דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

מִמִּצְרַיִם / עלמה זהר - ''כי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים''

צילום מסך מתוך הקליפ 'ממצרים' של עלמה זהר (באדיבות הזמרת)
צילום מסך מתוך הקליפ 'ממצרים' של עלמה זהר (באדיבות הזמרת)

בשנים האחרונות כל פסח השיר שעולה בדעתי הוא "ממצרים" של עלמה זהר. לפלייליסט של הסדר המשפחתי שלי הוא כבר נכנס. מדובר על שיר שנכתב לפני עשר שנים, ב-2008, בידי עלמה זהר, בימים ההם זמרת בתחילת דרכה שתוך כדי פיתוח קריירת המוזיקה שלה היא גם פגשה את האנשים הראשונים שהגיעו לארץ מסודן ואריתראה.

לא סתם אני כותב 'אנשים'. כל בחירת מילה אחרת תסמן אותי מיד. מסתננים / פליטים / מהגרים / מבקשי מקלט – מאחורי כל מושג יש הר של אינטרסים בדמות מפלגות, כלי תקשורת גדולים ושאר מעצבי דעת קהל. במקום להתעסק בהקשבה לסיפורים שלהם אנחנו עוסקים במריבות אחד עם השני על ההגדרה שלהם.

מי שמעוניין לעשות לעצמו סדר בראש – ומומלץ מאוד לעשות – יכול להיכנס לקישור כאן, באתר של הועד למאבק ברצח עם בשביל להבין את ההבדל בין המושגים הנ"ל, את המצבים במדינות המוצא שלהם, המספרים העדכניים ודרכי הפעולה המוצעות להתמודדות עם הנושא.

אז אמנם להיכנס לנושא האפריקאים בישראל זה קצת להיכנס לשדה מוקשים אבל החלטתי שאני רוצה לכתוב על כך השבוע משתי סיבות: הראשונה – על אף השיח הצעקני, המחנאי, הרווי בדיסאינפורמציות – יש בני אדם בסיפור הזה ואני לא מעוניין לטמון את ראשי בחול. השנייה – חג החירות.

התקשרתי לעלמה זהר, לדבר איתה על "ממצרים" וזה מה שהיא אמרה לי:

"קודם כל, אין דבר יפה יותר ביהדות מאשר הציווי הזה של 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' זה המיתוס היהודי החשוב ביותר וגם האהוב עליי מכולם. אני לא יודעת אם יש עוד עם שהאתוס המכונן שלו הוא אתוס של עבדות. רוב העמים מעדיפים לספר לעצמם שהם בנים של מלכים ורוזנים. אצלנו, לעומת זאת, אנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו בנים ובנות של עבדים. זה עניין משמעותי. מתוך הסיפור המכונן הזה אני חושבת שאם נצליח לזכור את מצרים, אם נזכור שהחירות היא לא תמידית ולא מובנת מאליה, שהיינו בעצמנו עבדים ועל-כן עלינו להיות רגישים ביותר למצב הקשה הזה – כבר יש סיכוי שהעולם יהיה מקום יותר טוב, לא?"

לשוחח עם עלמה זהר היתה חוויה יוצאת דופן. שיחה טלפונית של 45 דקות שהרגישו כמו חמש. תקווה, יאוש, אמונה וחיפוש התערבבו בשיחה ובעיקר אכפתיות ודאגה גדולה כלפי המתרחש כאן.

עלמה זהר הפכה לפני עשר שנים כמעט בין רגע לזמרת מפורסמת. היא בכלל היתה נגרית ירושלמית שהשלימה הכנסה כמלצרית. בגיל 31 היא הוציאה את שיריה הראשונים ("אגו טריפ", "שיר אהבה אינדיאני", "עם הגב") שהפכו שלושתם ללהיטים גדולים והאלבום הראשון שלה "דברי" שיצא בקיץ 2008 הגיע למעמד מכובד מאוד של אלבום פלטינה על מכירה של מעל 40,000 עותקים. מסתבר שחוץ ממני יש עוד כמה אנשים שקונים דיסקים.

