ההסבר שפרסם משרד התקשורת להחלטה לחייב את הוט לחדול ממבצע הנחות במחירי תשתית האינטרנט שלה, היה לא רק תמוה אלא בעיקר שיקוף של היעדר מדיניות רגולטורית ברורה בתחום. למעשה, הסתירות המהותיות בהודעת המשרד הופכות אותה למופת של ניסיון לרבע את המעגל ולהסביר באופן הגיוני, החלטות שלא ניתן להסביר באופן הגיוני.
הנה הודעת המשרד המלאה: "משרד התקשורת פועל כתמיד לטובת הציבור. וכפועל יוצא מזה טובת צרכני התקשורת נוצרת באמצעות התחרות שהניע המשרד על ידי 'רפורמת השוק הסיטונאי'. הרפורמה מאפשרת שימוש בתשתיות האקטיביות והפסיביות של בזק ושל הוט. ככל שהחברות הוותיקות קובעות מחיר לצרכן אשר נמוך מהמחיר הסיטונאי הרי שמדובר ברמת מחירים שאינה בת קיימא לאורך זמן. התנהלות זו עלולה לגרום לסיכול התחרות בין החברות ואת זה לא נוכל לאשר. משרד התקשורת פועל להשלמת שימוע 'צמצום המרווחים' אשר נועד למסד, להבהיר ולשקף לציבור את מדיניותו בנושא זה. המבצע שהושק העלה חשש למחיר היצף לאור התעריפים הסיטונאיים שנקבעו להוט".
השאלות הקשות
- האם המבצע, שמיטיב עם הציבור, באמת "מסכל את התחרות"?
לפי אתר השוואות המחירים כמהזה מציעה פרטנר מציעה, באזורים אליהם היא מחוברת, מהירות של 1,000 מגה ב-100 שקלים, לספק כולל תשתית. בהשוואה למחיר הזה, לא ברור כיצד ההצעה של הוט – 65 שקלים ל200 מגה (לא כולל ספק) – מסכלים תחרות.
למעשה, הוט מחויבת לאפשר תחרות בתחום הספק (ISP), ואילו פרטנר מציעה את השירות הכפול (תשתית+ספק) ללא אפשרות להתחרות בה, וזאת באישור משרד התקשורת.
מעבר לכך, יש כאן היפוך משונה בין סיבה לתוצאה. בתיאוריה, תחרות אמורה להוריד את המחירים. כעת, משרד התקשורת פועל להעלות מחירים כדי לשמר את התחרות. כך, ה"תחרות" – שהייתה האמצעי – הפכה למטרה, וזאת על חשבון הציבור.
- רפורמת השוק הסיטונאי בכלל פועלת בהוט?
בניגוד להודעת המשרד, רפורמת השוק הסיטונאי פועלת רק ברשת בזק, הסדר שגרם לחלק מלקוחות הוט לנטוש ולעבור לבזק, כי רק שם יש שוק סיטונאי.
למעשה, מדובר ברפורמה שלא מתאימה לשוק התקשורת כיום, שכן מחייבת בעלות תשתית להתחלק בתשתית שלהן, במקום לעודד תחרות בין ריבוי תשתיות תקשורת.
- מאיפה בכלל יש למשרד סמכות לחדול מבצע מסחרי באופן הזה?
כשגוף שלטוני מפעיל את סמכות האכיפה שלו, כדי להימנע ממצב של שרירות השלטון, עליו להסביר מתוקף איזה חוק או תקנה הוא מפעיל אותה. בהודעה שפרסם, מודה המשרד שלא סיים את קבלת ההחלטות שלו בנושא "שימוע צמצום מרווחים", ולא מציין מי נתן את ההוראה ובאיזו סמכות היא ניתנת. גם בהוט העדיפו שלא להתייחס לנושא.
לפי בדיקת העיתונאי אבי וייס, רק לשר התקשורת איוב קרא יש סמכות כזו. משר התקשורת הובהר כי ההחלטה התקבלה על ידי הדרג המקצועי במשרד. כלומר, שר התקשורת מודה שמישהו במשרדו קיבל החלטה תוך חריגה מסמכות, והוא לא מנע זאת, או שינה את ההחלטה.
עשיית סדר במשרד התקשורת היא דבר שנדרש באופן דחוף, לאחר שדיווחי המשרד למשרד ראש הממשלה העידו על היעדר התקדמות ב-75% מהיעדים שהמשרד קבע לעצמו בשנה האחרונה. גם היעדים שכן קודמו, נעוצים בחלקם בהחלטות משנים קודמות.
