דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דבר השבוע

חיים על הגבול / היום שאחרי התקיפה: החששות לא מקלקלים לתושבי הגולן את האופטימיות

תיירים מטיילים בגולן על גבול סוריה (צילום: באסל עווידאת / פלאש 90).
תיירים מטיילים בגולן על גבול סוריה (צילום: באסל עווידאת / פלאש 90).

"הרקטות לא נפלו, אבל כולם תפקדו. תרגלנו את זה במשך 4 שנים", אומר ראש מועצת קצרין דימיטרי אפרצב | בכפר הדרוזי מסעדה מודאגים ממצב קרוביהם בסוריה, ומזמינים לטייל ולקטוף דובדבנים | התיירים מגרמניה דווקא סומכים על ישראל

שי ניר

לאחר לילה מתוח וללא שינה ברמת הגולן, שכלל אזעקת 'צבע אדום' וקולות נפץ של טילים מקרוב ומרחוק, התעוררו תושבי הרמה אתמול (חמישי) לחדשות בהן שמעו כי צה"ל תקף למעלה מחמישים מטרות איראניות בסוריה, בתגובה למטח טילים איראנים ששוגרו לישראל. בלילה מלחמה, אבל ביום מתעוררים לבוקר רגיל, המבוגרים הולכים לעבודה והילדים לגנים ולבתי הספר, כאילו מה שקרה בלילה היה חלום רע ועכשיו החיים נמשכים כרגיל. בדרכים ברמת הגולן אין הרבה כלי רכב. בדרך ניתן היה לראות חניון ארעי של פלוגת שריון, אך אין זה מחזה נדיר בנוף רמת הגולן המשופעת בשטחי אימונים.

משאית מובילה טנק ברמת הגולן (צילום: שי ניר).
משאית מובילה טנק ברמת הגולן (צילום: שי ניר).

"המציאות כרגע היא כזו שאנחנו מתנהלים כבר כמעט שבוע הכי קרוב לחירום שיכול להיות", אומר ראש המועצה המקומית קצרין, דימיטרי אפרצב, "בשורה התחתונה אנחנו לא בחירום, אבל אנחנו מנהלים חדר מצב ומקבלים החלטות. זו שגרה דרוכה. הכרזנו על גיוס עובדי מועצה וכולם באו. יצרנו משמרות לילה ואנשים לא ברחו. הרקטות לא נפלו על קצרין, אבל כולם תפקדו. תרגלנו את זה במשך 4 שנים. הקמנו מרכז הפעלה חדש ומאובזר, בקרוב גם יפרסו מצלמות במקלטים וברחובות. שינינו נהלי עבודה, הידקנו קשר עם פיקוד העורף וערכנו תרגול בסימולטור ברמלה".

"מי שלא נערך מספיק זמן מראש, עכשיו זה מאוחר כבר" מוסיף אפרצב, בין מבול הטלפונים שהוא מקבל מהבוקר, אחרי הלילה המתוח, מחברי כנסת ומשרי ממשלה. "שבע שנים שנערכנו. אנחנו פגשנו את המבחן זה מוכנים. להגיד שהכל מושלם אז לא. מצאנו ליקויים וגם התושבים מאוד ביקורתים ואנחנו מתייחסים לביקורת ככלי ולא כעלבון. מבחינתי תושב שמתלונן בשורה התחתונה חוסך כסף ומאמצים. יש לי עכשיו רשימה של דברים שצריך לטפל עד האירוע הבא".

דימיטרי אפרצוב, ראש המועצה המקומית קצרין (צילום: שי ניר).
דימיטרי אפרצוב, ראש המועצה המקומית קצרין (צילום: שי ניר).

