לפני 3,500 שנים יצאו בני ישראל ממצרים. זה היה אירוע דרמטי מאין כמוהו. על פי חוקרי המקרא מדובר על 600,000 איש שבאישון ליל, ללא אישור מהרשויות, ברחו מביתם אל עבר הלא נודע – ארץ ישראל. את המסע הפיזי והנפשי והזה, מעבדות לחירות, אנחנו זוכרים באופן מופלא עד היום, מאות דורות אחרי. בשישי הבא נשב כולנו, באחד מהערבים המיוחדים של השנה, ונקרא על קבוצת האנשים הזאת שבמהלך המסע ממצרים, במעמד הר סיני ההיסטורי / מיתולוגי, הפכה לעם. עם שעד היום קיים ואנחנו משתייכים אליו.

לפני הרבה פחות שנים התרחשה יציאת מצרים נוספת. 144,000 עולים הגיעו מאתיופיה לארץ ישראל. באופן משונה, על אף שהגיבורים שעשו את המסע הזה חיים כאן איתנו, את יציאת מצרים בת-זמננו אנחנו לא ממש זוכרים.

אילה אינגדשט היא זמרת ישראלית, בת העדה האתיופית, שלאחרונה הוציאה שיר שמדבר לאנשים ישר ללב.

"ביום ש'אמא ספרי לי' יצא לרדיו שיתפה אותי אילה "התקשרה אליי אישה בת 50 בערך מהעדה האתיופית. היא אמרה שהיא הקשיבה לשיר ולא יכלה להמשיך לנהוג. עצרה בצד הדרך ופרצה בבכי. השיר הציף בה כל כך הרבה זיכרונות על עצמה כילדה, על אמא שלה ועל המסע לישראל."

"אמא ספרי לי" הוא בכלל שיר ילדים. מהסוג המשובח שמדבר לכולם. הוא זוכה לחיבוק חם מהרדיו ונכנס לפלייליסט של גלגל"צ, הוא הפך לשיעור חינוך בבתי ספר ברחבי המדינה ואני באופן אישי לא יכול להפסיק לזמזם אותו כבר שבוע.

"לא הייתי מוכנה שזה יהיה עוד שיר נדוש על עליה מאתיופיה וקליטה וכל זה. רציתי משהו אחר, אישי יותר. לשמחתי, אמא שלי הסכימה לשתף איתי פעולה. ומתוך שיחה ארוכה ויוצאת דופן איתה, במהלכה מילאתי עמודים שלמים, נולד השיר".

"אמא ספרי לי" מופיע באלבום החדש של פרוייקט מוזיקלי מרגש לילדים שנקרא "ילדי בית העץ". שירים שנכתבו על ידי רן כהן-אהרונוב והולחנו על ידי אחיו  יאיא מ-"הדג נחש". בשלוש השנים האחרונות בהם "ילדי בית העץ" קיימים הם הספיקו להוציא שלושה אלבומים, להופיע המון, האלבומים הפכו לסדרת ספרי ילדים, נוצרה תכנית טלוויזיה עטורת פרסים ובימים אלו גם רצה הצגה. "ילדי בית העץ" מצליחים מאוד ומשיחותיי עם האחים נדמה לי שהבנתי מה הסוד שלהם:

"להיות ילד זה עניין לא פשוט. זה לא רק כיף ומשחקים. יש פחדים וקשיים, דימויים עצמיים מורכבים וגם מערכות יחסים מסובכות." סיפר לי רן. "לפעמים ילד צריך להתמודד עם אובדן, עם גירושין של הורים ושאר אירועים לא קלים שהחיים מזמנים, גם לילדים".

השירים של "ילדי בית העץ" מסתכלים לילדים בגובה העיניים. הם תופסים אותם כבני אדם שלמים ומלאים, עם עולם פנימי ורגשי עשיר שיש לנהוג בו בידיים עדינות.
הלחנים שמרכיב יאיא, אשר מגיע מרקע שונה של שירי מחאה והיפ-הופ, מושקעים וכל דבר נחשב בהם. "מבחינתי להלחין ל"ילדי בית העץ" זה אף פעם לא פחות עבודה מאשר לעבוד על שיר ב'דג נחש'." הוא מספר "העובדה שאני כותב שירים שילדים יקשיבו להם ממלאה אותי בתחושה של שליחות. אני רוצה שהשיר יהיה עבורם המכבד ביותר שאפשר. אני גדלתי על אלבומי הילדים של הכבש השישה-עשר, אריק איינשטיין ומתי כספי ואני חושב שמדובר ביצירות מאוד עשירות ומורכבות מבחינה מוזיקלית, זה מה שאני רוצה ליצור גם לדורות הבאים. אני מרגיש שזאת התרומה שלי".

חדורים בתחושת יצירתיות ושליחות ניגשו אילה, יאיא ורן לעבודה על "אמא ספרי לי".

