היו שלבים במהלך עונת ה- NBA הארוכה כל כך שנדמה היה שהוא לעולם לא יגיע, אבל כמו תמיד מפציע חודש אפריל והפלייאוף חוזר. אז תודה לאטלנטה, ממפיס וברוקלין על עונה בלתי נשכחת ועכשיו הגיע הזמן לדבר האמיתי. אפשר להניח שהפלייאוף השנה יהיה מותח יותר מזה של 2017. בשנה שעברה גולדן סטייט וקליבלנד רמסו כל אחת את היריבות באזור שלה עד לגמר ביניהן. באופן בלתי נתפס כמעט הן הפסידו עד לגמר משחק אחד בלבד. שתיהן ביחד. אין יותר חד צדדי מזה. בגמר עצמו זה היה חד צדדי לטובת גולדן סטייט. מתח עצום לא חווינו שם. השנה זה יהיה שונה, אם כי קיים סיכוי לא מבוטל שנפגוש בגמר שוב את אותן קבוצות.

מסדר פצועים

נראה שהשנה גורל האליפות יוכרע על ברכיים, קרסוליים ושאר מפרקים כמעט באותה מידה שהוא יוכרע על אחוזי קליעה, ריבאונדים והגנה. כמות הפציעות שתקפה קבוצות ששואפות ללכת עד הסוף גדולה במיוחד. בוסטון, שתכננה לעשות קפיצת מדרגה נוספת השנה, כמעט איבדה תקווה חמש דקות לתוך העונה בעקבות הפציעה של הייוורד. היא מצאה את התקווה בחזרה עם פתיחת עונה נהדרת, קיירי אירווינג בשיאו וסגל שהתגבש במהירות, אבל לאחרונה איבדה אותה שוב עם הידיעה שקיירי שנותח בברך לא יחזור לשחק השנה. זה כבר בור עמוק מדי. מערבה משם פתחה סן אנטוניו את העונה בצורה טובה למדי, מציגה למרקוס אולדרידג' משופר וקטלני ומצפה שאוטוטו קוואי יחזור מהפציעה, ואיתו היא תאיים שוב על האליפות. זה לא ממש קרה, ובלעדיו היא עדיין טובה – אבל לא מספיק.

עוד יותר מערבה, באיזור המפרץ, גולדן סטייט התקשתה להתאושש מפציעתו של מדליק המשואה המיועד עמרי כספי, אם כי יכול להיות שתרמו לכך גם הפציעות בשלהי העונה של קרי, תומפסון, דוראנט וגרין. היה רצף משחקים בהם השריד היחיד מהחמישיה היה זאזה פצ'וליה. בלעדיהם היא גמגמה תקופה ארוכה, כולל הפסדים ביתיים לקבוצות שמביך לציין את השם שלהן (סקרמנטו). בינתיים כמעט כולם חזרו, למעט קרי. החזרה שלו, והכושר שבו הוא יחזור, יקבעו את היכולת של גולדן סטייט להיאבק עם יוסטון על מקום בגמר. אבל אחרי שכל זה נאמר, הרי בסופו של דבר יזכרו מי היתה האלופה, ולא מי נפצע. את האליפות ב- 2015 לקחה גולדן סטייט מול קליבלנד פצועה וחבולה, נטולת קיירי אירווינג וקווין לאב. למי אכפת? בספרי ההיסטוריה היא האלופה. זה לא "גב האומה", לא משחקים כאן ב- "כן, אבל…"

פצוע ומשאיר את הבמה לחבר מקליבלנד. קיירי אירווינג בבוסטון סלטיקס (AP Photo/Michael Dwyer)

אזור המזרח (או: מי תעצור את ג'יימס?)