איך חוו תושבי קצרין את האירועים, שאלנו. "כשהודענו על הפתיחה של מקלטים התקשרו הרבה אנשים, הייתה הצפה של טלפונים. מישהו גם העלה פוסט בפייסבוק עם תמונה שהמקלט שלידו לא פתוח. ככה עמד מרחוק וצילם, לא בדק. שלחנו פקח שרק היה צריך לגעת בידית הדלת" אומר אפרצב. ההתמודדות העיקרית כרגע היא "הרוח וההיסטריה" אך מוסיף כי מנגד, "יש כאן קהילה חזקה וסטנדרטים מאוד גדולים. אתמול הייתי באירוע לציון ה-9 במאי, יום הניצחון על גרמניה הנאצית. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 90. עדכנתי אותם במצב וביקשתי מהם להיות רציניים ולהתארגן לוועדי בתים, מהלך שאני מעוניין בו כבר שנים בבניינים המשותפים שאינם מאורגנים. הם סיפרו לי בחזרה שהשכנים שלהם, שלא בהכרח דוברים רוסית, כבר ניגשו אליהם מוקדם יותר ושאלו לשלומם".

"כשסבתא בת 86 הולכת לאיבוד בישוב, תוך חצי שעה לקריאה שלי בפייסבוק, התאספו יותר ממאתיים אנשים בתחנת המשטרה והתחילו לחפש אותה. זאת קצרין. ישוב עירוני עם סטנדרטים קהילתיים מפותחים. זה מצביע על חוסן. בעניין הזה אין כמעט הבדל בין המועצות בגולן".

מלבד הסברה, קצרין נערכת גם באמצעות מערך התנדבות של התושבים. "זה אחד הדברים הבסיסים ביותר ואחד מסגולות ההצלחה שלנו. יש הנחיית מתנדבים ומפקדי שכונות. איך אני מתמודד עם זה שאין שירות רפואי הולם? בחירום אנשים מתים לא מפגיעה ישירה, אלא מהעדר מתן עזרה ראשונה. בד"כ אלה לא פעולות רפואיות מורכבות. היכולת להבחין בפציעה ולטפל בה. אנו מבינים שזו נקודת חולשה ואנו מקיימים פה מידי חודש קורסים של מגן דוד אדום ואיחוד הצלה".

– לאחרונה נשמעות התבטאויות שחסר מיגון בצפון וכי זה יהיה המשבר הבא אם תהיה התלקחות אזורית חריפה.

"באופן כללי בצפון חסרים דברים. בית חולים זיו לא ממוגן מספיק ובעיקר חסר מיגון במושבים שם רוב הבתים נבנו לפני שהיו תקנות מיגון. בקצרין אין את זה. קצרין ממוגנת היטב. בכל הבתים המשותפים משנות השבעים יש מקלטים ויש לידם מקלטים ציבורים. הקושי שהוא משותף לכל הערים הוא בעיקר התמודדות בשכונות הותיקות ובבניינים משותפים. בקצרין, שחגגה השנה 40 להקמתה, שנים לא היה ניסיון בהתמודדות מול איומים. היום אנחנו מקבלים תלונות מהבתים המשותפים. הם לא מבינים שהמקלט המשותף הוא פרטי ולא ציבורי ויש ציפייה שהמועצה תטפל גם בזה. שתשלם חובות חשמל, שתדאג לשאיבת מים ממקלטים מוצפים. אנחנו מנסים לייצר לזה פתרונות. צריך לייצר מנגנונים לאנשים שיקחו אחריות על החיים שלהם. זה לא קשור להאם יש תקציבי ממשלה אלא ליכולת מנהיגותית פנימית בישוב לקחת אחריות. נכון להיום זה האתגר ולא מחסור של עוד מקלט. לפערי מיגון אנחנו דואגים ועושים. בכל שאר הדברים קצרין יודעת להתמודד. בשבוע האחרון אני רואה שהישוב הזה מוכן ומסוגל לעמוד במשימות".

– קצרין היא ישוב קטן ומרוחק, כיצד אתה רואה את ההתנהלות עם משרדי הממשלה? האם הם מתקשרים גם בשגרה?