- מחיר היצף הוא עילה אוטומטית להפסקתו?
מפעל מלט הר-טוב התלונן במשרד הכלכלה על מחירי היצף של מלט מיובא. הממונה על ההיטלים קבע שאכן יש מחיר היצף, אך לא הסכים להטיל מכס מיוחד על המלט המיובא כדי להעלות את מחירו. למפעל אין נתח שוק מספיק גדול, כדי לחייב את הממונה להטיל מכס. כלומר, לפני /שהוא מקבל החלטה, על הממונה לשקול מאזן מורכב של שיקולים בין הגנה על הפרנסה של המפעל, הסיכוי להשתלטות על השוק בעזרת מחירי היצף, והתועלת הזמנית או הקבועה לציבור ממחיר נמוך.
במשרד התקשורת, לעומת זאת, הצהירו על "חשש" בלבד למחירי היצף. ללא בדיקה ופרסום התוצאות שלה, וללא מסמך רשמי שפורסם לציבור בנושא ההחלטה. נכון שהגנה על יבוא בהיצף נעשית לפי כללים אחרים מאשר בשוק התקשורת, אלא שמשרד התקשורת בכלל לא מציין שום כללים לפיהם הוא פועל. האם המשרד יכול להרשות לעצמו להמציא את הכללים כאוות נפשו?
כך לא פועלים לטובת הציבור
הדבר החשוד ביותר בהודעת המשרד הן חמש המלים שפתחו אותה: " משרד התקשורת פועל כתמיד לטובת הציבור". האם המשרד ערך סקר שבו עלה כי הציבור מעוניין שהמשרד יורה להוט שלא להציע מבצעים לציבור? או שהציבור מעוניין שהמשרד יסכל את התחרות שהוא עצמו, לכאורה, הצליח לעודד?
במקום הסדרה של כללים ברורים לכולם – ללקוחות, לחברות התקשורת ולפקידי המשרד עצמו – נעשית כאן "התערבות בפינצטה", מיקרו רגולציה. והיא לא היחידה. המשרד מונע מהוט ומבזק להציע לציבור את רשתות הסיבים שכבר פרסו, ומתיר זאת רק לפרטנר ולסלקום. הפריסה של הוט היא של מאות קילומטרים ושל בזק היא של אלפי קילומטרים, אבל רק פרטנר וסלקום – שפרשו ביחד 121 קילומטרים בשנה וחצי – יכולות למכור אותה, בעוד הסיבים של בזק והוט לא מנוצלים.
איך "תחרות" כזו, יכולה לפעול לטובת הציבור? בעבר, הציגו שרי תקשורת חזון של ארבע קבוצות תקשורת שמציעות את כל השירותים ומתחרות זו בזו. לכאורה, סיוע לפרטנר ולסלקום מול הוט ובזק יכול לקדם את החזון הזה, אבל מדובר בסיוע על חשבון הציבור, ולא לטובתו.
הבעיה הנוספת בחזון הזה היא שהוא מגדיל את הפערים בין הפריפריה למרכז. רק בזק מחויבת להציע שירותים בכל יישוב בישראל. הוט פרוסה ב-92% ולא פורסת תשתיות בקרב מאות אלפי משקי בית, באישורי דחייה בלתי נגמרים של משרד התקשורת. חברת UNLIMITED מחויבת גם היא לפרוס בכל רחבי ישראל על בסיס רשת החשמל, אבל אין לה מודל עסקי רלוונטי והיא תקועה.
לעומת שלוש החברות בעלות חובת פריסה בכל הארץ, סלקום ופרטנר מורשות לפרוס תשתית קווית היכן שמשתלם להן. בפועל, המדיניות הנוכחית לא יוצרת תחרות בשוק, אלא חלוקה של השוק – יתרונות מובנים לסלקום ופרטנר באזורים הכי רווחיים במדינה, תחרות מוגבלת בין הוט לבזק בשאר האזורים, ומונופול מוחלט של בזק ב-8% מהמדינה.
פעולה לטובת הציבור, מצריכה לפחות שני היבטים: היעדר אפליה בין חלקים שונים בציבור, והגדרה ברורה של האינטרס הציבורי. את שניהם לא תמצאו בהחלטות של משרד התקשורת.
