"אז למה בעצם אתה עושה את מה שאתה עושה?" אני שואל את איגור קוצ'טקוב, פעיל מרכזי בתנועת הלהט"ב הכללית ברוסיה, מדריך ומארגן פעילות בכיר בסניף של התנועה בסנט פטרבורג. "אני רוצה להיות אדם חופשי. כלומר, זה יותר מכך. אני פשוט מוכרח להיות אדם חופשי" הוא עונה בלי לגמגם.

איגור קוצ'טקוב פעיל להט"בי רוסי. ארכיון (AP Photo/Dmitri Lovetsky)

תנועת הלהט"ב הרוסית, במתכונתה המודרנית, נולדה בשנות התהפוכה הקצרות של הליברליזציה הרוסית במהלך שנות ה-90. עם עלייתו של פוטין לשלטון הקרקס הזה נגמר ומאז המצב רק מחמיר. עת העולם התוודע לזוועה שמתחוללת (וממשיכה להתחולל) בצ'צ'ניה, קיבל העולם טעימה קטנה ממה שקורה בארץ הזו. למרות תקופת הזמן הקצרה של הליברליזציה, הזרעים החלשים של הגאווה שנטמנו בזמנו בלב האומה הרוסית מצמיחים היום תנועה אמיצה של גברים ונשים, סיסג'נדרים טראנסים וקווירים שנאבקים מאבק פוליטי, משפטי, פסיכולוגי וחינוכי בתוך ליבה של רוסיה כדי למגר את זרע הפורענות הלהט"בופובי מתוכה.

'אז איך זה להיות הומו ברוסיה של 2018?' אני שואל את איגור. "תלוי למי" הוא עונה בבדיחות הדעת, אך גם ברצינות. "אני אומר את זה ברצינות גמורה.. אי אפשר לפשט את זה למשהו כללי. כיום עדיין, המערכת פחות או יותר סבלנית וסובלנית כלפי הפעילות שלנו, כמעט ואין קונפליקטים אך יש עניין מאוד מהותי שקורה היום במרכזה של הזירה הפוליטית-ציבורית ברוסיה שחייבים לעמוד עליו"

"רוסיה נמצאת כיום בתהליך מתמשך של פירוק ושבירה. אין לנו חברה מאוחדת אחת, אין לנו אפילו מערכת פוליטית אחת ברורה. יש לנו כביכול ממשלה המורכבת מרובה מאנשים אשר חונכו ועבדו בברה"מ וחוץ מברה"מ הם לא ידעו או יודעים דבר – וככה הם שולטים במדינה שלנו וזה מה שמקובל בעיניהם כשיטת שלטון. מבחינתם מה שקרה אז בתחילת שנות ה-90 זו אימה אחת גדולה ועכשיו הגיעו הזמנים שהכל שוב מסתדר כמו שצריך, והאידיאולוגיה השולטת חזרה להיות האידיאולוגיה הרצויה, בעיניהם כמובן. למזלם הרע, החברה האזרחית ברוסיה מאוד השתנתה ב-25 שנה האחרונות, החברה בברה"מ הייתה מאוד מאוחדת, כמעט ללא הבדלי מעמדות, רב תרבותיות ומפוקחת באופן כזה שאפשר לאנשים מלאומים שונים לחיות אחד ליד השני וכמובן שום אלטרנטיבה פוליטית. ב-25 שנה האחרונות הדברים האלו נשברו באופן עמוק; קמה חברה אזרחית, רב תרבותית ופרוגרסיבית ובתוכה קמה גם הקהילה הלהטבי"ת, כחלק מהמרחב החדש שאפשר התקהלויות שונות, אלטרנטיביות במהותן."

תנועה שצמחה בתוך שביב של קידמה

"אפשר ממש להצביע על נקודת הזמן, בשנת 2004 יש לך כבר מספר קבוצות יחסית מגובשות של להטבי"ם שבחרו לא לצאת מרוסיה. הם הספיקו להתגבש לקהילה והם אינם מכירים את העולם הישן, בו להיות להט"ב היה לא חוקי. הם ברובם צעירים והמחשבה בראש שלהם עובדת בערך כך: אז אני להט"ב, נו אז מה, מה הבעיה בזה?"

להט"בים מפגינים ביום הבינלאומי למאבק בלהט"בופיה בסנט פטרסבורג 17 במאי 2017 (AP Photo/Dmitri Lovetsky)

"במקביל, בדיוק באותה שנה, התחילו לקום אנשים בדומה (בית הנבחרים התחתון ברוסיה ד.ט) שאמרו באופן ישיר: צריך להחזיר את החוק שקובע שהלהט"ביות אינה חוקית. אנשים התחילו להגיד: 'מה זה השטויות האלו, האנשים האלו הולכים פה ככה וככה, הולכים ערומים ורוקדים כמו בברלין או תל אביב'. נבחרי הציבור, ברצינות גמורה, התחילו לעבוד על הצעת חוק שתוציא את הלהטביו"ת מחוץ לחוק."