סיבוב ראשון: טורנטו (1) – וושינגטון (8), בוסטון (2) – מילווקי (7), פילדלפיה (3) – מיאמי (6), קליבלנד (4) – אינדיאנה (5)

אז מי באמת תעצור אותו? האם יש מישהי שיכולה למנוע מלברון ג'יימס הופעה שמינית ברציפות בגמר ה- NBA? זו שאלה קצת מוזרה, כשחושבים על כך שקליבלנד סיימה רביעית במזרח. מצד שני, כבר למדנו שהעונה הרגילה היא נטל מעיק עבור קליבלנד ולברון, ומבחינתם העסק מתחיל עכשיו. התשובה המתבקשת כללה את בוסטון ואת טורנטו. בוסטון תיאלץ להמתין לשנה הבאה ולחזרה של אירווינג ושל הייוורד. טורונטו, לעומתה, עושה עונה היסטורית עם שיא מועדון של 59 נצחונות, שלד יציב ומוכשר שרץ ביחד לאורך כמה שנים טובות וספסל שהוא גם אחד הטובים בליגה ובו בזמן גם אחד האנונימיים שבהם.

מספרים בהתרגשות בקנדה שדרוזן פיתח קליעה מעבר לקשת והתגבר על עקב האכילס הגדול שלו. הוא באמת מאיים השנה הרבה יותר מטווח השלוש וקולע באחוזים טובים יותר, אבל יחסית לשחקן בעמדה 2 (ואחד הטובים בליגה בעמדה הזו) הוא עדיין קלע חלש למדי. יש בליגה כמה סנטרים (כמו טאונס, יוקיץ', גאסול ג'וניור ואפילו אנתוני דיוויס אם מתייחסים אליו כסנטר) שזורקים יותר ממנו לשלוש וקולעים באחוזים טובים יותר משמעותית. אפילו בלייק גריפין, שלפני 3-4 שנים העולם התרגש לגלות שהוא מסוגל לקלוע מחצי מרחק, קולע טוב יותר ממנו מטווח השלוש השנה.

הבעיה הגדולה של טורונטו היא שבאופן עיקבי היא פחות טובה בפלייאוף מאשר בעונה הרגילה. היא פותחת כמעט כל סדרה עם הפסד (בד"כ אצלה בבית) וגם כשהיא מנצחת סדרה מול קבוצה נחותה ממנה זה נעשה על פי רוב בדם, יזע, דמעות ומשחק שביעי צמוד. קייל לאורי, הכוכב השני של הקבוצה, הוא רכז נהדר אבל לא תמיד ברור אם הוא יופיע למשחק. יש שיאמרו שברור שהוא לא תמיד יופיע למשחק. חובת ההוכחה שהשנה זה אחרת היא עליהם, ואם צריך להמר – אז הם ייכשלו בה.

הכל תלוי בו. לברון גייימס מול אידיאנה (צילום ארכיון: AP Photo/Darron Cummings).

מקום אחד מעל קליבלנד סיימה פילדלפיה. היא לא היתה אמורה לסיים במקום השלישי במזרח בשום תסריט, מלבד זה שהיא עצמה כתבה. מדובר בקבוצה שהתעללה באוהדים שלה בשנים האחרונות עם טנקינג חסר בושה שאותו הם שיווקו בשם "התהליך". כבר שנים שהם מדשדשים בתחתית הליגה ואפשר היה לחשוב שהם התאהבו בתהליך ושכחו שצריך גם לקטוף את הפירות שלו. השנה זה סופסוף הגיע, בעיקר עם אמביד וסימונס, אבל לא רק. התמהיל שנבנה שם משלב כמה שחקנים צעירים מאוד ומוכשרים מאוד כמו אמביד, סימונס, סאריץ ופולץ, עם שחקנים מנוסים כמו רדיק ובלינלי שכבר היו בסדרת פלייאוף או שתיים בחיים שלהם כולל אחת שהסתיימה עם טבעת.

