בניסוי המפורסם ביותר שלו יצר איוואן פבלוב התניה קלאסית בין צליל של פעמון להזלת ריר של הכלבים שלו שקישרו בין צלצול הפעמון לבין האוכל שהם עומדים לקבל. בחברה האנושית, המקרה הדומה ביותר להתניה קלאסית דוגמת זו של פבלוב הוא של חברי כנסת ושרים מן הימין כאשר נשמעת ביקורת על ממשלת ישראל או העומד בראשה. ברגע שנשמע צלצול פעמון בדמות ביקורת על הממשלה ועוד לפני שהם הספיקו לומר מילה, אפשר לדעת בוודאות כמעט מוחלטת שאנו עומדים לשמוע בקרוב מאוד את רוב או את כל המילים הבאות: BDS, אנטישמיות, תעמולה, שמאל קיצוני, שלילת אזרחות, ערבים, שקרים. הצלצול האחרון בפעמון הגיע מצד נטלי פורטמן ובאופן לא מפתיע התברר שהתגובות להחלטה שלה שלא לבוא לקבל את פרס בראשית כללו את כל המלים האלו למעט, נכון לעכשיו, שמאל קיצוני. יכול מאוד להיות שגם עניין השמאל הקיצוני יגיע כאשר פורטמן תודיע לאילו עמותות היא מתכוונת לתרום את הפרס בסך מיליון דולר.
חלק מן המגיבים נכללים בלהקה הרגילה שיוצאת תמיד להגן על נתניהו בדרכה המתלהמת ולדקלם את דף המסרים שלו. כך למשל לא היה מפתיע לשמוע תגובה מצד מירי רגב או מצד אורן חזן שכתב: "החרמת את המדינה ועל כך תחטפי עד שתצטערי!" התגובה של חזן מעלה את השאלה אם לא הגיע הזמן להגדיר דרישות סף מינימליות עבור חברי כנסת. משהו באמת מינימליסטי– יכולת בסיסית להתבטא בצורה מכובדת, לנסח נימוק, לקרוא טקסט פשוט, להבין את המציאות. טיפ טיפה יושר גם לא היה מזיק.
תגובה מעניינת אחרת הגיעה מאדם שלכאורה עומד בקלות בדרישות הסף האלו: שר האנרגיה והמים, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני, הדוקטור לפילוסופיה יובל שטייניץ. ד"ר שטייניץ עשה את התואר הראשון והשני באוניברסיטה העברית ואילו את הדוקטורט הוא עשה באוניברסיטת תל אביב, אם כי לפעמים כשהוא מתראיין ומביע את דעותיו אפשר בשקט לחשוב שהוא בעצם קנה את שלושת התארים במיטב כספו מאוניברסיטת שקר כלשהו בלטביה. על המקרה של פורטמן אמר שטייניץ שהחרמת טקס בגלל השתתפות ראש הממשלה היא למעשה החרמת ישראל, ולהחרמה של ישראל יש אלמנטים של אנטישמיות. באמת שאם לא היה תיעוד לפעילות האקדמית של שטייניץ היינו צריכים לחשוד שהיא לא אמיתית. למה החרמה של טקס בגלל השתתפות של ביבי היא החרמת ישראל? אסור סתם לסלוד ממנו, ובצדק? את זה שטייניץ לא מסביר. למה הוא לא מסביר? כי הטיעון שלו לא נכון.
נטלי פורטמן כבר פרסמה בעבר לא אחת ובצורה ברורה את דעתה על נתניהו. לאחר הבחירות האחרונות למשל היא הביעה צער על כך שאדם שמתבטא באמירות גזעניות (עיין ערך ערבים נוהרים לקלפיות באוטובוסים של עמותות השמאל) נבחר להיות ראש ממשלה. חוסר רצון לקבל פרס בטקס בו הוא נואם הוא המשך טבעי של ההתבטאויות והדעות שלה לגביו. זכותה לחשוב שהוא אדם נוראי, במקרה היא גם צודקת. אם היא הייתה בוחרת כן להגיע לטקס למרות ההשתתפות שלו זה גם היה לגיטימי. ככה נהוג במדינות חופשיות אם כי מתברר שאפשר להיות אדם משכיל במיוחד ולא להבין את זה.
