דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
משפט

טחנות הצדק / העליון: אין למנוע שחרור מוקדם בשל אי-תשלום פיצוי לקורבנות

בית המשפט המחוזי ביטל החלטה של ועדת השחרורים משום שאסיר לא עשה די כדי לשלם את הפיצוי שנגזר עליו | אתמול (ג') הפכו שופטי העליון את ההחלטה, וקבעו כי התשלום אינו השיקול היחיד לשחרור, ויש לבחון גם את תהליך השיקום

אסירים וסוהר בכלא אלה. ארכיון למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: משה שי/ פלאש 90).
אסירים וסוהר בכלא אלה. ארכיון למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: משה שי/ פלאש 90).
ענת יורובסקי
ענת יורובסקי
כתבת משפט ופלילים
צרו קשר עם המערכת:

בית המשפט העליון הפך השבוע פסיקה של בית המשפט המחוזי בלוד, שהורתה לבטל שחרור מוקדם של אסיר רק מכיוון שלא שילם את מלוא סכום הפיצוי שנגזר עליו.

בשנת 2007 נדון ח. (שם בדוי), דר רחוב לשעבר, ל-13 שנות מאסר לאחר שהודה בהריגת דר רחוב אחר. בנוס, נגזר כי עליו לפצות את אימו של הקורבן ב-50 אלף שקלים.

במהלך תקופת המאסר, נגמל ח. מסמים, שולב במספר תכניות טיפוליות אותן סיים בהצלחה, למד עברית, פיתח כישורי תעסוקה, ויצא לחופשות ללא תנאים מגבילים. בינואר 2017 קבעה ועדת השחרורים כי על רקע ההתקדמות שהראה, ראוי לשחררו על תנאי.

אחרי שחרור, התברר שהכספים שהעביר למרכז לגביית קנסות, כחלק מהסדר התשלומים אליו הגיע, הועברו בטעות לכיסוי דוחות תעבורה שעמדו נגדו. הכספים הועברו בסופו של דבר לאימו של הקורבן, אך הסדר התשלומים בוטל ומרכז הגבייה קבע הסדר חדש ומחמיר יותר. מאחר וח. היה חסר כל כשנכנס לכלא, ושולב בעבודה מכניסה רק בשלב מאוחר יותר, לא היה יכול לעמוד בהסדר החדש. הפרקליטות ערערה על החלטת ועדת השחרורים ובחודש מרץ 2017 ביטל בית המשפט צאת שחרורו המוקדם.

בעתירה, שהגישו עורכות הדין אריאלה גואטה וענת יערי מטעם הסנגוריה הציבורית בשמו של ח., נדרש בית המשפט העליון להכריע בשאלה אם אי תשלום הפיצוי לבדו, על אף עמידה בשאר תנאי השחרור המוקדם, יכול להוות סיבה להשארת אסיר בכלא.

בפסק הדין שניתן אתמול, קבעה השופטת ברון כי לא ניתן להסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה האסיר לא גילה מחויבות מספקת לתשלום הפיצוי. מעבר לזאת, אף אם ניתן היה לקבל את עמדתו של בית המשפט המחוזי בנדון, כתבה ברון כי "סבורתני שגם אז לא היה מקום בנסיבות המקרה להתערב בשיקול דעתה של ועדת השחרורים, שקבעה כי יש לשחרר את המבקש".

עוד הוסיפה ברון כי "תשלום הפיצוי עשוי להוות אינדיקציה למידה שבה הפנים האסיר את הנזק והפגיעה שהסב לקורבן העבירה; לרצונו לכפר על הסבל והנזק שגרם. עם זאת, החוק קובע אמות מידה רלוונטיות לא פחות לעניין הזה… מדובר בשיקול מתוך שורה של קריטריונים שעל ועדת השחרורים ליתן עליהם את הדעת כמכלול… במקרה כגון זה שלפנינו, כאשר ועדת השחרורים הגיעה לכלל מסקנה כי אסיר אינו מהווה עוד סכנה לציבור, וגם המשיב אינו טוען עוד אחרת, יש חשש כי מתן מעמד של תנאי סף לשיקול בדבר תשלום הפיצוי ישמש למעשה כמנגנון עוקף של 'מאסר חלף פיצוי'. בהיעדר מסוכנות, הותרתו במאסר בשל אי תשלום הפיצוי ובשל כך בלבד, מפחיתה ממשקלו וחשיבותו של האינטרס הפרטי והציבורי הגלום בשיקום אסירים והחזרתם לחברה".

השופט פוגלמן כתב כי "במקרה שלפנינו אני סבור כי העובדה שהמבקש טרם עמד בתשלום הפיצויים שנגזרו עליו לא הייתה צריכה להביא למסקנה לפיה יש לבטל את החלטת הוועדה להורות על שחרורו המוקדם. ראשית יש לציין את תהליך השיקום המקיף והמרשים שעבר האסיר בין כתלי בית הסוהר. ועדת השחרורים התרשמה כי בשלב הנוכחי, הוא אינו מהווה סכנה לציבור, וזאת חרף העבירה החמורה שבה הורשע. בצדק ניתן משקל רב לנדבך זה בהחלטת ועדת השחרורים, המצביע על מאמצים ניכרים וראויים להערכה שהשקיע המבקש (ועודנו משקיע) לשינוי מהלך חייו".

לדברי השופט פוגלמן, בכל הקשור בתשלום הפיצויים שנגזרו, יש להתייחס לרקע הרלוונטי לאי עמידת האסיר בתשלומים ולהחמרה בהסדר שנקבע עבורו. התשלומים ששילם האסיר תחילה, נזקפו לטובת חובות אחרים שלו, מחמת טעות. בנסיבות אלו, ההחמרה הניכרת בהסדר התשלומים השני, לפיה התשלום הראשון על חשבון הפיצויים יעמוד על סך של 30,000 ש"ח – נוכח מצבו הכלכלי של המבקש – אינה מובנת מאליה.

פסק הדין מתח גם ביקורת חריפה על החלטת המחוזי, וקבע כי"העניק לשאלת תשלום הפיצוי משקל מכריע בהחלטה בדבר שחרורו של המבקש על תנאי… על אבן הבוחן של תשלום הפיצוי לקורבן העבירה, והיא בלבד, קבע בית המשפט כי המבקש אינו ראוי לשחרור על תנאי".

"המקרה שלפנינו מעורר השתאות מבחינת הצלחתו של המבקש לממש תוך כדי מאסרו את פוטנציאל השיקום" הוסיפה ברון, "האינדיקציה המשמעותית ביותר לכברת הדרך שעבר המבקש היא בכך שהן הגורמים הטיפוליים והן הוועדה סבורים כי כיום לא נשקפת ממנו עוד מסוכנות – וזאת על אף העבירה החמורה שעברו והתקופה הממושכת שבה היה מכור לסמים קשים… איני סבורה כי היה יסוד לשנות מקביעת הוועדה בנושא. גם אם סבר בית המשפט המחוזי כי המבקש לא עשה די מאמצים על מנת לשלם את הפיצוי, בנסיבות המקרה לא היה די בכך כדי להצדיק את התערבותו בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה ואת ביטול ההחלטה בדבר שחרורו על תנאי ממאסר".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!