כשמסתכלים על הסטטיסטיקות של סימונס ופולץ מגלים נתון מעניין. שני הרכזים המובילים והמוכשרים האלו לא קלעו ולו שלשה אחת כל העונה ומהעונשין הם מדייקים בפחות מ- 60%. אם לא בודקים את יתר הסטטיסטיקה שלהם, אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בדיקמבה מוטומבו. בליגה שבה מצופה גם מסנטרים לדעת לקלוע מהשלוש זה עניין חריג, אבל בינתיים הם מצליחים למרות זאת. כדי לעלות מדרגה ולהפוך מכוכב לכוכב על סימונס יצטרך לפתח קליעה משלוש. לפולץ דווקא היתה קליעה טובה מהטווח הזה אבל היא הלכה לאיבוד עם הפציעה בכתף בתחילת השנה והסאגה המוזרה של שינוי צורת הזריקה שלו. המוצא הישר מתבקש לפנות לתחנת המשטרה הקרובה.

פילדלפיה סיימה את העונה כקבוצה החמה בליגה עם רצף של 16 נצחונות, מחציתם ללא אמביד. עכשיו היא צריכה לקוות שהוא יחזור כצפוי למשחק השני בסדרה מול מיאמי. בלעדיו זה לא אותו דבר, לא על המגרש ולא בציוצים בטוויטר. פילדלפיה עוד תגיע רחוק מאוד בשנים הקרובות אם תדע לשמור על השלד שלה, אבל השנה היא צפויה לשלם שכר לימוד על חוסר ניסיון בליגה בכלל ובפלייאוף בפרט.

התסריט הצפוי: על פי התסריט הצפוי ארבעת המדורגות ראשונות יצלחו את הסיבוב הראשון. באופן פרדוקסלי, דווקא המדורגות 1 ו-2 צפויות להתקשות יותר. טורונטו תתקשה כי היא לא מכירה דרך אחרת לעבור סדרת פלייאוף, ומולה תתייצב וושינגטון עם ג'ון וול שחזר מפציעה, קבוצה חזקה שנוהגת להקשות עליה את החיים. בוסטון תתקשה מול מילווקי בגלל הסגל החסר שלה, ובגלל שממול יש קבוצה מאוד מוכשרת, שאמנם לא הצליחה להתחבר כמו שצריך השנה, אבל יכולה לעשות צרות לכל אחת.

בחצי גמר המזרח טורונטו צפויה להתחרט על כך שהיא לא סיימה שנייה ונמנעה ממפגש עם קליבלנד בשלב הזה. בחצי הגמר השני הסוסים הצעירים של פילדלפיה ישלמו את המחיר על חוסר הניסיון וייכנעו לניסיון העדיף (במעט), ליתרון הביתיות ולעדיפות בעמדת המאמן של בוסטון. בגמר המזרח זה יהיה שוב לברון, בדרך לגמר NBA שמיני ברציפות.

התסריט המפתיע: בתסריט הזה הכישרון של מילווקי יתחבר לו ברגע הנכון. יאניס ייתן הופעות של חד קרן, ג'בארי פארקר יזכיר למה בחרו בו במקום השני בדראפט, בלדסו ומידלטון יצלפו משלוש ודלאבדובה יעלה מהספסל וירביץ לכל מי שזז. הם ידיחו את בוסטון החבולה בדרבי הקבוצות שלובשות ירוק, וימשיכו עם המומנטום הזה דרך פילדלפיה ועד גמר המזרח. במקביל, טורונטו תתנער מתדמית הקבוצה ששובקת בפלייאוף, תדיח את קליבלנד ואחריה את מילווקי בדרך לגמר NBA ראשון.

התסריט המופרך: מיאמי כל הדרך! אלוף אירופה דראגיץ' יתעלה, דוויין וייד ייתן הצגות בניחוח של פעם, טיילר ג'ונסון יקלע משלוש בלי הכרה וחסן ווייטסייד יפסיק להתלונן על קיפוח וישתלט על הרחבה. פילדלפיה תינגף מולם, בוסטון הפצועה לא תהווה יריב וקליבלנד לא תעמוד בלחץ ותקרוס ברבע הרביעי של משחק מספר 7.

אזור המערב (או: מי תעצור את ג'יימס?)

