תחת הכותרת "החזון החברתי הגדול הבא", התקיים אתמול (שלישי) הכנס הישראלי חברתי של קרן ברל כצנלסון לרגל ה-1 במאי, בשכונת התקווה שבתל אביב. בכנס השתתפו כ-300 אנשים, פעילים חברתיים, תלמידי מכינות קדם צבאיות, פוליטיקאים ואישי ציבור.

את הכנס פתח רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני של הקרן, והציג סקר שנערך לקראת האירוע בנוגע לעמדות החברתיות-כלכליות של הציבור בישראל. "הציבור הישראלי תומך יותר בעמדות סוציאל-דמוקרטיות מאשר בעמדות קפיטליסטיות ורואה בחיזוק העבודה המאורגנת על ידי התאגדויות עובדים מהסוג שקמות בישראל בשנים האחרונות כדרך לצמצם את אי השוויון" כך נכתב בסקר. על פי הסקר, 53% מהציבור הישראלי תומך ב"יותר מעורבות של המדינה במשק, מדינת רווחה" לעומת 34% מהציבור שתומך ב"פחות מעורבות של המדינה במשק ויותר שוק חופשי".

יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי אמר בכנס כי למרות הביקורת, הוא סוציאל דמוקרט למרות שהוא לא משתמש במושגים סוציאל דמוקרטיים. גבאי טען כי הוא תומך בחזרה למודל של מדינת רווחה. "ההבנה הבסיסית והראשונית שצדק חברתי, במובנו האמיתי טמון ביכולתה של מדינה לקחת אחריות על הפרטים בחברה, להניח תשתיות לצמיחה ולהתפתחות כלכלית של כל אחד, לייצר שוויון בתנאי הפתיחה, להעמיד רשתות הגנה וביטחון חזקות, לפתח ולהפעיל שירותים חברתיים מצוינים לאורך ולרוחב כל תחומי החיים. ולא לתת לאף אחד להישאר מאחור".

"זו תפיסת העולם שלי. זו הדרך בה אני תופס את התפקיד של המדינה, זו הדרך שבה אני תופס את התפקיד של הפוליטיקה, וזו הדרך שבה אני תופס את התפקיד של המנהיגות הציבורית" אמר גבאי. "אני יודע שללא מדינת הרווחה, כנראה שלא הייתי מגיע לאן שהגעתי וכנראה לא הייתי מוצא את עצמי עומד לפניכם היום, כיושב מפלגת העבודה הישראלית".

עם זאת, גבאי העביר ביקורת על המרכזיות של השיח על הגדלת ההוצאה הציבורית. "אסור לנו ליפול למלכודת ההוצאה כחזות הכל. במשך שנים, המחנה החברתי השמיע קול מאוד ברור ומובחן בנושא התקציב על הצורך להגדיל את ההוצאה ולייצר יותר כסף במערכת. זה נכון. אבל, השאלה הנוספת שחייבת להישאל, היא איך עושים שהמערכת הציבורית תפעל באופן הכי אפקטיבי כדי לייצר מהכסף הזה שירותים חברתיים מצוינים לאזרח… בעיניי, המחלוקת הקלאסית בין הימין הכלכלי לשמאל הכלכלי, המחלוקת על גודלה של המערכת הציבורית, הוא דיון מיושן שצריך לעבור מן העולם."

גבאי טען כי הדרישה להגדיל את מסגרת התקציב היא "מיושנת" וכי יש להחליף אותה בשיח הקורא ל"ייעול השירותים הציבוריים בישראל". גבאי אמר כי אכן יש להגדיל את מסגרת התקציב, אך "ראש סדר העדיפויות שלנו צריך להיות שירותים ציבוריים יעילים, תחרותיים עם קוד של שירות".

בנוסף, התייחס אבי גבאי בקצרה לשאלת העבודה המאורגנת בישראל. "אני תומך בעבודה המאורגנת" אמר גבאי, "אבל לא בעבודה מאורגנת שקשורה בקומבינות". לדבריו המדיניות אותה הוא מציע היא "סוציאל דמוקרטית", גם אם אינה עושה שימוש ב"רטוריקה סוציאל דמוקטית".

יו"ר הרשימה המשותפת איימן שהשתתף בכנס והעביר ביקורת על דבריו של גבאי. "בכל הזמן שבו גבאי דיבר, הוא לא הזכיר פעם אחת את האוכלוסייה הערבית, המהווה 20% מכלל האוכלוסייה הישראלית" אמר עודה. עם זאת, עודה אמר כי במידה וגבאי יבחר "ללכת בדרכו של יצחק רבין", הוא יהיה מוכן לתמוך במפלגה בניסיון להקים קואליציה. "זו הממשלה הימנית ביותר שפוגעת במרחב הדמוקרטי עם השתלטות טוטלית על התקשורת" והוסיף "אני רוצה להשפיע, יש בקרב ממשלת רבין הייתה הממשלה הכי טובה לנו. כשנבחר אבי גבאי הוא לא הזכיר במילה אחת 20% מהאוכלוסייה, תצהיר שאתה הולך בדרכו של יצחק רבין ואני אצטרף". עודה הביע פסימיות לגבי מקרה כזה ואמר: " "ליאיר לפיד אין עמוד שדרה ואבי גבאי יורד ל-10 מנדטים, לא אוכל במצב כזה למכור לקהל שלי חלומות על קואליציה".

יו"ר גלובס אלונה בר און שדיברה בכנס אמרה כי "בישראל יש מחלה קשה, שקטה ואיטית ובעיני ממארת, שנקראת העדר אחריות של התקשורת ושחיקת האמון בה". בר און צידדה בביקורת על התקשורת: "התקשורת שכחה את התפקיד שלה – לתווך מידע מהימן לציבור, לקחת אחריות על המידע המוצג לו. לתעדף ולתת לו כלים להבחין בין עיקר לטפל, בין טוב ורע, בין מושחת למושחת ובין מושחת ללא מושחת. לתת כלים להבחין בין שמפניה לצוללות. בין הילה גרסטל ואסתר חיות לניר חפץ".