דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

מדוע אנחנו תמיד מתבוננים על ההיסטוריה בדיעבד ואף פעם לא מבחינים כשהיא מתרחשת?

כריכת ספרו של ניל פוסטמן על השפעת הטלויזיה על השיח הציבורי. הצפייה בחדשות לא בהכרח הופכת את הציבור למודע או ביקורתי יותר.
כריכת ספרו של ניל פוסטמן על השפעת הטלויזיה על השיח הציבורי. הצפייה בחדשות לא בהכרח הופכת את הציבור למודע או ביקורתי יותר.

היסטוריונים תמיד מכים אותנו בתדהמה. הם מצביעים על נקודות בעבר המשותף שלנו ומספרים לנו איך הם עיצבנו את החיים של כולנו ואיך הם קבעו את המציאות אליה ילדנו יגדלו. האבסורד הוא שהם לא עושים את זה רק כאשר הם מספרים לנו על הכרזתו של תאודוסיוס על הנצרות כדת המותרת היחידה באימפריה הרומית, או על המצאת הקיטור, שהצעידו את העולם המערבי כולו אל עבר עידן חדש. אלא גם כאשר הם מספרים לנו על דברים שקרו בדורנו.

איך ייתכן שמאורעות שהיה להם משקל כה כבד על עיצוב העתיד היו סמויים מעינינו כאשר הם התרחשו? האם נגזר עלינו להחמיץ את ההיסטוריה בעת התרחשותה ולראותה רק במבט לאחור, כאשר אנו מצויים בעתיד אותו היא שינתה?

החמצה היסטורית

יש כמה אירועים והחלטות שניתן להגיד עליהם שהם בעלי משמעות היסטורית. כלומר הם הסיתו את החברה מן המסלול עליו היא צעדה עד אליהם אל עבר מסלול חדש.
בישראל בארבעים השנים האחרונות אפשר למנות כמה כאלו רק בתחום הכלכלי: התכנית לייצוב המשק ב-1985 שהביאה לנו את חוק ההסדרים והעלתה את המגזר הפרטי על חשבון הציבורי, פירוק ההסתדרות מכוחה ב 1994 שאפשר את המהפכה הכלכלית של נתניהו ומשטר הצנע של 2003, כלל ההוצאה, יעד הגירעון, חיסול הפנסיה הציבורית ומנגד גם 'פסק דין פלאפון' האוסר על המעסיק להתערב במהלכי התארגנות העובדים. כל אלו היו נקודות תפנית.

חלק עצום מן הצעירים בארץ התייאשו מן הניסיון האבוד לקנות דירה כאן ומעבירים את שנותיהם באורך חיים צרכני, משולל כל ביטחון תעסוקתי ועם חרדה להזדקנות בחרפת העוני. כאשר הם מגיעים להרצאה או לקריאת מאמר המציג כיצד אירועים, החלטות, חוקים ופסיקות כגון אלו שתוארו לעיל, הם אלו שהובילו למציאות חייהם העגומה, הם מפנים מבטם אל הוריהם ושואלים אותם: "איפה הייתם כשכל זה קרה?".
(האמיצים מבינם ישאלו גם את עצמם: "איפה אני הייתי כשכל זה קרה?". קשה להתחמק מן העובדה שדברים 'סמויים' אלו קורים גם במשמרתם).

הוריהם לא היו ב-לה-לה-לנד. הם קראו עיתון וראו חדשות. הם דיברו בשיחות הסלון על פוליטיקה. ובכל זאת הם לא הריחו את מה שמתחולל להם מתחת לאף, וגם אם הריחו, הם לא העריכו, עד כמה הוא ישנה את העתיד לבוא.

הבעיה הכאובה של החמצת ההווה נובעת מחסמים החוצצים בינינו לבין הכרת המציאות על משמעויותיה. ישנן 3 משוכות העומדות בזו אחר זו, שרק במעבר את שלושתן נצליח אולי להיות ערים להיסטוריה בעת התממשותה.

