קרוב למליון שקלים קיבל הזמר עמר אדם עבור השתתפותו בפרסומות של בזק. גידי גוב, הפרזנטור הקבוע, מקבל מליון שקלים בשנה. הכל כבר ידוע וסופר, אולם העיקר בפרסומת פוספס – מדובר במחווה ענקית לעובדים, לאנשים שמאחורי המוצר. בעצם בזק אומרים לנו, נכון יש נתב חדש? הוא לא הגיע לעולם באופן טבעי, הוא תוצר של עבודה אנושית.

בוקר טוב,
קהל נכבד עכשיו ממש, נציג לכם נתב חדש.
וזה הרגע לגלות את הנפשות הפועלות.
כלומר מה שמו של כל כוכב אשר ניתב את נתב
ובזכותו יאמרו ברחוב "האינטרנט יותר טוב יותר טוב".

אז מה מתרחש בפרסומת של בזק? צועד לו הזמר המצליח בישראל, ומאחל בוקר טוב לאנשים שייצרו מוצר. נכון, למרבה הצער אלו לא העובדים עצמם, אבל בייצוג עסקינן, זו פרסומת, ולכן החשיבות של עובדה זו פחותה.

בחדרים המון ווי.פיי – זה יעקוב הוא האחראי
בוקר טוב יעקב.

ויש גם סייבר מסתבר, שעל האינטרנט שומר
המפעיל שמו הוא דב.
בוקר טוב בוקר טוב.

אדם צועד, מאחל 'בוקר טוב' ליעקב, הוא "האחראי". מאחל בוקר טוב לדב, שהוא סוג של מאבטח תוכנה אני מניח, בוקר טוב דב. ואז יש את שיר, שאחראית על המהירות, ואת תמר המעצבת, ואפילו מקומו של הפרזנטור הקבוע גוב לא נפקד. בוקר טוב לגידי גוב.

האינטרנט חזק מהיר ועוצמתי
זה בזכות שיר
נצפה בסטרימינג ב-4K
אחלא שיר וכיפאק הי
בוקר טוב

המעצבת שמה תמר – והעיצוב טוב מה נאמר
רק לראות ולאהוב
בוקר טוב

אפשר היה להתייחס בבדיחות הדעת לגישה הזו של בזק, שכמו אחותה שזוכה ליחסי ציבור גרועים במיוחד בעיתונות הכלכלית הליברטיאנית דוגמת הארץ ומידה – חברת החשמל, מציגה לא פעם את העובדים עצמם בשטח, אם מולן לא היו חברות שבוחרות לבזות את העובדים שלהן בפרסומות, ואף לעיתים לטעון שהם לא עושים כלום.

ומי כעת הבא בתור?
אנכי הפרזנטור
אז בוקר טוב לגידי גוב

לא קשה להבין מדוע הוציאו בבזק את גרסת העובדים לשיר-פרסומת המעולה הזה. יש להניח שמדובר ביוזמה שהתחילה מלמטה וזכתה לחיבוק בהנהלה. זה אחלה יח"צ.

ב-2008 החלה חברת פרימור בקמפיין שיווקי שטוען 'זה לא אנחנו, זה התפוזים', סלוגן איתו ממשיכה החברה עד כה. 'כל מה שאנחנו עושים זה לסחוט תפוזים טעימים' גורסת החברה. אין ספק, התפוזים הישראלים באמת טעימים, אבל כל מה שעושים העובדים זה לסחוט תפוזים טעימים?

באחת הפרסומות מהקפיין נראים העובדים עורכים תחרות מלגזות במפעל, בזמן שהתפוזים, שכמובן נטעו את עצמם, השקו את עצמם, קטפו את עצמם, הסיעו את עצמם למפעל, שטפו את עצמם, חתכו את עצמם, את הסחיטה מסתבר עושים העובדים, אבל את הבקבוק, הקירור, ההובלה, המיתוג, בקרת האיכות – התפוזים עושים בעצמם. לא פלא שהם סחוטים אחרי כל כך הרבה עבודה, התפוזים.

בואו נכנס רגע למח של הקריאייטיב: יושבים תחת הפלורסנטים אותם פרסומאיות ופרסומאים, ומנסים למכור לנו שכל התהליך הארוך, המזיע, האפור, הקשה וגם הלא מאוד מתגמל של יצירת מוצר –  אינו אלא נחלת העבר, היום מתפוז על עץ זה הופך בדרך פלאית, טבעית, למוצר שאפשר לרכוש בסופר הקרוב.

לא הייתי מצפה שכל פרסומת תחשוף בפנינו, הלקוחות שהם בעצמם עובדות ועובדים, את כל תהליך הייצור, את עולם העבודה, את היסטוריית המאבקים שמליוני עובדים ברחבי העולם הובילו כדי להגיע למצב בו שכר מינימום, פנסיה ודאגה לביטחות בעבודה נראים לנו ברורים מאליהם. כן הייתי מצפה, שאף חברה לא תבזה את עובדיה, תטען שהם לא עושים כלום, ושאנחנו נקנה את זה.

אחלה בזק כיפאק היי.