כשפוסט מתחיל במלים: "אני לא גזען אבל…" או "לפני שתתחילו עם הביטויים של 'איזה גזען אתה'…" אפשר להניח שאולי מי שכתב אותו הוא בכל זאת טיפ טיפה גזען. בישראל תוכלו למצוא לא מעט פוסטים כאלו, בין היתר פעם בחצי שנה בערך, כאשר משפחות ערביות מתקבלות להרחבה של יישוב יהודי כפרי ושליו בצפון הארץ.

באוגוסט האחרון זה קרה ביישוב נופית בו פעלו מרבית התושבים כדי למנוע הרחבה של היישוב כי היא הייתה כרוכה במתן מספר חלקות לערבים שהיו אגב הבעלים של חלק מן השטח שיועד להרחבה. עכשיו מדובר בכפר ורדים, שם נעצר שיווק קרקעות לאחר שהתברר שקרוב למחצית מהזוכים במכרז (ליתר דיוק 46%) הם ערבים. אם חשבתם שכפר ורדים הוא מקום פסטורלי הטובל בחורש ירוק ובשלווה נעימה אז תחשבו שוב. כרגע הוא רוחש וגועש, לפחות מתחת לפני השטח או מעל לפני הפייסבוק.

יש שני טיעונים מאוד פופולריים בקרב אנשים שלא מעוניינים שיגורו לידם ערבים אבל לא רוצים שחס וחלילה יישתמע מדבריהם כאילו יש להם בעיה עם ערבים. הראשון הוא שאנשים רוצים לגור עם אנשים שדומים להם. אנחנו אוהבים לומר שאם תשאל שלושה ישראלים שאלה מסויימת תקבל חמש תשובות שונות. אז איך זה שדווקא כאן יש דעה אחת אחידה ומשותפת לכולם? כולם רוצים לגור עם אנשים שדומים להם? אז זהו, שלא בהכרח. יש אנשים ששמחים לחיות גם עם אנשים שאינם בדיוק כמותם ורוצים שהילדים שלהם יכירו גם ילדים שאינם דומים להם. ובכלל, מה המשמעות של הביטוי אנשים שדומים להם? בישראל זו הרבה פעמים דרך מכובסת לומר אנשים שאינם ערבים. בדרך כלל מישהו שאומר את זה לא מתנגד לשכנים ששונים ממנו במובנים רבים – ברמת ההשכלה, בהשקפה כלכלית, בדעות הפוליטיות, בתחביבים, בטעם המוזיקלי ובעוד הרבה דברים. אלא אם כן מדובר בערבי, זה כבר שונה מדי ומייתר כל בדיקה נוספת – מיהו אותו אדם, במה הוא עוסק, מה העמדות שלו וכו'.

טיעון נפוץ נוסף ניתן היה למצוא באגרת שפרסם ראש מועצת כפר ורדים. ראש המועצה הסביר ש"כל אזרח ישראלי מוזמן להתגורר ביישוב…" וחובה לקיים בו "שוויון זכויות חברתי ללא הבדל דת, גזע או מגדר" אך עם זאת הוא מחויב לשמור על הצביון הציוני, יהודי, חילוני של היישוב. זה פטנט מדהים, אני מחויב לשוויון זכויות לערבים ביישוב רק שאני משתדל שהם לא יהיו בו (למרות שהם מוזמנים כמו כל אזרח ישראלי). אחרי הכל, למה להקשות סתם על החיים? יותר קל לא להפלות על רקע דת כשכולם ביישוב מאותה דת. בואו נדבר על המחויבות לשמור על הצביון של היישוב כפי שתיאר אותו ראש המועצה, ולפני זה נוסיף שחלק מהצביון הוא גם של יישוב מבוסס שממוקם באשכול התשיעי במדד החברתי כלכלי. המשמעות היא יישוב שמומלץ בחום לחיות בו למי שיכול להרשות את זה לעצמו. אפשר להניח שהמשפחות הערביות שזכו במכרז יכולות להרשות את זה לעצמן כך שמבחינת המעמד הכלכלי חברתי היישוב לא ייפגע. גם מבחינת אורח החיים החילוני לא צפויים זעזועים. אם יש למישהו מידע לפיו מדובר בגרעין של האחים המוסלמים הוא מתבקש לחשוף אותו. כנראה שזה לא המקרה.

