בית הדין האזורי לעבודה דחה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגישו בעליו של מכון קוסמטיקה כנגד קוסמטיקאית ופקידת קבלה בטענה כי הפיצו בקרב עובדים ולקוחות שמועות על פיהן העסק ובעליו מצויים בחובות ועל סף פשיטת רגל – כשהן גורמות להם אישית לעגמת נפש ולנזקים כבדים לעסק שבבעלותם. "על בתי המשפט להשתמש במשנה זהירות בבואם ליישם את הוראות החוק הנוגעות לאיסור על רכילות מכל סוג, שהוא בבחינת גזירה שהציבור איננו יכול לעמוד בה" קבעה השופטת אופירה דגן-טוכמכר.
השופטת דגן-טוכמכר מצאה כי בעלי העסק התקשו להוכיח כי העובדות אכן שוחחו על הדברים שיוחסו להן, אך הדגישה כי גם במידה ואכן היה מוכח כי שוחחו על מצבו הכספי של העסק – הרי שבנסיבות העניין לא היה מקום להטיל עליהן פיצוי כלשהו על פי חוק איסור לשון הרע. עוד הדגישה השופטת כי מבחינת ההקלטות שהציגו התובעים של שיחתם עם עובדת אחרת, בניסיון לדובב אותה באשר לדברים שאמרו לה הנתבעות – עלה כי 'לשון הרע' היתה חלק מתרבות הדיבור המקובלת במכון, כשגם המעסיקה ניבלה את פיה בדברה על העובדות, תוך שימוש בביטויים מבזים.
"בהתאם ללשונו הפשוטה של החוק", כתבה השופטת אופירה דגן-טוכמכר "כל אימת ששני אנשים משוחחים ביניהם על אדם שלישי ומי מהם מתבטא באופן שיש בו משום בוז או לעג על צד ג', הרי שהוא מבצע עוולה לפי חוק לשון הרע (ואם השתתף בשיחה אדם שלישי הרי שמדובר בעבירה פלילית ולא רק בעוולה אזרחית). רכילות לשמה אסורה איפה על פי חוק".
עם זאת הסבירה כי "על אף סלידתנו מרכילות, יש להזכיר כי הרכילות מלווה את בני האדם משחר ההיסטוריה, ואין להתעלם מתפקידה האבולוציוני (כחלק מההתפתחות הלשונית), ככלי לבנית חברה אנושית גדולה המבוססת על קשרים בינאישיים ועל יכולת לשתף פעולה וליצור מבנה חברתי שבו ידע כל אחד את מקומו, ויוכל לכלכל את צעדיו תוך עיבוד של פיסות מידע רבות שאסף אודות המציאות החברתית", אמרה כשהיא מתבססת על ספרו של יובל נח הררי 'קיצור תולדות האנושות'. לפיכך הסבירה השופטת, סייג עצמו החוק והבהיר כי 'פרסום של מה בכך' לא יראו אותו כעוולה לפי חוק איסור לשון הרע.
בשולי הדברים ציינה השופטת כי לשיטתה רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן יהיה מקום לחייב עובד בפיצוי לפי חוק לשון הרע בגין שיחה אישית שקיים עם עובד אחר או בן משפחה, שבה הוחלפו דברי ביקורת על התנהלות הממונה עליו בעבודה או על מצבו הכספי של המעסיק. "מדובר בעניינים שבהם יש מקום לשמור על חופש הביטוי של העובדים, על מנת למנוע דיכוי והתעמרות בעבודה ולאפשר מפלט לנפש".
בהלכה ובמסורת היהודית נהוג האיסור לדבר 'לשון הרע', הנגזר מפסוק ט"ז בויקרא י"ט הקובע " "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". חז"ל מפרשים גם את פסוק כ"ד בספר דברים פרק כ"ז הקובע " אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר", כאוסר על אמירת לשון הרע – 'הכאתו' של אדם בסתר. בימי ספירת העומר שבין חג הפסח לשבועות, נהוגים מנהגי אבלות לזכרם של 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא שמצאו את מותם בתקופה זו. התלמוד הבבלי מלמד כי האסון פקד אותם, "משום שלא נהגו כבוד זה בזה" (תלמוד בבלי, יבמות, דף ס"ב). לפיכך ציווה רבי עקיבא לתלמידו שאחרי האסון: " אמר להם: בניי! הראשונים לא מתו אלא (מפני) שהייתה עינם צרה אלו לאלו. תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם! עמדו ומלאו את כל ארץ ישראל תורה!" (בראשית רבה, ס"א). ידועה בהקשר זה גם אמירתו של רבי עקיבא "'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' זהו כלל גדול בתורה" (תלמוד ירושלמי, נדרים, דף מ"א)