"על מנת להלחין את השיר הקשבתי המון למוזיקה אתיופית." מספר יאיא. "נכנסתי לסצינה הזאת. נעזרתי באבטה בריהון, סקספוניסט ג'אז ישראלי עולה מאתיופיה שמפורסם בכל העולם. ניסיתי להעביר תחושה של שיר שבא מהמדבר, מהמסע".

"כשאמא שלי שמעה את השיר המוכן בפעם הראשונה לפני כמה חודשים" נזכרת אילה "היא התרגשה עד דמעות ואמרה שאין לה ספק שהשיר הזה ייגע באנשים. ואמא שלי היא אחת שיודעת לבקר אותי ללא רחם על שירים שלדעתה לא מספיק מוצלחים".

לאחר שני אלבומים של "ילדי בית העץ" בהם השתתפה כזמרת הפעם  כתבה אילה את השיר הראשון שלה לפרוייקט. "זה היה תהליך מיוחד מאוד עם אמא שלי. לאורך השנים היא בדרך כלל לא נידבה מידע על החיים באתיופיה ועל המסע לארץ. הייתי שואלת שאלות והיא היתה במין הדחקה כזאת של 'עזבי, אנחנו בישראל, מה שהיה היה, אין לי מה לספר לך'. אני יודעת שהיא עברה דברים לא קלים במסע, טראומטיים אפילו והיא פשוט לא רצתה לדבר על זה. אבל הפעם לשמחתי הגדולה היא נפתחה. היא סיפרה לי המון דברים על החיים שהיו לה של לפני המסע. על החיים בכפר שלה שנקרא אמבור. המשחקים ששיחקה שם כילדה, 'הייתי מכינה בובות קטנות מחימר' היא נזכרה ברוך. אחר כך כשגדלה והיתה רועת צאן. היא נזכרה איך היתה מטפסת על העץ בשביל להשגיח על העדר. נזכרה בשכנה הערביה בכפר שלנו 'שהיתה ממש כמו משפחה עבורנו ומרחה עליי חלב עיזים כשהייתי תינוקת שאהיה בריאה'. אלה זיכרונות מרגשים מאוד שבאופן טבעי מצאו את הדרך שלהם לתוך השיר."

ניסיתי להבין מאילה מה דעתה על המצב של העדה האתיופית היום בארץ.

"המצב של הקהילה האתיופית מורכב. כולם יודעים מה קורה ולא קל לי עם זה. צריך למצוא דרכים שהן לא בהטחת האשמות אלא דרך חיבור לשורשים, לזהות, לסיפורים, למי שאנחנו. כיחידים וכחברה אנחנו צריכים לקחת אחריות ולעשות כל אחד מה שביכולתו בשביל לשפר את החיים שלנו כאן.

אני באופן אישי גאה מאוד להיות מי שאני. לא נולדתי בניו-אורלינס. נולדתי באתיופיה. עליתי לארץ בגיל שנתיים. אמא שלי גרה באשדוד. אבא שלי גר בקרית מלאכי.
את הפוליטיקה אני משאירה לכל הרעלנים שיושבים למעלה. אנחנו נעשה את מה שאנחנו יכולים לעשות. לא רוצה שיהיה הבדל בין ילד אתיופי לילד אחר. מבחינתי כולם בני אדם וכולם שווים אבל אני בהחלט רוצה שיותר יכירו את הסיפור של העדה שלנו. מאיפה באנו, מה עברנו. זה מאוד חשוב. חסרה לי סקרנות בחברה על העדה וזה מה שהשיר מנסה לגעת בו. קצת להוסיף חיים, צבע ומילים למה זה אומר להיות עולה מאתיופיה. זה הסיפור שלי וזה מי שאני. אתה יודע, כשהאחיות שלי ואני היינו קטנות ומישהו היה מציק לנו ברחוב, היינו חוזרות הביתה ובוכות לאמא: "הוא קרא לי כושית" היא היתה מסתכלת לנו ישר לתוך העיניים ואומרת: "נו. ומה אתן?! תסתכלו על עצמכן, מה אתן?!" כלומר תמיד היא העבירה בנו תחושה של גאווה על מי שאנחנו. שום בושה. שום הסתרה. ההפך. היא תמיד דאגה שלא תהיה לנו תחושה של שונות או שוות פחות. גם היא בעצמה לא נתנה לעצמה להרגיש פחותת ערך. היא הלכה לאולפן ולמדה עברית, היא דאגה שהאחיות שלי ואני נלמד ונלך לחוגים ולא יחסר לנו דבר. היא העבירה לנו כל הזמן – דרך מי שהיא – את תחושת הערך העצמי הגבוה. ועל זה אני כל כך מודה לה ומקדישה לה את השיר, שבשבילי הוא מתנה ענקית. לא ניסיתי במודע לכתוב שיר חברתי או שיר מורשת אלא שיר פשוט, אנושי שבא מהחיים ומהסיפור שלי. אני שמחה שהוא מצליח כל-כך ושבעצם הסיפור האישי שלי הוא לא רק שלי. מאז שהשיר יצא אין יום שאני לא מקבלת תגובות עליו. בגן של הילדים שלי, אנשים שאני מכירה ואנשים שאני לא מכירה, מהעדה ולא מהעדה, שלל גילאים. זה פשוט אושר."