עלמה חוותה מעבר מהיר מאנונימיות לפרסום. ראיונות והופעות חיות הבעיתו אותה. "בהתחלה הרגשתי חשופה לחלוטין. חסרת ביטחון ברמות מטורפות" היא נזכרת "האמנים שגדלתי עליהם ואני עדיין אוהבת כמו ג'ורג' האריסון, דילן וניל יאנג – הם יותר החבר'ה הקצת מופנמים האלה שמאחורי הגיטרה. ככה גם אני. יותר נמשכת למקום השקט".
אבל לאט לאט היא התגברה על הביישנות והתחילה לדבר.
"אני זוכרת שהיה איזה אירוע ענק כזה בפארק הירקון, יומולדת 70 לאריק איינשטיין, כל המי ומי.. וגם אני איכשהו הוזמנתי לשיר שם. הגעתי להופעה ישר מדרום ת"א, אני מרגישה כאילו נחתתי עכשיו מעולם אחר, ופתאום ניגשת אליי איזה כתבת של גיא פינס ושואלת אותי אם אני מוכנה להתראיין, אמרתי לה בשלוף, לא יודעת מאיפה זה בא לי, 'רק אם אני מדברת על חוק המסתננים!' כמובן שהיא לא הבינה על מה אני מדברת ודחתה את ההצעה אבל ברגע הזה נפל לי האסימון שאני צריכה לנצל את תשומת הלב התקשורתית שאני זוכה לה למשהו חשוב, שהוא גדול ממני והתחלתי להשמיע בקול רם את הדעה שלי".

עוד לפני שעלמה התפרסמה היא התחילה להיפגש עם ראשוני הסודנים והאריתראים שהגיעו לארץ. עוד טרם סהרונים, חוק המסתננים, "סרטן בגוף האומה" והגדר החדשה בגבול מצרים.

"בחורף של 2007 פגשתי את האנשים האלה בפעם הראשונה, כשהם רק התחילו להגיע הנה. זה היה מקרי לחלוטין. שמעתי על זה בחדשות והחלטתי עם השותפה שגרתי איתה שנתרום להם שקיות בגדים שהיו לנו בבית. הבנתי שהם נמצאים בדרום ת"א, בתחנה המרכזית. הגעתי לשם וזה היה פשוט רגע מכונן בחיים שלי שאני אזכור תמיד. לא האמנתי למה שהעיניים שלי ראו. מחסן של אנשים. מיטות קומתיים צמודות וצפופות,עשרות אנשים, על הרצפה ביוב זורם. יצאתי משם בהלם. זה היה מין רגע מכריע ביני לבין עצמי שמשהו זז בפנים ופשוט הרגשתי מאוד חזק 'לא יכול להיות'.
לא יכול להיות שככה אנשים חיים ואני אתעלם, לא יכול להיות שבמשמרת שלי הדבר הזה קורה. משהו נכנס בי ולא הניח לי. ב-2007 עוד לא היו ארגונים שעזרו להם אז פשוט החלטנו לשלוח אי-מיילים לכל מי שאנחנו מכירות ולבקש שיתרמו שמיכות ודברים חמים כי היה חורף ורצינו לעזור. התחלנו לאסוף כמויות גדולות של בגדים, מוצרי הגיינה ותנורים והעברנו לאנשים שהתחילו להתאסף ולהיזרק בסביבת התחנה המרכזית. בהמשך הוקם ארגון א.ס.ף והצטרפתי אליו כמתנדבת, הייתי מעין מדריכת נוער בדירה בשכונת שפירא. ישבתי איתם, בישלתי איתם, דיברתי איתם, פשוט להיות ביחד".

מתוך כל החווית הללו נולד "ממצרים"?