אז עם מה נשארנו? עם הפגיעה בצביון היהודי והציוני. נשים בצד לרגע את השאלה מה היה קורה אילו עיירה כלשהי בהולנד למשל הייתה מבטלת מכרז כדי שיהודים לא יקנו בתים ויפגעו בצביון החילוני והנוצרי של המקום. כיוון שאנחנו עוסקים ביישוב חילוני אז כנראה שמרבית הגברים לא נפגשים מדי בוקר לתפילת שחרית בבית הכנסת המרכזי של כפר ורדים (או בבית הכנסת המסורתי שנחנך במקום בשנת 2012). לא זו הכוונה בצביון יהודי במקרה הזה. במה כן מדובר? להרבה אנשים יש הרבה דעות לגבי מה זה יהודי (או לחלופין מה זה ציוני) אבל על דבר אחד הם מסכימים – זה לא כולל ערבים. צביון יהודי זו בעצם דרך נוחה לומר שערבים אינם רצויים רק בלי להישמע גזען. ברור שאם היו עוברות ליישוב כמה משפחות מבלגיה אף אחד לא היה מוטרד. גם אם הן היו מקשטות עץ אשוח בחג המולד הצביון היהודי היה שורד. עם ערבים הצביון היהודי כבר לא יודע להתמודד, אפילו אם הם צפויים להוות אחוזים בודדים לכל היותר כפי שקרה בכפר ורדים. משהו אחד שהדת נוטה לעשות הוא להגדיר שוני בין בני אדם במקום שהוא לא באמת קיים. מישהו יכול להיות דומה לך בכל כך הרבה מובנים ועדיין הדת תאמר לך שהוא שונה ממך באופן אינהרנטי כי הוא שייך לדת אחרת. זהו הבדל מדומיין לחלוטין אבל יותר מדי אנשים מתייחסים אליו יותר מדי ברצינות והאמת היא שזה לא מפתיע כי מאז ומתמיד מזריקים לנו את זה ישירות לווריד, וביתר שאת בשנים האחרונות. כמובן שזה לא עניין חדש, הוא היה קיים עוד הרבה לפני הימים של בנימין "הערבים נוהרים לקלפיות" נתניהו או בצלאל "אשתי לא תהיה מאושפזת בחדר עם ערביה" סמוטריץ'. יחד עם זאת, הממשלה הנוכחית בכלל ושני אלו בפרט אלופים בנטיעת פיצול ופילוג, בחיפוש השלילי שבאחר, בהדגשת השוני בינינו במקום במציאת הדמיון.

אפשר גם אחרת. הנה למשל כמה מלים בהן פתח הדלאי לאמה סדרת הרצאות באריזונה (מתוך "אמנות האושר" מאת הדלאי לאמה והווארד ס' קטלר): "אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני פוגש את רובכם. אבל בעיני אין הבדל גדול בין חבר ותיק לחבר חדש, משום שאני מאמין שכולנו דומים. כולנו בני אדם. מובן שיש בינינו הבדלים ברקע התרבותי או באורח החיים. אנו בני דתות שונות, בעלי צבע עור שונה, אך כולנו בני אדם, בעלי גוף אנושי ושכל אנושי. מבנה הגוף שלנו דומה, וגם המבנה השכלי והרגשי שלנו דומה. כשאני פוגש אנשים, אני מרגיש תמיד שעומד מולי בן אדם ממש כמוני. אני חושב שיותר קל לתקשר עם אנשים ברמה הזאת. אם נדגיש תכונות מיוחדות, כמו העובדה שאני טיבטי או בודהיסט, יתגלו הבדלים. אבל דברים אלה הם משניים. אם נתעלם מן ההבדלים, אני חושב שנוכל לתקשר בקלות רבה, להחליף רעיונות ולשתף זה את זה בחוויות".

יש יתרון בלהיות עיוור לדת, לגזע, למין, לצבע העור או לנטייה המינית של האחר. לפעמים, רק כשאתה עיוור אתה באמת יכול לראות את האדם שמולך.