השמיים מעל שדה התעופה של בייג'ינג היו אפורים, ומשמר כבוד צנוע המתין לנחיתתו של אורח שכמוהו לא נראה בסין מאז עליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון. מהמטוס ירדו נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון ופמלייתו, לביקור בן שבוע ברפובליקה העממית של סין באירוחו של היו"ר מאו טסה-דונג. "אני זוכר שכשנחתנו בשדה התעופה של בייג'ין, אולי בנאיביות, הייתי מאוכזב במקצת מקבלת הפנים הסינית, שנראתה לי מאולצת. ציפינו לאלפי אנשים בקהל מריע, אחרי 22 שנים של איבה", סיפר וינסטון לורד, עוזרו של הנשיא ניקסון, "כל זה לא נראה כמו אירוע היסטורי". גם אם זה לא נראה כך, אותו יום שני, ה-21 בפברואר 1972, סימן את אחד ה-אירועים ההיסטוריים של המאה העשרים: הביקור הראשון של נשיא אמריקאי במעצמה הקומוניסטית. עם סיומו הגדיר ניקסון את הביקור כ"שבוע ששינה את העולם", ומנהיגי שתי המדינות הבטיחו לבנות גשר שיחבר ביניהן. בעקבות הביקור החלו קשרי מסחר ושיתופי פעולה כלכליים בין המדינות.

ביקור ניקסון בסין, פברואר 1972 (AP Photo/Bob Daugherty)

בארבעים ושש השנים שחלפו מאז המשיכו כל ממשלות ארה"ב לדחוף לפתיחת השוק הסיני למערב. גם אירועי השבועיים האחרונים אינם סיבה לדאגה בעניין הזה: הנשיא טראמפ, שהטיל מכסים על ייבוא מסין, אינו מתכוון לנתק את קשריה של ארה"ב עם סין. המהלך שלו מבטא לכל היותר רצון לשנות את כללי המשחק שבהם מתנהלים הקשרים האלה, ולשפר את עמדתה של ארה"ב בתוכם.

מעבר לתועלת כלכלית ושווקים עצומים שנפתחו, הפוליטיקאים בארה"ב ובמערב בכלל הציגו סיבה נוספת לקשרים עם סין – והיא 'שחרור' החברה הסינית מעול הדיקטטורה. בשנות השמונים והתשעים, הסיפור שהמערב סיפר לעצמו על סין נשמע בערך כך – עם קצת שוק חופשי "ייפרץ הסכר", המשטר הקומוניסטי לא יוכל לעמוד בלחץ, וייאלץ להיכנע לכוחות פנימיים שיקראו לדמוקרטיה ייצוגית וביטול שליטת המדינה על השוק. אחרי חמישה עשורים, הסיפור הזה התברר כטעות מוחלטת. לא רק שסין לא הושפעה מהמערב והפכה לדמוקרטית יותר, אלא אפילו להיפך – היא הפכה להיות גורם שמסייע להחלשת הדמוקרטיה במערב.

ההבטחה: שוק חופשי יביא דמוקרטיה

בשנת 2000 ביטא הנשיא האמריקאי אז, ג'ורג' בוש, את תפיסתם של רבים במערב כשאמר כי "המסחר החופשי עם סין יביא לחופש פוליטי… ברגע שמידה כלשהי של חירות כלכלית תושג בסין, תבוא גם מידה של חופש פוליטי". זו הייתה תקופה אופורית בשביל הקפיטליזם המערבי – תשע שנים קודם התפרקה ברית המועצות, ולמעשה נראה שהעולם כולו צועד לכיוון דמוקרטיה קפיטליסטית.

המנהיגים האמריקאים מצאו שותפים למדיניות זו בקרב המפלגה הקומוניסטית. לאחר מותו של מאו טסה דונג, החל מאבק פנימי במפלגה הקומוניסטית לגבי מידת הריכוזיות הפוליטית הרצויה למפלגה על הכלכלה והחברה בסין. האגף "הליברלי" בהובלתו של דנג שאופינג, שתמך ברפורמות שכללו נסיגה של שליטת המדינה בשוק וליברליזציה פוליטית, הדרגתית השתלט על המפלגה. דנג תמך מה שאקדמאים קוראים לו "רפיון בשלטון" – צמצום הכוח הפוליטי שבידי המפלגה, ומתן אפשרות ליצירת שוק חופשי מוגבל.