"כן. את השיר כתבתי בדיוק בתקופה הזאת. האנשים שפגשתי היו רובם במצב זוועתי. אחרי מסעות מטורפים. אנשים שרוטים ומצולקים, פיזית ונפשית. קראתי כל מה שיכלתי על הנושא. זה הפך אצלי לאובססיה. כל דו"ח, כל מאמר, כל כתבה – את הכל קראתי. גם התראיינתי הרבה ורציתי לדעת טוב מאוד על מה אני מדברת. הייתי בעומס רגשי מאוד גדול מכל מה שפגשתי וחוויתי והשיר הוא ניסיון קטן לאיזשהו פורקן לנפש שלי.
חשבתי על הנתיב ההיסטורי הזה ממצרים לירושלים שהם עשו. מדובר בנתיב מאוד עתיק שבו אנשים הלכו לאורך הדורות, מימי התנ"ך – והנה, מסתבר שעדיין הולכים –  לבקש מזור, לחפש אוכל, מים ופרנסה. לשרוד. על הנתיב הזה גם השיר הולך. פתאום כל תופעות ותהליכי הפליטות של העולם, בעבר ובהווה, נפלו עליי. הרעב, האלימות והאכזריות הנוראית שדוחפת גלי אנשים שנשטפים למצב המחריד של היות פליט.

איך היו התגובות לשיר?

כשאנשים שלא מכירים את השיר שומעים אותו בפעם הראשונה יש כאלו שמגיבים לפעמים במין סוג של חשדנות כזאת והרמת גבה שאני בהחלט יכולה להבין, אבל אז מגיע הבית האחרון של השיר ואני רואה את הפנים שלהם מתבהרות:

"אז שמור נא על כולנו /
ריבונו של עולם /
שלא נזדקק אף פעם  /
לרחמים של בני אדם"

הסוף של השיר הוא תפילה מבחינתי. הוא גם באמת מתכתב עם ברכת המזון "ונא אל תצריכנו ה' אלוהינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלוואתם."
אני חושבת שאין נפש בעולם שלא יכולה להתחבר למקום הזה של הפחד שהחיים שלך יהיו בידיים של אדם אחר, שמישהו אחר יכריע את החיים שלך לשבט או לחסד. הפחד הזה הוא דבר אנושי בסיסי בנפשות של כולנו."

עלמה כתבה את השיר ב-2008 אך רק כעבור שנתיים השיר יצא לאור במסגרת האלבום השני שלה "33", שהצליח פחות מאלבום הבכורה. "ממצרים" לא נשלח לרדיו מתוך הנחה שאין לו סיכוי גבוה להיות מושמע יותר מדי. אבל איכשהו, מפה לאוזן, השיר התגלגל והפך לאחד השירים המוכרים והמזוהים ביותר עם עלמה זהר.

"אני אף פעם לא שרה את "ממצרים" ותוך כדי חושבת על דברים אחרים, מה שלמען האמת יכול לקרות לי עם שירים אחרים. השיר הזה שואב אותי אליו פנימה. תמיד. יש בו איזה כוח כזה."

קליפ האנימציה שהתלווה לשיר הוא לא פחות עוצמתי. פניתי לאלישיב לוין, יוצר הקליפ וכך הוא כתב לי:

"אחד הדברים שהניעו אותי לעשות את הקליפ היא העובדה שהשיח בנוגע לפליטים, או למסתננים, מאופיין באדישות ובניתוק מבני האדם שנמצאים במרכז הדיון. אנשים נמלטו ממציאות איומה ועברו גיהנום כדי להגיע לכאן. הסיפורים שלהם שוברי לב. הדבר הבסיסי שאנחנו יכולים להציע מהכורסה המערבית והנוחה שלנו הוא לפחות קצת אמפתיה וחמלה. השיר של עלמה הוא חזק ומטלטל, בעיקר כי הוא נוגע באופן ישיר בהיסטוריה של העם שלנו, ומאפשר לכל אחד מאיתנו להזדהות באופן אישי עם התחושה של להיות פליט נרדף וחסר בית.

הסיפור של הקליפ מבוסס על עדויות של ילדים מדרפור. לסיפורים האלה מצורפים ציורים שבהם הילדים מאיירים בצורה נאיבית את מה שעבר עליהם, רק לדמיין איך ילד חווה רצח עם זה שובר לב, וממש לא חסרות לנו דוגמאות גם מהשואה, רק שהפעם זה קורה בשידור חי מול העיניים שלנו. האיורים של הדמויות בקליפ מבוססים על ציורי הילדים מדרפור, בצבעי פנדה גסים, כדי להדגיש את הנאיביות של הדמויות.

