באופן כמעט תקדימי ובניגוד לנהלי משרד הביטחון התקיים אמש (שני) טקס הנצחה לחמישה אזרחים עובדי צה"ל שנהרגו באסון משאית התחמושת שהתרחש ב-24 בינואר 1970. הטקס התקיים במספנות חיל הים בחיפה לזכרם של ניסים אילוק, סעדיה אלקיים, לייב אריה דויטש, מנשה מלמד וזולי נשאור, אזרחים עובדי צה"ל שנפלו בעת מילוי תפקידם.

במעמד הזיכרון, שאורגן על-ידי זרוע הים ובהשתתפות משפחות הנספים, ותיקי יחידת הנחתות ומפקדים, חיילים ואזרחים עובדי המספנות, נחשף קיר זיכרון עליו מופיעות תמונותיהם של הנספים ומתחתיו מסופר סיפור האסון. אסון משאית התחמושת התרחש בשעה שמשאיות פרקו תחמושת מהנחתת "בת שבע" לאחר "מבצע רודוס". במהלך הפריקה התפוצץ מוקש שהיה מועמס בצורה לא בטיחותית וללא פירוק החימוש וכתוצאה מהפיצוץ התפוצצו על פי הערכות עוד כ-6 טון תחמושת. באסון נהרגו 19 חיילים וחמישה אזרחים עובדי צה"ל.

חמשת האזרחים עובדי צה"ל שנהרגו באסון המשאית. מימין לשמאל: זולי נשאור ז"ל, לייב אריה דויטש ז"ל, מנשה מלמד ז"ל, ניסים אילוק ז"ל, סעדיה אלקיים ז"ל (באדיבות המשפחות)

"בחלוף 48 שנים פורע חיל הים חוב ענק למשפחות שאיבדו את יקיריהן", אמרה בשם משפחות הנופלים ברכה סלע, מזכירת העיר חיפה ויו"ר יד לבנים בעיר, בתו של מנשה מלמד ז"ל והוסיפה כי "אין סמלי מזה שבשנת ה-70 למדינת ישראל – מצאו לנכון מפקדי מספנות חיל הים להצדיע ולהוקיר על קיר מורשת המספנה את אותם חמישה אזרחים עובדי מספנות חיל הים, שנהרגו כתוצאה מפעולה מבצעית". בדבריה ספרה סלע כי בשעת הצהריים של יום האסון עוד שוחחו היא ואחותה עם אביהן בטלפון ובשעת לילה הגיעו קציני חיל הים לבשר על דבר האסון. עוד התייחסה ברכה לכאב המשפחות שיקיריהן לא הוכרו כחללים ואמרה כי השנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, "לכשהצפירה תשמע, נראה לי שתחושותיי יהיו, שהנה סוף סוף גם יקירינו זכו להכרה ויישארו בזיכרון הצרוב של עם ישראל".

אל"מ במיל' מייק אלדר, לשעבר מפקד פלגת הנחתות, היה "המנוע" שדחף לקיומו של מעמד הזיכרון וקביעת קיר הזיכרון במספנה ונשא גם הוא דברים בהם בין היתר הביע צער בפני משפחות הנופלים על אובדן יקיריהן והתנצל על כך שלא הוכרו. "רק המלה 'סליחה' תסכם את שאני חש כעת" אמר אלדר למשפחות והוסיף, "יתכן שאני מעמיס על לבי עול כבד מדי, שהרי לא הייתי קשור למחדלים שגרמו לאסון או להליכים שבאו אחר-כך, אבל אני חש שאני עושה זאת עבור מפקדי הדור שלי, זוטרים ובכירים. סליחה מהמשפחות, על שלא שמרנו על היקרים לכם. הם באו לאילת לסייע לנו במשימותינו, בלעדיהם לא יכולנו לעמוד בהן, הם היו חלק מאתנו, וכשלנו". לדברי אלדר, בעת ניסיון לקדם יוזמה של יוצאי יחידת הנחיתה להנציח את חבריהם שהחל לפני כשנתיים, גילה מפיו של אחד מבכירי המספנות כי חמשת האזרחים הנספים לא הונצחו. "חשתי כאב, עלבון ובושה", אמר.

