כבר בראשית ימי המדינה, הרבה לפני שהרשתות החברתיות הפכו לחלק בלתי נפרד מתרבות המין האנושי, קבע בית המשפט העליון כי אין נועלים שערי פרנסה בפני אדם רק בשל דעותיו הפסולות. במקרה אחר, נפסק בבית המשפט העליון כי המשטר הדמוקרטי מבוסס על סובלנות למעשי הזולת ולדעותיו.

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 נותן ביטוי חוקי למה שבית המשפט החל בו עוד קודם – הוא מעניק הגנה לעובד או מועמד לעבודה, בין היתר, מחמת השקפת עולמו.

מכאן, כי המעסיק מחוייב להעסיק את העובד ולהמנע מלהפלותו, גם אם השקפת עולמו של העובד אינה מקובלת עליו, פוגעת בו או אף מעליבה אותו.

אבל לכך יש כמה חריגים שחלקם שייכים לסוג דף הפייסבוק וחלקם שייכים לסוג משלח היד של העובד, וחריגים אחרים אולי שייכים למהות האמירה הפוגענית.

בכל הנוגע לסוג דף הפייסבוק, חשוב להבחין בין דף פרטי לבין דף של מקום העבודה: דף  המזוהה עם מקום העבודה של העובד – למשל עם לוגו של מקום העבודה – הכולל גם פעילות של העובד בשם מקום העבודה, נחשב לחלק מזירת העבודה של העובד ולחלק מקניינו של המעסיק. במקרה כזה, סטטוסים שאינם הולמים את מדיניות מקום העבודה יכולים להיות עילה להפעלת הליך בעניין הפרת משמעת ובמקרים חמורים אף לפיטורים.

בדף הפרטי של העובד עצמו, שאינו קשור לעבודה, הסיפור הוא שונה – המעסיק אינו יכול להתערב בנעשה שם, אלא במקרים חריגים.

סטטוס בפייסבוק הוא כלי לביטוי השקפות, מחשבות, רעיונות ועוד. הסטטוס יכול להכיל טקסט כתוב, תמונות או סרטונים. דף הפייסבוק הפרטי של אדם כולל את קבוצת חבריו בלבד, עמם הוא בוחר לשתף סטטוסים. אפשר אולי להשוות את הדבר למפגש סלון עם חברים, בו כל אחד מביע את דעתו. גם אם אדם משתף או מעלה סטטוס בנושא שנוי במחלוקת הדבר אינו קשור למקום עבודתו.

בדרך כלל בדף הפרטי מצויין שמו של האדם וכן מפורטים בנפרד נתונים נוספים אודותיו, אותם הוא בוחר לציין, כמו השכלה, מקום מגורים ולעיתים גם מקום העבודה. כאשר אדם מעלה סטטוס או משתף לינק, כל שמופיע אצל כל אחד מחבריו של האדם, הוא שמו בלבד והסטטוס או הקישור אותו הוא משתף. במסגרת זו לא מופיעים נתונים כמו מקום העבודה. יש גם לזכור כי הליך השיתוף או העלאת הסטטוס מופץ אך ורק לקבוצת החברים של אותו האדם – אלה שהוא אישר או אחרים אשר אישרו את חברותו. מדובר בקבוצה סגורה ומוגדרת, גם אם היא יכולה להיות גדולה מאוד.

עובד רשאי להביע עמדה בדף הפייסבוק שלו, שאינה אלא בבחינת "השקפה" כהגדרת החוק. בית הדין לעבודה אף ציין באחד המקרים שהגיעו לפניו כי הגנת המחוקק מפני אפליה מחמת השקפה, לא נועדה להשקפת אדם הנצורה בלבו, אלא היא באה לעגן את חופש הביטוי והזכות להביע דעה וחופש הביטוי משתרע גם על ביטויים פוגעים, מרגיזים, שקריים, וצורמים את האוזן.

במקרה בו פוטרה עובדת ללא שימוע ולאלתר, לאחר שסירבה להסיר את תמונת ה"פרופיל" שלה בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה – תמונתו של מי שביצע פיגוע דקירה, שם הזדהתה כעובדת של הנתבעת, נפסק לאחרונה לזכותה בפיצוי בסך של 30,000 שקלים על פיטורים לאלתר וללא כל שימוע. בנוסף, נפסק לזכותה גם פיצוי בסך של 10,000 שקלים בגין עוגמת נפש בעקבות מכתב שהוציאה החברה לכל העובדים במועד בו פוטרה העובדת וממנו עולה כי העובדת הביעה תמיכה בפעילות חבלנית בדף הפייסבוק שלה.

במקרה נוסף, בקשתה של עובדת לביטול פיטוריה התקבלה ובית הדין לעבודה הורה על השבתה לעבודה. באותו מקרה, העובדת פוטרה, על אף שהסירה את הפוסט והתנצלה, לאחר ששיתפה לינק בדף הפייסבוק הפרטי שלה ובו תמונה המשווה בין תמונות של יהודים מהשואה לצד תמונות של פלסטינאים.

לעומת זאת, במקרה אחר ניתן ביטוי להבחנה המתייחסת למשלח היד של העובד ולמהות האמירה: בית הדין לעבודה דחה פניה של עובדת לביטול פיטוריה בעקבות הבעת שמחה על נפילתם של 13 חיילי צה"ל בדף הפייסבוק שלה במהלך מבצע "צוק איתן". על אף שהעובדת התנצלה ומחקה את הפוסט, בית הדין לעבודה דחה את בקשתה לביטול פיטוריה בשים לב להיותה עובדת ציבור שתפקידה המהותי הוא חינוכי פסיכולוגי, והציפייה מעובד ציבור היא לאיפוק ריסון ודוגמא כלפי כל מי שנזקק לשרותיו. הבעת השמחה בנפול חיילי צה"ל, ואיחולים לנפילת חיילים נוספים, היא פעולה שסליחת המעביד היא קשה בעניינם.