"אנחנו במערכת יחסים נהדרת עם משרדי הממשלה. אני מאמין שחוסר תקשורת בין ראש רשות למשרדי ממשלה היא אחריות ראשונה של ראש הרשות. לכל משרד משלתי יש שפה משלו, ארגז כלים ומונחים ייחודי וראש רשות צריך להכיר את זה ולדבר בשפה ובכלים שבמשרד יודעים לדבר. זה כמו להגיע לאוסטרליה עם תקע ישראלי ולהתלונן שאין שם חשמל. זה בדיוק אותו דבר. משרד הפנים שפה אחת והאוצר שפה אחרת. עם השנים בגלל משפטיזציה הכל שוויוני ואין קומבינות. אין גם קשר לשייכות מפלגתית. אם יש מנהל תקין אז מתנהלים יותר בקלות. זה הסוד של קצרין וככה אנו מתמודדים. מי שמבין את זה פורח".

איציק פרשה, לשעבר קב"ט המועצה המקומית קצרין והיום מזכיר האיגוד המקצועי קצרין-רמת הגולן במרחב כנרת של ההסדרות, חי מזה שלושים שנים בישוב. "הגבול עם סוריה באמת היה שקט, אבל מאז שהמשטר בסוריה נפל הגבירו את מערך הכוננות וההערכות ברמת הגולן". לדבריו פרשה עדיין חסר מיגון למוסדות חינוך אך על פי רוב נעשתה עבודה בנושא של התכוננות ומוכנות, "בשש השנים האחרונות השתפרו המיגון וההתראה. פעם לא הייתה התראה. כביכול יש זמן התראה של 15 שניות. גם יש יותר הסברה לתושבים". משרדו של פרשה ממקום בקומה העליונה של הקניון המנומנם של קצרין ובדיוק סיים פגישה עם זוג עובדים והיה בדרכו לשימוע של אחד העובדים אותו הוא מלווה באחד מהמפעלים באזור התעשייה קצרין.  "השגרה לא הופרה", סיכם.

המסעדה במסעדה: "אין סיבה לפחד פה"

"כולם הלכו לעבוד רגיל. למרות שהתעוררנו קצת מאוחר בגלל הלילה" אמר סמי (50) מהכפר הדרוזי בוקעתא, אב לארבעה ילדים שהגיע לארוחת צהריים במסעדת 'נידאל' בכפר מסעדה, שם הוא עובד. "לא ישנתי הרבה בלילה. כל פעם התעוררנו מרעש ההפגזות. גם הבית רעד קצת" אמר סמי, וסיפר כי הוא ומשפחתו לא נכנסו למקלט.

– מה אמרת לילדים שלך?

"אמרתי להם שלא צריכים לדאוג, כי אנחנו לא המטרה של אף אחד. אנחנו הדרוזים מאמינים בגורל, ומה שירצה אלוהים זה מה שיקרה לנו. אני לא מפחד. אין סיבה לפחד עכשיו" סמי הוסיף כי הוא מקווה שהמצב לא יגרום לישראלים לא לבוא ולבקר בצפון רמת הגולן, "אנחנו בשיא העונה עכשיו של הדובדבנים. שלא יהיה חשש למבקרים לבוא אלינו לקטיף או לעשות קניות".

ג׳לאל, עובד במסעדה ברמת הגולן (צילום: שי ניר).
ג׳לאל, עובד במסעדה ברמת הגולן (צילום: שי ניר).

ג'לאל, בנו של בעל המסעדה, סיפר כי דווקא הוא ישן טוב בלילה. "אין משהו מפחיד. עוד לא הרגשנו את המלחמה. פיצוצים זה ישן, אבל אזעקות זה חדש". האם המצב הבטחוני פגע בעסקים היום? ג'לאל מעיד כי לא הרגיש שבאו פחות אנשים היום, אך לאחר מכן נזכר שבעצם כן – "הייתה לי הזמנה אחת גדולה של 30 סועדים שבוטלה הבוקר".