בחלק הראשון גיבור הסיפור נמלט מהתקפה על הכפר שלו, הוא מאבד את אימו ואחיו התינוק בדרך. בחלק השני הוא מגיע לעיר מערבית, ושם הוא נתקל באטימות וניכור. כל הסיפור מוצג כחלק מהצגת תיאטרון, שבו הצופים הם בעצם אנחנו. גם הצופים מתרגשים מהצפייה בהצגה, אבל בסופו של דבר הם חוזרים לעולמם האדיש והילד נותר לבדו. העיר הגדולה היא בעצם העולם המערבי שלנו, בו לכולם יש אוכל ובית. דרך העיניים של הילד אפשר לראות כמה מציאות החיים שלנו היא בטוחה ומוגנת לעומת המציאות שלו, וכמה אנחנו ברי מזל שאנחנו יכולים לסייע.

בסצינה האחרונה הילד ישן וחולם שאמא שלו חזרה לחבק אותו, אבל אז הוא מתעורר מהחלום והיא איננה. הקטע הזה מבוסס על הסיפור ״מוכרת הגפרורים הקטנה״ של אנדרסן.

הסיפור והעדויות האלה חוזרים על עצמם שוב, גם ממש עכשיו במלחמה בסוריה ואצל בני הרוהינגה במיאנמר. בכל מצב כזה יש משהו שאנחנו יכולים לעשות, או לפחות להיות מודעים לסבל של אחרים."

עלמה,  עשר שנים עברו מאז שכתבת את השיר. מה דעתך על מה שקורה עכשיו?

"אני נפעמת. אחרי שנים שהנושא איבד לגמרי את העניין הציבורי והייתי לבד בחזית פתאום בחודשים האחרונים, מאז ההודעה על הגירוש לרואנדה ואוגנדה, אנשים מתעוררים. כנראה הצעד הזה של הממשלה היה יותר מדי."

את יכולה להבין את מי שרואה את הגירוש (או הרחקה) כצעד של המדינה לשמור על חוקי ההגירה שלה?

"בהחלט. קודם כל זאת סוגיה מאוד מורכבת וגם מי שמאמין בדברים הפוכים ממני בהחלט יש לו קייס. לגבי ההגירה – זה אף פעם לא פתרון. ההפך, הגירה יוצרת בעיות חדשות. אבל יש נקודות קצה בחיים של אנשים ובמצבים של מדינות או אזורים שבהן אין ברירה אחרת אלא להגר. כלפי אותן נקודות קצה אסור לנו להיות אדישים."

איזה פתרון את מציעה?

"קודם כל אני מתפללת לפתרונות באפריקה עצמה. בדארפור משתולל רצח-עם 15 שנים והעולם אדיש. כלפי מה שקורה אצלנו, חייב להיות פיקוח והסדרה של כל הנושא. אנחנו כבר יותר מעשר שנים עם הסיפור הזה בחצר האחורית שלנו, מדי פעם נזכרים, אבל אף פעם לא מייצרים מדיניות ברורה וקבועה. מוסרית, בטח כיהודים עם ההיסטוריה שלנו, אנחנו חייבים להושיט יד למי שזקוק לה. פרקטית, במשפט אחד: אנחנו צריכים להכשיר אנשים לעבודות ולתת להם לעבוד במקום להיזרק ברחובות".

ישנם פתרונות ריאליים אפשריים. יש הצעת חוק שמונחת על שולחנם של חברי הכנסת שקוראת למדינת ישראל ליצור מדיניות ברורה, בדיוק כמו שעלמה אמרה. מדיניות שתגדיר קודם כל מכסה של כמה אנשים ישראל יכולה לקלוט, על פי מדדים הקיימים בעולם הלוקחים בחשבון את גודל המדינה ומצבה הכלכלי. מדיניות שתיצור שיטת טיפול אנושית וטובה יותר במהגרים האפריקאים שהגיעו לכאן ותייצר הבדלה ברורה בין מבקשי המקלט, שברחו מתופת ועלינו להעניק להם מעמד פליט, לבין רבים אחרים שהם מהגרי עבודה. כיום יש טשטוש וערבוב בין השניים שתוקע מקלות בגלגלים של המדינה להגיע להחלטות ופתרונות ראויים וסובייקטיבים ולא קולקטיביים.