סיבוב ראשון: יוסטון (1) – מינסוטה (8), גולדן סטייט (2) – סן אנטוניו (7), פורטלנד (3) – ניו אורלינס (6), אוקלהומה (4) – יוטה (5)

אז מי באמת תעצור אותו? ג'יימס הארדן ממשיך את הכושר הנפלא שלו מהשנה שעברה ועם הצירוף של כריס פול וההמשכיות של מרבית הסגל, יוסטון מציגה עונה חלומית שבה היא רצה, מפציצה משלוש ומובילה את הליגה. על הצירוף של כריס פול אמרו שהוא לא יוכל לשחק לצד הארדן בגלל האהבה של שניהם לכדור, שהוא ימשיך להיפצע ושהוא מעבר לשיא. אז אמרו. בינתיים נראה שהם מסתדרים מצוין ושהשילוב של שניהם מוריד בצורה חיובית ונכונה את העומס מכל אחד מהם. השילוב הזה גם מוסיף גיוון להתקפה של יוסטון ומוריד מההתמקדות של היריבה בהארדן.

האופוזיציה הראשית היא כמובן גולדן סטייט, זו שהכתירו אותה עוד לפני העונה ובתגובה היא נותנת עונה חלשה – אם כי זה רק במונחים שלה. כל קבוצה אחרת למעט יוסטון היתה חותמת על מאזן של 58-24, השלישי בליגה. גולדן סטייט סבלה כאמור מהמון פציעות וכנראה שגם ממתיחה קלה בשריר החשק. למרות כל זאת היא מובילה את הליגה בתום העונה הסדירה בכמות נקודות למשחק, באסיסטים, בחסימות ובאחוזי קליעה מכל הטווחים – עונשין, שדה ושלשות. באופן מוזר, הקבוצה שלימדה את הליגה כמה טוב להפציץ מהשלוש, מיעטה לעשות את זה השנה. שוב, באופן יחסי. שבע קבוצות קלעו יותר שלשות למשחק ממנה, ובראשן יוסטון עם 35% יותר שלשות, אם כי באחוזים נמוכים בהרבה. השאלה המרכזית היא מתי ובאיזה כושר קרי יחזור. עם קרי בכושר, גולדן סטייט נראית עדיין כמו המועמדת המובילה לזכות באליפות.

שתי קבוצות אחרות שיכולות להקשות על יוסטון הן אוקלהומה ויוטה. לצערה, היא תפגוש את המנצחת ביניהן בחצי גמר המערב. אוקלהומה הלכה והשתפרה ככל שהעונה התקדמה ושלושת הכוכבים שלה למדו כיצד לחיות בצוותא. מספרים אפילו שכרמלו אנתוני נצפה מוסר הלאה כדור שהגיע אליו במקום לזרוק אותו לסל. קצת קשה לדעת מה לצפות מאוקלהומה בערב נתון, במידת מה זה כמו הכוכב הגדול שלה: בהתקפה אחת הוא מבצע מהלך לא ייאמן, ומיד אחר כך מוסר את הכדור ליציע העליון. אוקלהומה פחות טובה ופחות מחוברת כקבוצה מיוסטון, אבל יש לה המון כישרון וחיות משחק כמו ווסטברוק, ג'ורג' וסטיבן אדאמס. היא בהחלט יכולה לעשות חיים קשים.

יוטה היא מקרה הפוך לחלוטין, ממנה אפשר תמיד לדעת למה לצפות: הגנה מצוינת, מעט ריצה והרבה משחק מסודר על חצי מגרש. אחרי העזיבה של גורדון הייוורד היה צפוי שיוטה תדשדש בשולי הפלייאוף ובחצי הראשון של העונה זה בדיוק מה שהיא עשתה – מרחפת לה סביב המקום העשירי ושומרת על קשר עין מהמקום השמיני. תאורטית היא היתה במרחק סביר מהכרטיס לפלייאוף, אבל מעשית היא נראתה מאוד לא שייכת לשם. ב-22 לינואר הם הפסידו לאטלנטה מתחתית הליגה, וירדו למאזן שלילי של 19-28. הכל התאים בצורה מופלאה לתחזית ואז, כמעט משומקום, המגמה השתנתה. יוטה יצאה לרצף של 11 נצחונות שהסתיים רק חודש מאוחר יותר עם הפסד לפורטלנד. מאז אותו הפסד בסוף ינואר, יוטה במאזן 29-6. על פני עונה שלמה מדובר בקצב של 68  נצחונות.

