לפני עשרים שנה הוביל פרופ' מייקל קרמר מאוניברסיטת הרווארד ניסוי בבתי ספר יסודיים בקניה, במטרה לבחון מה קורה כשמחלקים לתלמידים תרופה נגד תולעים במעיים. בניסוי השתתפו 30 אלף תלמידים ממחוז בוסיה שבמערב המדינה, והחוקרים עקבו במשך 15 שנים אחרי התלמידים שקיבלו את התרופה בחינם במסגרת בית הספר, בהשוואה לתלמידים שלא קיבלו אותה. התוצאות היו מדהימות: ההיעדרות מלימודים של תלמידים שקיבלו את התרופה היתה נמוכה ב-25% מקבוצת הביקורת, ההישגים שלהם בלימודים היו גבוהים יותר, ולאחר 15 שנים הם גם דיווחו על שכר גבוה יותר. בעקבות הצלחת הניסוי החליטה ממשלת קניה והארגון שיזם את הפרוייקט להרחיב אותו לחמישה מיליון תלמידים.

קרמר, שהגיע השבוע לישראל כדי לקבל מאוניברסיטת תל אביב את הפרס ע"ש מינץ לפתרון בעיות גלובליות, אינו הכלכלן הטיפוסי. מאחוריו עשרות פרוייקטים ומחקרים שהוקדשו לשיפור חייהם של האנשים העניים ביותר בעולם. גם אופן החשיבה שלו שונה מאוד מהזרם המרכזי באקדמיה הכלכלית, שבו רווחת הסתמכות על מודלים תיאורטיים לחלוטין, שלא נבדקו מעולם, כבסיס לעיצוב מדיניות. מול הגישה הזו מתייצב קרמר, ומנסה להוריד את התיאוריה הכלכלית אל קרקע המציאות: קבלת החלטות, הוא אומר בפשטות, צריכה להתבסס על פתרונות שנוסו והוכחו כמוצלחים. "אם יש לך תכנית חינוך חדשה ו-500 בית ספר, תבחר באופן אקראי 250 בתי ספר, ואז תוכל לבדוק את ההשפעה שלה בצורה טובה, לפני שאתה מאמץ אותה בכל בתי הספר", אמר בשיחה עם 'דבר השבוע'. בשפה האקדמית זה נקרא 'ניסויים אקראיים מבוקרים'.

הוא בן 53, מכהן כמופקד הקתדרה ע"ש גייטס לחברות מתפתחות במחלקה לכלכלה של אוניברסיטת הרווארד, והוכתר על ידי כתב העת Scientific American כאחד מחמישים החוקרים המובילים של השנה. בהודעת אוניברסיטת תל אביב נכתב כי "פרס מינץ, בסך 100,000 דולר, מוענק לפרופ' קרמר בזכות הישגיו יוצאי הדופן בתחום המחקר האקדמי, לצד תרומתו המשמעותית לקביעת מדיניות הפיתוח הגלובלית, בעיקר בנוגע להתמודדות עם סוגיות של אי-שוויון, עוני ובטחון תזונתי".

"במדעי החברה, קשה לבודד השפעה של גורם אחד"

כששאלנו את פרופ' קרמר מדוע מרבית הכלכלנים מתמקדים בתיאוריות ולא בחקר מעשי של פתרונות לבעיות, קיבלנו תשובה 'מנומסת', או שמא צנועה. "יש ערך גם בתיאוריה כלכלית וגם בידע אמפירי", אמר, "בתחילת הקריירה עסקתי בתיאוריה וכעת רוב העבודה שלי היא מבוססת מציאות, אבל לדעתי הכי טוב זה לשלב משתיהן. כלכלנים מתמקדים בצמיחה כלכלית או מדיניות סחר בינלאומית, אך בעשרים השנים האחרונות יש הרבה התקדמות בכלכלה אמפירית. קשה מאוד לגלות את ההשפעה הספציפית של תכנית מסוימת. קשה לבודד השפעה של גורם אחד בכל מדעי החברה. כאן נכנס הרעיון של ניסוי אקראי מבוקר. הדרך לשלב מדיניות חדשה היא, היא לפחות בשלב ראשון – ליצור לה קבוצת השוואה. כדי שזה באמת יצליח, חשוב לבחור את המשתתפים בקבוצות בצורה אקראית לגמרי".

כמו מחקרים נוספים שלו, הניסוי שערך קרמר בקניה התחיל מנסיון לבחון פתרון לבעיה ממוקדת – מחלות מעיים בקרב ילדים בארצות עניות. "כמעט כל הילדים הולכים לבית הספר, אבל לממש מעט מהם יש גישה לשירותים רפואיים", הוא מסביר, "עלות הייצור של תרופה נגד תולעים במעיים היא נמוכה יחסית, והיא מאוד בטוחה לשימוש. הייתי חלק מצוות שחקר יוזמה של ארגון לא-ממשלתי, שהציע להעניק הכשרה ממוקדת למורים, כדי שיוכלו לחלק את התרופה הזו לתלמידים."

לכל הילדים?

"כן, זה לא מזיק גם לתלמידים הבריאים, אבל קשה לאבחן תולעים במעיים וזה גם יקר, ולכן פשוט יותר לעשות סקר, ואז במקומות שבהן הבעיה הזו רווחת פשוט לתת את זה לכל התלמידים."