לנידאל, סמי וכל יתר תושבי רמת הגולן להיות במוקד המתיחות הביטחונית ברמת הגולן, זו מציאות חיים חדשה יחסית, אבל היא ממש לא התחילה השבוע. מלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה מזה שבע שנים היא מציאות מוחשית ולא רק כותרות או ידיעות בתקשורת. הדרוזים תושבי ארבעת הכפרים בוקעתא, מג'דל שמס, מסעדה ועין קניה מצויים בקשר יומיומי עם קרוביהם, שחיים חיי דחק ונמצאים מעת לעת בסכנת חיים. יחד עם כל תושבי רמת הגולן, הם חשים כיצד השקט הביטחוני ששרר עשרות שנים הלך והדרדר ככל שהמלחמה מהעבר השני של הגדר הלכה ונמשכה.

מעבר לחידושם של סידורי אבטחה והגנה להם אחראית מערכת הביטחון, המדינה והרשויות דאגו לאמצעי התראה לתושבים כך שבעת הצורך יוכלו לשמוע את אזעקת צבע אדום, ובדומה לישובי עוטף עזה "להנות" מ-15 שניות להגיע למקלטים ומתחמי מיגון אחרים.

זמן קצר לאחר מכן הגיעו חמישה אוטובוסים של תיירים וחנו ברחוב הראשי של מסעדה מהם ירדו מאות תיירים דוברי גרמנית. קטרין, צעירה מברלין אמרה כי הם בטיול מאורגן בישראל לשבוע.

– שמעת חדשות מה קרה הלילה?

"כן".

ואת לא מפחדת?

"אני ברגשות מעורבים. מצד אחד אני לא מפחדת, כי אני סומכת על הישראלים ועל הצבא. גם הבנתי שהאירועים קורים בעיקר בלילות ושיש פחות סכנה במהלך הימים. מצד שני זה מוזר להיות קרובה כ"כ לגבול הסורי".

תיירים ברמת הגולן (צילום: שי ניר).
תיירים ברמת הגולן (צילום: שי ניר).

– אם היום היית בברלין ושומעת את החדשות לקראת נסיעה שלך לישראל בראשון, האם עדיין היית מגיעה?

"אני חושבת שהייתי באה בכל מקרה. גם הזמנתי מראש, ואי אפשר לבטל".

"התיירים מרגישים בטוחים", אמרה איריס מורת-דרך מחברת CTO המלווה את אחד האוטובוסים והוסיפה שמהרגע ששמעה שמוסדות החינוך נפתחו, "אז היה לי ברור שמותר לטייל וגם בדקנו עם החמ"ל".

את חושבת שיהיו ביטולים?

"אני מקווה שהמצב הביטחוני לא ישפיע ומקווה שנמשיך לעבוד כרגיל ושהתיירים יגיעו".

"אף אחד לא אוהב מלחמה"

"אף אחד לא אוהב מלחמה" אמר ג'אדו פרחאת, מהכפר בוקעתא, רכז פעולת ההסתדרות בכפרים הדרוזים ברמת הגולן מאז שנת 1968, כהוא יושב במשרדו בכפר מסעדה, "כמעט לא ישנו בלילה. הייתה מלחמה. שמענו הרבה פיצוצים מרחוק".

לדברי ג'אדו, המצב הביטחוני, ("נשמעים להוראות של צה"ל. אין לנו מקלטים, רק פה ושם חדרים מוגנים") פחות מטריד אותו, ואם מאזינים לשיחות תושבי הכפרים מבינים כי הם יותר עסוקים בקטיף הדובדבנים וביבול המאכזב השנה ("לא היה מספיק קר החורף ולא ירד מספיק שלג ברמת הגולן"). גם הבחירות המוניציפליות הראשונות וההיסטוריות שצפויות להתקיים בעוד חצי שנה מעסיקות את התושבים. הבחירות מתקיימות בעיקר על רקע משבר הזהות והנאמנות הדרוזית בכפרי רמת הגולן, הנחשבים לפרו משטר אסד ולעומתם אלה המעוניינים לזנוח את הנאמנות הישנה ולעבור ממעמד תושב למעמד אזרח במדינת ישראל.