בשנים אלו החלה הממשלה הסינית ב"ליברליזציה" של המשק הסיני, שמשמעותה הפרטת חלקים רחבים מהמשק שהיו בעבר בניהול ישיר של המדינה. לעומת המצב במהלך שנות שלטונו של מאו, כיום מייצר הסקטור הציבורי רק כ-25% מהתוצר הסיני. אמנם חלקי המשק המופרטים ממשיכים להתנהל בפיקוח הדוק של הממשלה, אך חלק גדול מהמשק הסיני נשלט כיום בידי מספר מצומצם של בעלי הון, עם קשרים במפלגה הקומוניסטית. בנוסף, בשנים אלו הובילה הממשלה מהלך של "פתיחת השוק" הסיני למסחר עם החוץ: היא הסירה את המגבלות על השקעות זרות בסין, דבר שהביא את סין למעמד היצרנית הגדולה בעולם בעבור החברות הבינלאומיות הגדולות.

משרתים סיניים מכינים חדר אח״מים במלון בבייג׳ינג (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein).

מהלכי הליברליזציה הובילו לעלייה דרסטית ברמת חייהם של חלק גדול מתושבי סין. התמ"ג לנפש בסין, שעמד בשנות התשעים על פחות מ-400 דולר בשנה, עומד כיום על כמעט 9000 דולר. נתון זה עדיין נמוך מאד בהשוואה למדינות מערביות, אבל קצב הצמיחה הסיני הוא מהגבוהים בעולם – 6.8%. במכון המחקר האמריקני מקינזי מעריכים כי עד שנת 2022 שלושה מכל ארבעה סינים (כ-76%) יוגדרו בצורה כזו או אחרת של 'מעמד ביניים'.

לצעדים האלו היו, כמובן, צדדים נעימים פחות, שהוזכרו מעט מאד במערב. מהלכי ההפרטה והפיכתה של סין למעצמת ייצור אכן הרחיבו את הכלכלה הסינית והפכה אותה לשנייה בגודלה בעולם, אבל היתה להם תוצאה נוספת – הרחבה משמעותית של הפערים הכלכליים במדינה. אי השוויון בסין כיום הוא מהגבוהים ביותר בעולם, כש-1% הסינים העשירים ביותר מחזיקים בשליש מכל העושר במדינה. מדד ג'יני בסין עומד כיום על 0.49, רמה המוגדרת על ידי הבנק העולמי כ"אי שוויון חמור". גורמים שונים מעריכים כי בפועל הפערים בסין גדולים בהרבה מהנתונים הממשלתיים. בסין יש כיום מעל ל-210 מיליארדרים, ומעל למיליון מיליונרים. בשנות ה'ליברליזציה' היה קצב הצמיחה של העשירים ביותר בסין גבוה משמעותית מהשיפור בתנאי חייהם של מרבית אזרחי סין. רבים מהם חיים עדיין בתנאי עוני קיצוני.

שיכון מגורים בהונג קונג (צילום: Shutterstock).

תום עידן הליברליזציה הפוליטית

בסוף החודש שעבר התרחש שינוי היסטורי בסין: ועידת המפלגה הקומוניסטית, אחד הגופים הפוליטיים החזקים ביותר בסין, החליטה לבטל סעיף בחוקה מסוף שנות השבעים, לפיו נשיא סין יוכל לכהן רק למשך שתי קדנציות. המשמעויות של החלטה זו עשויות להיות מרחיקות לכת עבור הפוליטיקה והכלכלה הסינית, ולמעשה עבור העולם כולו. שי ג'ינפינג, שמכהן כנשיא סין מאז שנת 2013, ואמור היה לפרוש בסיום שתי כהונות בשנת 2023, עשוי להשתמש בשינוי זה כדי להאריך את שלטונו בסין לתקופה בלתי מוגבלת. לדעתם של רבים מחוקרי סין, מדובר בצעד נוסף לכיוון ריכוז הכוח הפוליטי בסין.

לאחר מותו של מאו, החל מאבק פנימי במפלגה הקומוניסטית לגבי מידת הריכוזיות הפוליטית הרצויה למפלגה על הכלכלה והחברה בסין. האגף "הליברלי" בהובלתו של דנג שאופינג, שתמך ברפורמות שכללו נסיגה של שליטת המדינה בשוק וליברליזציה פוליטית הדרגתית השתלט על המפלגה. דנג תמך ברעיון ה"רפיון בשלטון", גם בריכוז הכוח הפוליטי בידי המפלגה, וגם במתן אפשרות ליצירת שוק חופשי מוגבל.  שינוי החוקה מסמן ככל הנראה את הכיוון החדש – הגדלת הריכוזיות וכוחה של הממשלה במשק הסיני.

נשיא סין שי ג׳ינפינג בטקס השבעתו מחדש (צילום: Ju Peng/Xinhua via AP).