ע"פ איגור, ההצעות נעו על הקשת של בין הטלת קנס על אנשים המקדמים 'פרופוגנדה להט"בית' עד לאפשרות מעצר, "אז, ב-2004, בית המשפט העליון אמר שהמהלך הלהט"בופובי-פוליטי הזה מנוגד לחוקה וסיים זמנית את הפרשה. אבל התהליך החברתי-פוליטי נמשך"

איגור מספר שבשנות ה-2000, ככל שהקהילה התחזקה, החלה לעלות לתודעה הקהילתית שאלת הנישואים הגאים, לפחות בערים הגדולות. איגור עצמו נשוי לגבר (נישא בחו"ל) והוא מספר שבשלב מסוים, איפשהו סביב שנת 2003, העניין התפוצץ מכיוון ששאלת הנישואים הגאים הפכה מנושא פרטי של כמה יחידים – לשאלה ציבורית, בעיקר מכיוון שהנושא על לכותרות אז בארה"ב ובמערב אירופה.

"זו נקודה מעניינת, כי השיח בפורומים ובצ'אטים האינטרנטיים של להט"ב השתנה מחיפוש מסיבות, שיחות על סקס וכו' והתחיל להיווצר שיח פוליטי ציבורי, שאפילו העז לדרוש משהו מהמדינה שלו" הוא מתאר. "'מהן הזכויות שלנו? תראו מה קורה שם באירופה ולמה אצלנו זה לא ככה? ובכלל, עוד כמה זמן אנחנו אמורים להשלים עם המצב הזה' לאט,לאט, ליותר ויותר אנשים פשוט נמאס."

ההשפעות של המשבר הכלכלי

"הויכוח בתוך הקהילה נע אז בין האם צריך להרים מצעד או שאולי עדיף לכוון לפעילות פוליטית ספציפית ומה שבאמת היה מעולה בכל הסיפור הזה שנוצר שיח, ואנשים שונים התחילו לחלום על מהלכים שונים בשביל לדרוש את הזכויות שלהם. בתוך זה, במהלך 2006, קמה גם התנועה שלנו."

ב-2008, כשנראה שהמאבקים הפוליטיים של הקהילה, למרות הקשיים המובנים, התחילו לעלות על גל טוב – התרחש משבר כלכלי ופוליטי ברוסיה בעקבות המשבר הכלכלי העולמי וסיום הקדנציה של פוטין כנשיא, לאחר 8 שנות כהונה רצופות. "כחלק ממסע הפרופוגנדה השלטונות התחילו לחפש רעיונות חדשים סביבם אפשר לגבש את האוכלוסייה". משחזר איגור. "אחד הרעיונות שהועלו והתקבלו בשמחה היה להילחם בסכנה הזו שקוראים לה להט"ב, שמקורם בעולם הערכים 'המערבי' המנוגד לעולם הערכים 'הרוסי'. אז עוד לא הייתה מלחמה כללית בטרור כמו היום וגם היחסים עם אוקראינה היו תקינים" מספר בחיוך איגור. "יצרו אויב שתוקף את הערכים הרוסיים הבסיסיים, ב-2006 פדרציה במרכז רוסיה העבירה חוק האוסר על פרופוגנדה להט"בית ומ-2011 זה הפך לנושא לאומי כלל רוסי, העומד במרכז השיח הציבורי"

"נכון, הנשיא שלנו אמר שאין לו בעיה אישית עם להט"בים ואפילו להט"בים עובדים איתו בשותפות, אבל כשאנחנו מגיעים למשטרה ואומרים שהייתה פה תקיפה על רקע להט"בופובי, המשטרה פשוט מסרבת לחקור או לגשת בכלל לנושא. למרות שהנשיא אמר שברוסיה לא מפלים לרעה אף אחד"

"ב-2013 נכנסה חבורה חמושה לתוך מרכז להט"בי, ממש כאן בפטרבורג, והתחילה לרסס את המקום. בנאדם אחד נשאר ללא עין. ומה קרה? מה עשו בתגבה? לא נפתח שום תיק במשטרה על הנושא. כלום, עד היום."

"זה מוביל לנקודה הבאה שכביכול כלפי חוץ המדינה אומרת שהכל בסדר והזכויות של כולם מכובדות, אבל בפועל קמות להן קבוצות קיצוניות שמרגישות בטוח לחלוטין לבצע פשעי שנאה בידיעה שלא יקרה להם כלום."

"בהסתובבות קצרה ברחובות המרכזיים של פטרבורג ניתן להבחין בקלות בצעירות וצעירים עם דגלים להטבי"ם, עם סיכות על התיקים", אני אומר לאיגור. "בעיר פרוגרסיבית כמו פטרבורג נראה שלדור הצעיר אין בעיה להביע עמדה בעד להט"ב, לא?"