ג'אדו פרחאת רכז ההסתדרות כפרי הדרוזים רמת הגולן, בוקעתא (צילום: שי ניר)
ג'אדו פרחאת רכז ההסתדרות כפרי הדרוזים רמת הגולן, בוקעתא (צילום: שי ניר)

"יש אנשים שלא רוצים שיהיו בחירות. במיוחד הדתיים. השייחים יודעים שכשבא ראש מועצה חדש הוא קודם בא אליהם" אומר ג'אדו ומוסיף "הנוער רוצה בחירות. הם רוצים בחירות כי הם רואים את העתיד שלהם. הם חושבים על הלימודים שלהם, על היכולת שלהם להתפרנס. הם רוצים לקבל אזרחות ישראלית. יש חלק שביקשו אזרחות ישראלית כי הם רוצים לחיות תחת חסות השייחים והמסורת הישנה. אני רוצה שיהיו בחירות. אם אתה נמצא במדינה דמוקרטית אתה צריך את כל החובות והזכויות. תנו לצעירים לנהל את העניינים".

בתחילת שנות השמונים, תקופת הנסיגה הישראלית מסיני, החלו הדרוזים בכפרי רמת הגולן לחשוש שישראל תחזיר את שטחי רמת הגולן לסורים והחלו להביע נאמנות פומבית במשטר אסד מתוך חשש שהמשטר יראה בהם בוגדים. יחד עם זאת היה מיעוט בקרב הדרוזים שכן בחר באזרחות ישראלית, דבר שהוביל לחרמות בתוך הכפרים ובתוך החמולות בחלק מהמקרים עד היום. "אם יהיו בחירות זה יגמור את המתיחות והחרם שהדרוזים הפרו סורים מטילים על בעלי האזרחות הישראלית" אמר ג'אדו והוסיף, "הנוער רואה את מה שקורה בסוריה והוא יודע שכאן טוב. הם כבר לא יחפשו לחזור לסוריה. כאן הם נהנים מחופש תנועה. הרבה מאוד נוסעים לטייל גם בעולם. הם יודעים איפה הם רוצים להיות. הנוער יותר ויותר מסתכלים על צורת החיים שלהם. נמאס להם כבר לשמוע מהנושאים הערבים וסוריה. הם רוצים כסף. זה מה שמעניין אותם. את מי שזה כן מעניין זה את השייחים שצריכים לשמור על השליטה שלהם".

פרחאת, בדומה לדרוזים רבים, שומר על קשר עם קרוביו בסוריה, אפילו יומיומי הודות למהפכת האינטרנט. הוא מספר כי יש לו קרובים באזורים של סואידא וג'בל דרוז ואפילו בג'רמנה, עיר דרוזית הסמוכה לפאתיה הדרום מזרחיים של דמשק. "היום קיבלתי טלפון מג'רמנה. הם שמעו שיש בלאגן ברמת הגולן ושאלו אם אנחנו בסדר כי הם שמעו ש50 טילים פגעו ברמת הגולן. אמרתי להם שהכל טוב" ומוסיף, "החיים שלהם על הפנים. אני שולח להם כל חודשיים כסף. יש לי בני דודים שם. אין עבודה. אין תעסוקה".

הם נמצאים בסכנה?

"אף אחד לא מתקרב לשם כי רובם דרוזים. לא נותנים לאיראנים להכנס אבל בכל זאת הם חוטפים לפעמים פגזים. יש שם שגרה של חיים אבל חיים בדחק. אחד הבני דודים מחזיק חנות ומהדיבורים שלו אני מבין שאין להם פרנסה. אני שולח להם כסף שיוכלו לקנות דלק לרכב. זה החיים בסוריה. המדינה מתקיימת כמו מדינת עולם שלישי. הילדים הולכים לבית ספר ויש מסחר אבל הכל בדחק. הכל נורא יקר.

מדוע הם לא עוזבים?

"הם יכולים לעזוב אבל הם לא עוזבים כי שם הבתים שלהם. היו כמה שעזבו אבל הם לא מסתדרים. אנחנו אנשים של אדמה. הכבוד שלנו הוא האדמות שלנו".

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!