נערות צעירות עומדות מחוץ לבית ספר בצפון מזרח ניגריה, צילום ארכיון. (צילום:AP Photo/Jon Gambrell, File)

מדוע חקרתם את ההשפעות על הציונים וההכנסות בעתיד? האם לא מספיק לחקור ירידה בתחלואה כדי להוכיח שהשיטה עובדת?

"אי אפשר להפיץ פרויקט כזה בלי הסכמה של משרד החינוך, והם היו צריכים את הנתונים על השיפור בבית הספר. במשרד האוצר נדרשים לממן תכנית כזו, והם מממנים פרויקטים כאלה יותר בקלות כשיש לך נתונים שמראים איך הדבר הזה מקדם את הילדים אחרי שנים רבות. 5 מליון ילדים בקניה טופלו לפי התכנית, והיא בדרך לאימוץ גם בהודו שם יטופלו 300 מליון ילדים נוספים".

ידע זה כוח – כשהוא נגיש לך

מחקר נוסף שערך קרמר התמקד בבעיה אחרת – איך להנגיש לאנשים בעלי השכלה פורמלית מועטה ידע שיכול לשפר את חייהם. "בהודו נערכו סקרי קרקע מקיפים, שבדקו את ההרכבים השונים של הקרקעות. תיאורטית, החקלאים בהודו יכולים להשתמש בידע הזה, כדי לבחור בדשן המתאים ביותר לקרקע, ולשפר את כמות ואיכות הגידולים שלהם. אבל החוקרים שבדקו מה קורה בשטח גילו שהחקלאים לא מבינים את המידע הזה, כי הוא לא מונגש להם בצורה מתאימה: הם מקבלים עלונים מנייר עם הסברים, אבל לא כולם יודעים לקרוא, וגם אלו שכן יודעים, לא תמיד מבינים את השפה הטכנית".

משפחה חוזרת לביתה אחרי יום עבודה בשדה בהודו (צילום: AP Photo/Anupam Nath).

כאן שוב נכנסה לפעולה השיטה של ניסוי אקראי מבוקר, כדי לבדוק מה השינויים בגישה שיהפכו מידע חשוב ולא נגיש לידע שימושי. "קודם כל שינינו את הכתיבה בעלוני הנייר לשפה פשוטה יותר, אבל ההישג החשוב ביותר היה להוסיף מרכיב די זול – שיחת טלפון. גם לחקלאים עניים בהודו, שלא בהכרח יודעים לקרוא, יש טלפון סלולרי, ואפשר להשמיע להם הודעה מוקלטת". הניסוי המבוקר הראה את הפתרון האפקטיבי, כאשר בשיחת הטלפון עצמה, שהוקלטה בשפה המקומית של אותו אזור בהודו, היו הפניות למקומות בהם ניתן לקבל עוד מידע. בזכות המחקר הזה, מיליוני חקלאים יכולים ליהנות מיבולים משופרים, בהשקעה ממשלתית נמוכה יחסית.

התיאוריה בשירות הכלכלה הפרקטית

לקרמר יש הערכה רבה גם למודלים תיאורטיים בכלכלה, והוא סיפר לנו כיצד השתמש במידע משולב, על מנת לעשות ניתוח כלכלי. "בקניה יש בעלות פרטית על קרקעות, אבל המים הם ציבוריים. באופן מסורתי, כל אדם שבא לשתות יכול לעשות זאת בחינם. היה לנו עוד נתון – אדם שרוצה לשפר את איכות המים במעין הקרוב אליו, צריך להשקיע בערך 1,000$. אנחנו בדקנו האם כדאי להנהיג בקניה שינוי שמחזק את הפרטת המים כדי לעודד השקעה בשיפור האיכות שלהם."

ומה גיליתם ?

"שבקניה אין לזה הצדקה כלכלית. המדינה עניה מדי. התשלום שהיה ניתן לגבות על מים, לא היה מספיק כדי להצדיק את ההשקעה וזה לא היה משפר את איכות המים. המלצנו להם לעשות את זה בהשקעה ציבורית. מה שסביר שהיה קורה זה שאנשים פשוט היו הולכים רחוק יותר כדי להשיג מים מאגם או נהר, אבל כדי להגיע למסקנה הזו היינו צריכים לשלב מודל תיאורטי שיניח הנחות ויחשב באילו תנאים אדם יעדיף להשקיע בשיפור המים מכספו, והאם יש לזה תוחלת. אם קניה תהפוך לעשירה יותר, וזה יכול לקרות, אולי כן יהיה כדאי להם להפעיל מדיניות כזו. בינתיים, המדיניות של גישה בחינם היא מדיניות שנכונה לקניה. ברוב המדינות העשירות יש באמת יותר זכויות קניין ברכוש פרטי, ויש לנו נתונים שמראים שבנסיבות מסוימות זה יכול להיות יעיל מאוד למטרת עידוד השקעה בשיפור איכות המים".

"ישראל יכולה להשתפר בתחום האמפירי"

כאורח של מוסד אקדמי ישראלי, שאלנו את קרמר האם הוא שותף לדעתנו שהשיח הכלכלי בישראל מוטה לכיוון התיאוריה, וממעט במחקר הבוחן השפעות של צעדי מדיניות על אנשים אמיתיים ומסיק מכך מסקנות. גם לשאלה הזו השיב האיש ששינה את חייהם של מיליונים בצורה מנומסת, שכדאי מאוד להקשיב לה: "בישראל יש הרבה מצויינות תיאורטית", אמר, "אז ברור שכאן התחום האמפירי הוא זה שניתן להשתפר בו בצורה מובהקת."