לפנייתו של אלדר להנציח את הנופלים נעתרו מפקדי המספנה וביקשו ממנו לאתר את משפחות הנופלים ולהשיג את תמונותיהם. יוצאי יחידת הנחתות נענו למשימה וכך הצליחו ליצור קשר עם המשפחות שהופתעו ולא ציפו לפנייה כזו. קביעת לוח הזיכרון במספנה נעשתה לצד פעולות הנצחה נוספות שנעשו בשנתיים האחרונות בהן קביעת אנדרטה בלטרון להנצחת שמות חיילי הספינה שנפלו ומהלך בשיתוף עיריית אילת להצבת אנדרטה עליה יחקקו כל שמות הנופלים, כולל האזרחים, שיושלם בקרוב. ביחס לסוגיית ההנצחה הבעייתית, שבפועל אינה קיימת למעט יוזמות בודדות, של אזרחים עובדי צה"ל שנפלו בפעילות מבצעית בעת מילוי תפקידם אמר אלדר כי למיטב הבנתו "יש עוד אזרחים עובדי צה"ל שנספו באירועים מבצעיים" והוסיף כי הוא סבור שעל האחראים לכך בצה"ל "ללמוד ממה שנעשה כאן וליישם זאת באשר לאירועי עבר ובאשר לאירוע עתיד, בתקווה שלא יתרחשו". אלדר אף הדגיש בדבריו כי לא ראוי שתהיה הפרדה בין מותם של חיילים למותם של אזרחים עובדי צה"ל שנספו באותן הנסיבות. "מי שאוכל באותו חדר אוכל, ועובד יד ביד, ונספה, ראוי שיונצח יחד", דברי אלדר.

הכנת אח"י בת שבע לאחר אסון משאית התחמושת, ינואר 1970.(דני אבינון / ו

מפקד המספנה, אל"מ פלטי שוורץ, אמר כי במספנה ייסדו פינת מורשת וזיכרון לאירועים מכוננים בהיסטוריה של המספנה. "בין יתר האירועים בלט פיצוץ משאית התחמושת", והוסיף כי "ביום זה אנו חונכים את קיר הזיכרון והמורשת בו אנו נועצים את האירוע הנורא במורשת המספנה כך שלא ישכח לעולם". שוורץ פנה בדבריו אל משפחות הנספים ואמר כי כולו תקווה שציון דרך חשוב זה יאפשר ולו במעט תיקון של אופן ההנצחה והאזכור של הנופלים.

יגאל שחורי, שרת בצוות הנחתת "בת שבע" שנפצע באסון ומאז הוא מוגדר נכה צה"ל הגיע לטקס לחלוק כבוד לנופלים. "באנו כי שרתנו על הבת שבע ובאנו לחלוק כבוד לחמישה חבר'ה. הכרנו את כל הקבוצה", אמר שחורי ל'דבר ראשון' והוסיף כי הוא חש "בושה" שנעשית הנצחה לאחר כל כך הרבה שנים, "שמח שסוף סוף זה הצליח".

"אני שמחה שפלטי הרים את הכפפה עם הרבה אינטליגנציה רגשית", אמרה יהודית טויזר, בתו של סעדיה אלקיים, לאחר הטקס והוסיפה, "סגרנו מעגל. נגענו בפצע שפתוח שנים. התרגשתי מאוד. זה לא מחזיר אחורה שום דבר. לפחות זו הכרה וכבוד בסיסי לנספים ולמשפחות". טויזר שאביה נספה כשהייתה בת שלושה חודשים ואמה הייתה בהריון עם אחיה הוסיפה במילות ביקורת את תחושותיה הקשות. "כאילו דחקו אותנו לפינה. הרגשנו כמו מתים סוג ב' למרות שזו הייתה פעילות צבאית נטו. היום זה לא היה עובר לסדר היום. כל השנים, חיל הים לא רצה להכיר בנו ולתת קורת גג מאחדת. כל אחד היה לעצמו".

קיר מורשת אסון משאית התחמושת (ללא קרדיט)

בשנתה ה-70 של מדינת ישראל אין הנצחה מסודרת לאזרחים עובדי צה"ל שנפלו במהלך פעילות מבצעית או בנסיבות הקשורות בפעילות מבצעית וגם אין כל מאגר מידע מסודר המאגד את המקרים.