אז מה השתנה? רודי גובר חזר באמצע ינואר אחרי שבתחילת העונה הוא היה כשיר ופצוע לסירוגין. ביחד איתו ההגנה הטובה ממילא חזרה להיות מצויינת. דונובן מיצ'ל חימם את הידית ומאז היא מסרבת להתקרר, ואפילו ריקי רוביו החל לגלות יכולות התקפיות שכמעט ולא נצפו מאז שהוא כיכב באליפות אירופה לנוער. בתחילת השבוע הביסה יוטה את גולדן סטייט ב-40 הפרש, לא כדאי להתעלם ממנה.

התסריט הצפוי: בניגוד למזרח, כאן המדורגות 1 ו-2 לא צפויות להיתקל בקושי רב במיוחד בסיבוב הראשון. שתי הסדרות האחרות צפויות להיות צמודות ומותחות בין קבוצות שנראות מאוד שוות בכוחן. פורטלנד במקום השלישי ניצחה בעונה הסדירה משחק אחד יותר מניו אורלינס שבמקום השישי. היא תציג קו אחורי פנטסטי עם לילארד ומקולום, מול האיש והגבה מניו אורלינס. הביתיות תיתן יתרון קל לפורטלנד שתעלה ותפסיד לגולדן סטייט בחצי גמר המערב. אוקלהומה ויוטה ייפגשו בסדרה שמסתמנת כמותחת ביותר. הן סיימו את העונה במאזן זהה ואוקלהומה זכתה ביתרון הביתיות בגלל עדיפות במפגשים ביניהן, אם כי כל המפגשים היו לפני הטוויסט בעלילה של יוטה. גם כאן עדיפות לביתיות, ובסוף אוקלהומה תעלה לחצי הגמר ושם תודח על ידי יוסטון. בגמר, כאמור, זה יהיה תלוי בכושר של קרי. אם הוא יהיה טוב, גולדן סטייט תמשיך הלאה.

יהיה בריא? סטף קרי, גולדן סטייט ווריורס (צילום ארכיון: סוכנות AP)

התסריט המפתיע: יוטה ממשיכה את הריצה המופלאה שלה. היא עוברת את אוקלהומה ובחצי גמר המערב חונקת את יוסטון בהגנה, כפי שסן אנטוניו עשתה לה במשחק מס' 6 בשנה שעברה. אותה סן אנטוניו מנצלת את החולשה של גולדן סטייט בהעדרו של קרי, כדי לעבור אותה ובהמשך את פורטלנד. גמר המערב מגיע למשחק שביעי, בו הניסיון העדיף של סן אנטוניו מוביל אותה לניצחון מוחץ בתוצאה 62-57.

התסריט המופרך: מינסוטה נזכרת שבחמישיה שלה יש שלושה אולסטארים (באטלר, טאונס וטיג שנבחר למשחק ב- 2015) ושחקן קנדי מצוין שנבחר ראשון בדראפט. היא גונבת את יתרון הביתיות מיוסטון ומנצחת אותה בשישה משחקים. בחצי הגמר היא מנצחת באותו אופן את אוקלהומה. בינתיים, אנתוני דייויס מעמיד ממוצעים של 45-15-6-4 בנקודות, ריב', אסיסטים וחסימות וסוחב על גבו וגבתו את ניו אורלינס לגמר המערב. אוניברסיטת ניו אורלינס מעניקה לו תואר דוקטור של כבוד בזכות ההישג, ובגלל המחויבות האקדמית החדשה שלו הוא נאלץ להיעדר ממשחק מספר 7 של גמר המערב, ומינסוטה מנצחת בו ומעפילה לגמר ה-NBA.

ומה יהיה בגמר?

סבלנות, נדבר בתחילת יוני.