"אנחנו כאן בשביל להיות למען בני הנוער האלו, וזה היה אחד היסודות המרכזיים עליהם הקמנו את התנועה שלנו" משיב איגור. "הקמנו את עצמנו כדי להוות מרכז של תמיכה דרך האינטרנט ותמיכה ואישית לבני נוער, בנוסף לכך, באמת ארגונים שונים מוציאים היום מרצ'נדייז בשביל לאפשר לבני נוער להט"בים או התומכים בתנועה, להיות נוכחים בציבור."

פעילה להט"בית נעצרת על ידי המשטרה בצעדת 1 במאי בסנט פטרסבורג 2017 (AP Photo/Dmitri Lovetsky)

"היום אנחנו עובדים, ברמה הארצית ממש, כדי להוות מרכז תמיכה טלפוני ומרכז מערכות של צ'אטים און ליין כדי לאפשר תמיכה ושיחה לבני נוער, שלא יהיו לבד בהתלבטויות שלהם. זה היה מהלך מודע לעצמו, הוא עובד, ובאמת יותר ויותר בני נוער פונים לשם מכיוון שאנחנו גם מספקים ייעוץ פסיכולוגי מקצועי. הבנו את זה כי לבני נוער באמת אין לאן לפנות. זו התקדמות חשובה בעיניי, בעיקר כאשר אני רואה איך ממרכזים להט"בים רק בערים הראשיות כמו סנט פטרבורג ומוסקבה, נפתחים עוד מרכזים בערים גדולות ומרכזיות ברחבי הארץ, וכיום אנחנו עומדים על 16 מרכזים שאליהם יכולים לגשת בני נוער וקבל תמיכה פסיכולוגית מאנשים ממשיים ולא רק בצ'אטים"

צ'צ'ניה

"המצב בצפון הקווקז תמיד היה נורא וקשה מאוד, וכולם כמובן יודעים את זה. אלי אישית, עוד לפני שהפרשה התפוצצה בזירה הלאומית והבינלאומית, פנה ברשת החברתית גורם אנונימי שסיפר לי על מה שקורה בצ'צ'ניה: מעצרים המוניים, עינויים, רוצחים להטבי"ם. לא מקרים פרטניים , ה מ ו נ י ם"

"ניסיתי אישית  לדבר עם מקור ואמרו לי שאני משוגע, אף אחד לא יהיה מוכן לדבר איתי על זה. אבל לאט לאט, בלוגרים ועיתונאים התחילו לקבל מידע אמין והנושא יצא החוצה. בסוף מרץ 2017 התקבלה החלטה ביחד עם העיתון 'נובאיה גאזייטה' לעבוד בשותפות ולנסות לעזור ללהטבי"ם לצאת מצ'צ'ניה, נפתח קו חם דרך אי-מייל שיצרנו. ב-1 באפריל נובאיה פרסמה את הכתבה הראשונה, ואז באמת התחילו להתייחס לזה, גם ברמה העולמית וגם אנחנו התחלנו לקבל המון פניות. במשך הרבה מאוד זמן אף אחד לא רצה להאמין שזה קורה. פנו אלי אישית צ'צ'נים, ושאלו אותי למה אני עושה את מה שאני עושה ואם אני מתכוון להסגיר אותם לקדירוב (רמאזן קדירוב, נשיא צ'צ'ניה ד.ט)"

הפגנה מול שגרירות רוסיה על רצח הלהט"בים בצ'צ'ניה (צילום: דבר ראשון).

"עד אז הנושא היה חסוי לחלוטין, כי אנשים פשוט לא מבינים מה זה צ'צ'ניה, שכזה מערך שלטוני לא היה באירופה מאז ימי היטלר. זה שלטון טוטאליטרי לחלוטין. חופש לא יכול להתחיל ולהסתיים בי. או אפילו לא במועדון הלהט"בי, בצ'אטים ברשת החברתית וכו'. בשביל שאני יהיה באמת חופשי אני רוצה, כלומר, אני מרגיש שאני חייב; לפעול לשחרורם של האחרות והאחרים. בשביל שרוסיה תהיה באמת חופשית, באמת צודקת. בגלל זה אני עושה את מה שאני עושה"

"איך מתמודדים עם הפחד?" אני שואל. "פחד זה דבר אנושי. טבעי. אדם שאינו מפחד הוא אדם חולה שיכול בבוא היום להפוך למפלצת. כולנו הולכים למות מתישהו. זו עובדה. השאלה היא איך חיים. האם אלו חיים של עניין ומשמעות? אני לא רוצה לחיות חיים ללא עניין ומשמעות. ויותר מזה – איני מוכן לכאלו חיים. ויותר מזה אגיד: כשבוחרים בחירה אמיצה, להכריע על חיים חופשיים לכולם, אנשים הולכים אחריך. זה עובד. זה קשה אמנם, אבל זה עובד".