את רן שאלתי בנוגע לרקע שלו כאיש חינוך ואיך זה בא לידי ביטוי ב"אמא ספרי לי"

"הדבר המרכזי שהרגשתי מאילה זה שבאמא שלה יש עוצמות מטורפות. מדובר בגבורה ואומץ אדיר. זה סיפור אישי שהוא בעצם סיפור של קהילה שמושכח ולא מסופר, בטח הסיפור של הנשים. בדרך כלל כותבים על אבא גיבור. לנו היה חשוב לשים את האמא במרכז ומתברר שזה יצר המון הזדהות. לכולם יש אמא גיבורה. בכל העדות, בכל הגילאים. גם אמא שלי ושל יא-יא היא ניצולת שואה גיבורה ואף כתבתי עליה ספר – הנקה ופיט. ילדים שגדלים היום בישראל לא יודעים שום דבר על העליה מאתיופיה. לבן שלי  יש בכיתה ילד אתיופי ואין לזה שום משמעות מבחינת הכיתה. מצד אחד זה דבר חיובי שיכול להעיד על השתלבות אבל מצד שני יש כאן סיפור של זהות שצריך לא לטשטש וחשוב להכיר יותר. אני איש חינוך ואני בא מהמקום הזה לשירים שלי. אני רוצה להשפיע על החברה. דרך השירים אני רוצה לפתח לילדים חשיבה ביקורתית, שידעו שהם יכולים להשפיע, שיעבור מסר שעל כל דבר אפשר לדבר, ושגם מבוגרים ידעו שהם יכולים לדבר על כל דבר עם ילדים. יש פה ניסיון ליצור ציר תקשורת משמעותי בין הורים לילדיהם, בין מורים לתלמידיהם ואני שמח ש"ילדי בית העץ" מצליח."

יאיא הוסיף לסיכום: "הבנתי שזה שיר חשוב כשהשמעתי אותו לבת שלי בת ה-8 והיא אמרה לי בתמימות כזאת: 'אבא באמת לקח להם חודשיים להגיע לישראל?' השיר מאוד חזק כי הוא פשוט ואמיתי. כל מי ששמע בסביבתי את השיר התרגש. בסופו של דבר אמא זה מה שמחזיק את המשפחה ועל זה השיר מדבר."

לפני כמה שנים, בסוף מסע שהדרכתי ברחבי הארץ, חניך אמר בסיכום שהדבר המרכזי שהוא לוקח איתו הוא ההבנה המפעימה של כמה גבורה יש במשפחות של כולנו, צריך רק לבחור לראות את זה. ילדי בית העץ ואילה אינגדשט מראים לנו את הגבורה של אישה אחת, אמא, שעשתה הכל בשביל להגיע לארץ ישראל עם המשפחה שלה.
משמח אותי מאוד שהשיר הזה זוכה לתהודה גדולה ואולי, לאט לאט, האנשים הגיבורים שהשאירו חיים שלמים מאחוריהם ובחרו להגיע לכאן, יזכו להכרה שהם כה ראויים לה.

חג חירות שמח.

אמא ספרי לי

מילים: אילה אינגדשט ורן כהן-אהרונוב
לחן: יאיא כהן-אהרונוב

אמא ספרי לי עוד פעם
איך אני הִגעתי לכאן
על המסע במדבר
איך עזבנו בלילה הכל שם נשאר
סחבנו אתנו רק כמה כדים של מים
ולחם שלא מתקלקל אפילו אחרי חודשים
יצאנו בחושך על סוסים וָחמורים
התקדמנו בשקט ימים ארוכים
ספרי איך סחבת אותי בתוך בד על הגב
ואיך שתינו מעץ שנזל ממנוּ חלב

אמא ספרי לי עוד פעם אחת
על המסע מאתיופיה
את החלום שלך הִגשמת
בשבילי את הכי גיבורה
אמא ספרי לי עוד פעם אחת
על המסע מאתיופיה
את החלום שלך הִגשמת
אמא שלי את הכי גיבורה

אמא ספרי לי עוד פעם
איך אני הִגעתי לכאן
ועל המסע במדבר
איך עזבנו בלילה הכל שם נשאר

צעדנו בלילות וישנו בימים
ואת רחצת אותי בנהר הקר בין הֶהרים
ספרי לי עוד פעם על האשה הערבייה
שמרחה עליי חלב עיזים ששוב אהיה בריאה
איך אהבת להכין בובות קטנות מִחימר
אולי הן עדיין באמבור אולי משהו שם עוד נשמר

אמא ספרי לי עוד פעם אחת…