקורות המים בכמות השווה ל-50 מיליארד בקבוקי פלסטיק מדי שנה.

אחד הממצאים החשובים ביותר שנחשפו בדוח של קרן מק'ארתור הוא העובדה כי בין השנים 2000 ל-2015 מכירות הבגדים הכפילו את עצמן מ-50 מיליארד פריטים בשנה בשנת 2000 ל-100 מיליארד ב-2015, לצד זאת בין השנים האלה מספר הפעמים בהן כל בגד נלבש טרם השלכתו ירדו ב-36%. כלומר אנו צורכים פי שתיים יותר בגדים מדי שנה ומשתמשים בהם פחות פעמים לפני שהם נהפכים לפסולת.