אנחנו מפולגים עוד מימי בראשית. כלומר, ספר הספרים, שניתן לעם ישראל שזור לכל אורכו בדואליות, במסורות השונות ובסיפורים שונים המלמדים את בני ישראל על ראשיתו ועל סלע קיומו. בספרו "איך נולד התנ"ך" מתאר פרופסור קנוהל, איך דווקא הקאנון האחד והיחיד, נערך כך שהוא מכיל את כולם. מאחד את ריבוי הדעות, את השונות בין הזרמים השונים בתוך היהדות. כבר בספר בראשית ניתן לראות שני סיפורי בריאה, ושכל השיח ביהדות אחרי כתיבת התורה נובע מהניסיון ליישב בין הניגודים בה.
הויכוח הגדול ביותר בין היהודים לבין עצמם הוא, מתחילת דרכם, אותו ויכוח שניתש היום ביתר שאת – מה יותר חשוב – תורה או דרך ארץ? מה יותר חשוב, חוק השבת או חוק הנכים? לי זה מזכיר קצת את השאלה האלמותית "מה קדם למה הביצה או התרנגולת". קנוהל מתאר יפה את ההבדל בין מסורת הכהנים ומסורת הנביאים ואיך שתיהן שזורות אלו באלו לאורך כל התנ"ך, תוך הבנה של המצב הגיאו-פוליטי של התקופה והשוואה לממצאים ארכיאולוגיים.
הזמן היחיד בהיסטוריה של בני ישראל, בו היה לשני הניגודים האלו מקום שווה באמת, היה לפי קנוהל, בתקופת השופטים, בה המלך היחיד היה זה שבשמים. הזמן היחיד בו לא היו עשירים ועניים, לא הייתה ראוותנות, ובני ישראל שמעו למצוות כי אלוהים היה בליבם. אז גם לא עמדו מולם אוייבים גדולים מדי ולא היה צורך בצבא קבע. עד שפלשו הפלישטים ואז נוצר צורך בעם במלוכה, בממסד מאורגן, הגובה מיסים ומגייס לוחמים. כשהחלה תקופת המלכים השוויון נעלם והשבת הפכה לעיקר העיקרים. נביאים החלו קמים וזועקים את זעקת העם בדיוק כמו היום.
במגילת העצמאות, מקימי המדינה, ניסו ליצור פה מדינה ברוח המדינה שהייתה פה בספר שופטים, שיוויונות, צנועה והוגנת, "תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". חזונם של נביאי ישראל הוא אותה מלכות שמים, המקדשת את כבוד האדם וחירותו, ושעבורה פיקוח נפש דוחה שבת. מדינה בה אין צורך ממשי באף אחד מהחוקים, לא בחוק השבת ולא בחוק הנכים, כי המובן מאליו לא דורש חוק מיוחד.
הנביאים זעקו את מצוקתו של העם, לנוכח השחיתות שפשתה במנהיגיו, ובדיוק כמו בימי התנ"ך, הנביאים של היום קוראים לצדק חברתי, מתוך זיקה אמיתית למגילות כולן. בשביל שתהיה פה מלכות שמים אמיתית, צריך לתת מקום לכולם, גם לגר, ליתום, לאלמנה, לנכים, לקשישים, לפליטים, לערביי ישראל, לדרוזים, לאתיופים, לימנים ולשמאלנים. יש במדינת ישראל מקום לכולם. בדיוק כמו שעורכי התנ"ך נתנו מקום לכל הדעות והמסורות וראו בכולם דברי אלוהים חיים, כך עלינו לראות בכל בני האדם צלם אלוהים. למחלוקת יש מקום של כבוד ומלך יש רק אחד.
כבר מעל שנה שאני מרגישה שמדינת ישראל שכחה את עברה, הקרוב והרחוק. נראה שהאיום החיצוני של "ממלכת בבל" החזיר אותנו להמליך עלינו מלך, ושגם הוא, כמו המלכים לפניו, שכח את העם, שכח את האזרחים, וקדושת השבת שוב גוברת על קדושת חיי אדם. חוק הנכים שעבר בכנסת בינואר 2018, לאחר שנים של מאבק, שחיקה וביזוי הנכים, ובסופו של דבר נתן קצת כלום והרבה שום דבר, לעומת תוספת של 5000 ש"ח לשרים, שעבר כהרף עין, רק מראה שגם אם התפאורה שונה, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. הויכוח הזה התחיל כבר בימי בראשית, ורק נקווה, שהפעם ירושלים לא תיפול בגלל שנאת חינם.