חמישה עשורים אחרי ההבטחות לדמוקרטיה, זכויות האדם והאזרח בסין נרמסות מדי יום. מתנגדי משטר נכלאים וחלקם מוצאים להורג, חופש הביטוי וההתארגנות הפוליטית מוגבל, ובני דתות שונות שנתפסות כעוינות את המשטר נרדפים. השליטה בחיי התושבים מגיעה לרמות הדקות ביותר: ד"ר גרי קינג מאוניברסיטת הרוורד חקר את האופן בו השלטון הסיני משתמש באינטרנט כדי לשלוט באוכלוסייה הסינית, וגילה כי הממשלה הסינית מאפשרת לאזרחיה להביע כל עמדה באינטרנט, מלבד קריאה לפעולה. לטענת חוקרים רבים, השליטה על האינטרנט היא כלי משמעותי של המשטר הסיני להבטיח את המשך קיומו, ושליטה זו הולכת ומתהדקת מאז החל שי את כהונתו. בסין ישנם כ-50 אלף שוטרים שתפקידם לזהות ולמנוע "פשעי אינטרנט". תפקידם המרכזי הוא צנזורה של כל נסיון לפעול כנגד המשטר הסיני. "התוצאה היא שברמת הפרט הסינים חופשיים להתבטא. באופן קולקטיבי, לעומת זאת, העם הסיני כבול בשלשלאות" אומר קינג.

האליטה המערבית מתאהבת בדיקטטורה קפיטליסטית

תופעה מעניינת, שהחלה לצוץ בשנים האחרונות במערב דווקא, היא הצדקה רעיונית של הצעדים הריכוזיים בהם נוקט שי ג'ינפינג. בעשור האחרון החלו להופיע בעיתונות הכלכלית העולמית מאמרים וטורי דעה המסבירים כי דווקא הריכוז הפוליטי של שי ג'ינפינג הוא סוד ההצלחה של סין, וכי צעדים אלו אף עשויים להיטיב עם העם הסיני. חלקם אפילו קוראים לקדם צעדים דומים במערב. אחד הבולטים בזרם זה הוא האקדמאי הקנדי דניאל בל,  שחתום על מספר מאמרים  בהם שיבח את השלטון הפוליטי בסין, וחיבר ספר בשם "המודל הסיני: מריטוקרטיה פוליטית וגבולות הדמוקרטיה". יחד עם מספר גדל של אינטלקטואלים מערביים, מאמין בל כי דווקא המודל הסיני, בעל שוק חופשי ומגבלות על הדמוקרטיה, עשויה להיות עדיפה על המבנה הפוליטי של מדינות המערב.

נשיאי ארה"ב וסין – דונלד טראמפ ושי ג'ינפינג בוועידה כלכלית בביג'ינג נובמבר 2017 (AP Photo/Andy Wong)

במאמר בעיתון ה'פייננשיאל טיימס' תחת הכותרת "להגנת האופן בו סין בוחרת את מנהיגיה" מסביר בל כי העקרון הדמוקרטי של זכות הצבעה לכל הוא בעייתי במדינות גדולות: לטענתו, הבורות של מרבית הציבור הופכת את שיטת הממשל הדמוקרטית לכזו שפוגעת באינטרסים של העם אותו הוא מייצג. "מבחינה עקרונית הבוחרים מצופים להצביע בעד הטוב הכללי", כותב בל, "למעשה, הם מצביעים בעד האינטרס האישי שלהם. אפילו את זה הם לא עושים היטב, היות והם ניחנים בבורות כלכלית". כך מסביר בל כי המודל הסיני, המבוסס על שלטון מפלגה יחידה, הוא האופן הנכון ביותר לארגן את החברה בעידן שלנו.

עד לפני עשור, שיח כזה בקרב אינטלקטואלים מערביים נראה כדבר מופרך. במקום ההבטחות של ניקסון, רייגן ובוש שהסינים יהפכו דמוקרטים יותר בעקבות הקשר הכלכלי עם המערב, נראה שדווקא הסינים הם אלו ששכנעו את כלכלני המערב ביתרונות של שלטון ריכוזי ודיקטטורי. המגמה הזו אולי מפתיעה פחות כשחושבים על הרווח של חברות ואנשים רבים במערב משיתוף הפעולה עם סין – על אף הדיקטטורה. כאשר הנשיא טראמפ מאיים לפגוע ביכולתן של חברות אמריקאיות לסחור ולהשקיע בסין, חלקים גדולים מהמגזר העסקי בארה"ב ובעולם קם וזועק. צריך רק לחשוב על מפעלי החברות האמריקאיות בסין, שמעסיקות עובדים במחיר זול בהרבה מזה שהיו נאלצות לשלם בארה"ב. אולי לא נעים להודות בזה, אבל אנשים רבים במערב התעשרו באמצעות שיתוף פעולה עם משטר אפל זה, ולא יהיו מעוניינים לוותר על הקשר הזה בקלות. עבורם, היעדר הדמוקרטיה ומצב זכויות האדם בסין הוא דווקא יתרון. אחרי הכל, גם בסין וגם במערב, הענקת כוח להמוני העם הנבערים רק תפריע לחוקי המשחק של הקפיטליזם ה'חופשי'.