כשסטף קרי וספורטאי צמרת אמריקאים אחרים מסרבים להגיע לבית הלבן לפגישה עם טראמפ כיוון שהם רואים בו בין היתר אדם גזען ושקרן ומסית, זה לגיטימי. קוראים לזה ביקורת במדינה דמוקרטית, זה חוסה תחת חופש הביטוי. המפלגה הרפובליקאית לא טוענת שהם מחרימים בעצם את כל ארצות הברית ושצריך לשלול מהם את האזרחות.
בכל אופן, אורן חזן ורגב ושטייניץ ואיתם גם סמוטריץ ואחרים שהרגישו צורך בלתי נשלט להתבטא בעניין היו רק המתאבן לכוכב הגדול של הערב – גלעד ארדן. ארדן היה פעם שר לא רע בכלל לאיכות הסביבה ואילו היום, בתפקידו כשר לביטחון פנים, הוא מתמחה בהכרזה על כל מיני ארועים כטרור, רק כדי לגלות אחר כך שהם לא. ארדן הסביר במכתב לפורטמן שמטרת הקמפיין שבמרכזו ההפגנות הוא השמדתה של מדינת ישראל. איך ההפגנות ישמידו את מדינת ישראל? לא ברור. אולי לא הסבירו לארדן מהן הפגנות. או מה זו בדיוק מדינה. הוא ממשיך ומסביר לפורטמן שהתהליך שהיא עוברת דומה לתהליך שעבר אנאקין סקייווקר שהתחיל להאמין שאבירי הג'דיי הם הרעים ושאנשי הצד האפל הם מגיניה של הדמוקרטיה. זה אמיתי לגמרי, צריך לקרוא את זה שוב כדי להאמין. גלעד ארדן, שר בכיר וחבר בקבינט, הסביר לנטלי פורטמן שהיא כמו אנאקין סקייווקר שחשב שהג'דיי הם רעים. מטריד לחשוב שהוא אחראי על הביטחון שלנו. מצד שני, כנראה שאנחנו לא צריכים לחשוש מאנשים עם גלימות כהות וברדס, חמושים בחרבות אור. ארדן כבר יידע איך להתמודד איתם. מומלץ לו גם להצטרף מסיבות מקצועיות לביקור הבא של נתניהו באוסטרליה. במפקד שנערך במדינה בשנת 2011 ציינו יותר מ- 65,000 איש תחת הסעיף "דת" שהם אבירי ג'דיי. פלא שהצד האפל לא מעז להרים את הראש שלו באוסטרליה?
לזכותו של ארדן הוא מפגין יותר בקיאות בקולנוע מאשר מירי רגב שעדיין מנסה להיזכר בסרט האהוב עליה של טרנטינו. אולי על הדרך הוא גם קנה את עולמו אצל נשים רבות. אחרי הכל, אין הרבה גברים שיודעים לדבר על תהליכים נפשיים. אפרופו תהליכים נפשיים, מה מלמדת העובדה שכל ביקורת קטנה מקפיצה את מנהיגי הליכוד? מה זה אומר על הביטחון העצמי שלהם? יכול להיות שהם יודעים שכאשר היא מדברת על אלימות, שחיתות ושימוש לרעה בכוח היא בעצם צודקת?
הימין בישראל כבול בידי המתנחלים ובידי הבייס. במשך שנים הימין חינך את הבייס לשנאה, לפילוג ולשיח רדוד ומתלהם, ועכשיו הבייס מחייב אותו לשמור על הסטנדרטים האלו. הסינרגיה הושלמה. בגלל זה התגובה לכל ביקורת היא התנפלות והשמצות. בגלל זה הימין מקפיד לבחור את הדרך הלא נכונה בכל צומת מוסרית שהוא ניצב בפניה. אם במקרה ובאופן חריג מישהו בוחר לעשות את הדבר הנכון והשקול יותר כמו במקרה של ההסכם שהושג עם האו"ם בנוסע למבקשי המקלט, הבייס דואג להחזיר אותו מהר מאוד לנתיב הרצוי מבחינתו. האם יש לימין יכולת להבין שהוא גורר את ישראל מטה לעבר עתיד של עוד יותר שנאה, אלימות, פילוג, שלילת זכויות והתרחקות מהיסודות הדמוקרטיים שלה? ספק רב. אחרי הכל, כפי שאמר הסופר והעיתונאי אפטון סינקלר: "קשה לגרום לאדם להבין משהו, כשמשכורתו תלויה בכך שלא יבין את זה."