אם יש כל כך הרבה פתרונות אפשריים למה אף אחד מהם לא קורה לדעתך?

"את האמת? שנים לא הסכמתי לקבל את מה שאני הולכת להגיד לך עכשיו והתחמקתי מזה אבל לצערי הרב המסקנה שלי לשאלה שלך היא אחת – אנחנו פשוט מפחדים מהם בגלל שהם שחורים."

בנקודה הזאת היתה שתיקה של כמה שניות בשיחה שלי עם עלמה. לא ידעתי מה להגיד.

כל שנה בהגדה של פסח אנחנו קוראים על בני ישראל שיצאו ממצרים. באמצע המסע הקשה והארוך שלהם לארץ המובטחת הם מתחילים לחרוק ולהתגעגע לחיים הקודמים שלהם. הם מעדיפים לחזור למקום הבטוח ולהיות עבדים מאשר להסתכן בהליכה אל הלא נודע. 'מנוס מחופש' קרא לזה אריך פרום. יציאת מצרים היא תהליך של עבדים להבין שהם עבדים ומתוך כך להעז לערער על הסדר הקיים ולרצות מציאות אחרת. התהליך הזה הוא מהות החג. הפחד עליו עלמה זהר דיברה משתק אותנו ומונע מאיתנו להיות בכיוון של יציאה מעבדות לחירות. הפחד הזה משאיר אותנו גם היום עבדים לאותה המציאות הקיימת. ההגדה שאנחנו קוראים היא קריאה לבחירה יומיומית למרד בשעבוד ובניצול. ההגדה היא סיפור חינוכי מדהים העובר מדור לדור על אהבת החופש והחירות. קריאה בהגדה בשנת ה-70 למדינת ישראל הריבונית היא בגדר נס אל מול ההיסטוריה רצופת התלאות והייסורים של עמנו. רק לשם כך שווה להרים ארבע כוסיות בשמחה רבה. אך הקושיה שאני מוסיף לליל הסדר השנה, היא האם נדע להביט לא רק על ריבונותנו וחירותינו אלא גם על מצבם של אנשים אחרים, שרצה הגורל, ונמצאים כאן בינינו, במדינת היהודים?

מִמִּצְרַיִם / מילים ולחן: עלמה זהר

תמיד יש מלחמה באפריקה
מזל שהיא רחוקה
שלא רואים ולא שומעים
אותה מכאן

גם אני הלכתי פעם
בנתיב הייסורים
ממצרים לירושלים
במדבר, ימים רבים
בלי מים
עם אותה שאלה בעיניים

גם אני פגשתי רשע
המכה בלי אבחנה
אנשים חפים מפשע
אנשים בלי הגנה
בלי בית
עם ילדים קטנים בידיים

הם דופקים לך בדלת
הם בוכים בכי תמרורים
אל תאמר – מה לי עם אלה
אלה אנשים זרים

כי בכל דור ודור
חייב אדם לראות עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים
שלא ישכח איך ברח,
הוכה, הושפל, נרצח
איך צעק לשמיים

גם אני חיפשתי כוח
להציל מה שאפשר
כשלא היה לאן לברוח
דמי היה מותר
אות קין
אנשים נופלים לברכיים

הם דופקים לך בדלת
הם בוכים בכי תמרורים
אל תאמר – מה לי עם אלה
אלה אנשים שחורים

כי בכל דור ודור…

אז שמור נא על כולנו
ריבונו של עולם
שלא נזדקק אף פעם
לרחמים של בני אדם

כי בכל דור ודור…

תמיד יש מלחמה באפריקה
מזל שהיא רחוקה
שלא רואים ולא שומעים
אותה מכאן

תמיד יש מלחמה באפריקה
מזל שהיא רחוקה
שלא רואים ולא שומעים
את הצעקה

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!