מנכ"ל ארגון אזרחים עובדי צה"ל אדיר פרידמן אמר ל'דבר ראשון' כי אין בידי הארגון מאגר מידע מסודר והם לא מכירים את כל האירועים והנסיבות בהם נפלו אזרחים עובדי צה"ל. יחד עם זאת הוסיף פרידמן כי בארגון בוחנים את האפשרות להקים מאגר נתונים ובנוסף לארגן אירוע לזכר הנופלים מקרב האזרחים עובדי צה"ל. עוד אמר כי בשנת 2000 הוביל הארגון מהלך שלא צלח מול משרד הביטחון להכרה באזרחים עובדי צה"ל שנפלו. פרידמן עוד הוסיף כי על-פי חוק נפגעי פעולות האיבה, האזרחים שנפלו אמורים להיות מוכרים אך מבירור עם משפחות הנספים מאסון משאית התחמושת עלה כי הן אינן מכירות כלל את הנושא וכי לא הוכרו על כל משמעויות ההנצחה וזכויות נוספות גם היום.

יש מקום לשאלה מדוע משרד הביטחון והמטה הכללי בצה"ל נותנים יחס אחר לאזרחים עובדי צה"ל שנפלו בעת מילוי תפקידם. בסמכותה של מערכת הביטחון לחייל אנשים לאחר מותם אם נמצאות הנסיבות המתאימות. זכור המקרה של כתב קול ישראל אילן רועה שנהרג ברצועת הביטחון בלבנון, ממטען צד של החיזבאללה שהופעל על רכבו של מפקד יחידת הקישור ללבנון, תת-אלוף ארז גרשטיין ז"ל. לאחר מותו הוחלט באגף כוח-אדם במטה הכללי לחיילו. אילן הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין במושב ינוב. מקרה נוסף של אזרח עובד צה"ל שחוייל לאחר מותו הוא אריאל גראפי ז"ל שנהרג ב-20 בנובמבר 2000 בפיגוע ירי ליד הכפר עוצרין שממזרח לצומת תפוח.

טקס להנצחת הרוגי אסון משאית התחמושת (ללא קרדיט)

תגובת משרד הביטחון: "אזרח עובד צה"ל הינו עובד ולא משרת. ועל כן, במצב בו חלילה הלך לעולמו במסגרת עבודתו הוא אינו מוכר על ידי משרד הביטחון כחלל צה"ל. חשוב לציין כי דינו של אזרח עובד צה"ל שנפטר במסגרת עבודתו כדין כל אזרח עובד במדינת ישראל, זאת בכפוף לכללי המוסד לביטוח לאומי. פקודות הצבא מאפשרות הנצחה לחללי צה"ל בלבד ועל כן, כפי שהובהר לעיל, אוכלוסיית אזרחים עובדי צה"ל אינה נכללת בהגדרה זו. לאור האמור לעיל, אין בידינו נתונים המתייחסים להיקף אזרחים עובדי צה"ל שנפלו בעת מילוי תפקידם."

תגובת דובר צה״ל: "חלל צה"ל הוא מי שנהרג במהלך שרותו הצבאי. עובד צה״ל אינו מוגדר כמשרת בצה"ל ועל כן במקרה מוות במסגרת העבודה אינו מוכר כחלל צה"ל על ידי משרד הביטחון. זכויותיהם של אזרחים עובדי צה"ל בכל הנוגע לפגיעות בעבודה כפופות לכללי המוסד לביטוח לאומי, בדומה לכל עובד אחר במדינת ישראל. בנוסף, למשפחות שכולות של עובדי צה"ל עומדת הזכות לפנות ליחידה בה הוא הועסק ולבקש סיוע בארגון הלוויה". מצה"ל לא נמסרו נתונים על מספר האזרחים עובדי צה"ל שנהרגו לאורך שנות המדינה.


מערכת 'דבר ראשון' מבקשת לפנות למשפחות אזרחים עובדי צה"ל שנפלו בעת מילוי תפקידם בבקשה שישלחו אלינו את סיפוריהם.