עוֹשָׂה פֶּסַח;
מְסַדֶּרֶת אֲרוֹנוֹת שֶׁרַק אֲנִי פּוֹתַחַת
מְשַׁיֶּיפֶת סְדָקִים שֶׁרַק אֲנִי רוֹאָה
צוֹבַעַת בְּחוֹסֶר שְׁלֵמוּת מַשְׁוָועַת
מְמָרֶקֶת תְּמוּנָה, חַלּוֹן וּמַרְאָה.

בְּעֲרוֹב יָמַיי
כְּשֶׁיִּגָּמֵר הַשִּׁיפּוּץ "עַד מָתַי"
כָּל שֶׁיִּרְאוּ אֲחֵרִים הוּא שֶׁהֶחֱלַפְתִּי וִילוֹנוֹת
וַאֲנִי,
אֲנִי אֶרְאֶה אֶת הַקְּטַנּוֹת;
אֶת הַמְּקוֹמוֹת בָּהֶם הַטִּיחַ לֹא אָחִיד
וְהַצֶּבַע גָּלַשׁ לַכַּרְכּוֹב
אֶת הַקּוּפְסָה הַהִיא שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עָמוֹק בָּאָרוֹן
וְרַק אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁסָּגַרְתִּי לֹא טוֹב.

יוֹם אֶחָד, בַּיִת,
אֵדַע לֶאֱהוֹב בְּךָ אֶת הַפְּגָמִים
וְאָז
אוּלַי
אֵדַע גַּם לֶאֱהוֹב אֲנָשִׁים.