משוכה ראשונה: הדרת מידע

המשפט "ידע הוא כוח" הוא משפט נכון שאנו מבינים אותו לרוב על צדו האחד בלבד: ככוח המצוי בידנו, ולא על צדו השני: ככוח המופעל כנגדנו. אולם למעשה מרבית ה'ידע' בעולם, או מוטב לומר 'המידע' בעולם משמש כהפעלת כוח על 'הלומדים' ולא כהעצמתם. ההגמוניה, קרי האנשים או הכוחות החברתיים אשר מפעילים את הכוח, הם אלו אשר מבליטים את המידע המוביל ליצירת 'תובנות', שגויות לפעמים, בקרב הציבור. הם יעדיפו, במודע או מאינרציה, להציף אותנו בפרטי מידע מסוימים ולהצניע אחרים. הם לא עוסקים בחיסול ראיות או בהעלמת מידע אלא בהדרתו: אל השוליים, אל דפיו האחרונים של העיתון, אל התחום ה-לא חשוב, או מחוץ לעיתון ולמהדורת החדשות. מסגורה של ידיעה כזאת או אחרת, מיקומה במקום נחות בסדר היום, גודל התמונה המצורפת וכו' מובילים לכך שהמידע לא נקלט בחושי הקלט שלנו. זאת משום שאם בכלל הוא מגיע לאוזנינו או לעינינו הוא מתויג עבורנו כבלתי חשוב.

אנו מוצפים בכל כך הרבה ידיעות, שאנו מתקשים לברור מתוכן אלו ידיעות הן מזעזעות אלו חמורות אלו חושפות או מעידות על מגמה קיימת ואלו מחוללות מגמה ובעלות תפנית. שפע המידע מוביל אותנו לחוסר ידע בנוגע למציאות בה אנו נמצאים.

ההגמוניה מייצרת הדרה עבור פרטי המידע והידע שעשויים לאיים או לחתור תחת הנרטיב שהיא משליטה. אם הנרטיב השולט הוא שהפרטה היא דבר טבעי ומחויב במציאות, העיסוק בהפרטות לא יתפסו את מרכז השיח. כי הרי מה יש לדבר על דבר שהוא הברירה היחידה.

משוכה שניה: פרשנות לקויה

ידע הוא כוח, אולם מידע יכול להיות חולשה. ידע הוא 'מידע מאורגן'. כלומר מאורגן בתוך סידור שיטתי, רשת של קשרים, קישורים ותשתית של פיענוח ביחס לדוגמאות עבר.

נניח שהצלחנו לעבור את המשוכה הראשונה. המידע הגיע לאוזננו והצלחנו לבודד אותו ולהתבונן בו ביתר תשומת לב. נניח הייתה זו ההחלטה להפריט את קרקעות ישראל. על מנת להבין את משקלה ההיסטורי ולשפוט האם אנחנו בעדה או נגדה, עלינו להבין את משמעותה ואת השלכותיה לכאן ולכאן.

בנקודה זו לפרשנות יש חשיבות מכרעת. תפקידה של הפרשנות, מלבד מיקומה בתוך קונטקסט, הוא להצביע לנו על השינוי ההיסטורי, לא בדיעבד כמלאכת ההיסטוריון, אלא כעתיד, כתחזית. היכולת להבין לאיזה תמונת עתיד מאורע כלשהו מכוון קשורה בשאלות ביקורתיות כמו: 'את מי המאורע משרת?' 'מי התכוון לכך שהוא יקרה ומדוע?' 'מה האינטרס שמנחה את אותו אדם בבחירות קודמות?' 'למי הוא מחויב?' וכדומה.

הקופה העממית מייצגת את רעיון קרקעות הלאום. הפרטת הקרקעות היא החלטה היסטורית על עתיד הציונות שעברה בזמן שישנו.
הקופה העממית מייצגת את רעיון קרקעות הלאום. הפרטת הקרקעות היא החלטה היסטורית על עתיד הציונות שעברה בזמן שישנו.

פרשנותו של הקורא עשויה להיות מוטה ולקויה ולהניח למשל שהדרך היחידה לבנות מרפסת בביתו ביתר קלות מבחינה בירוקרטית היא הפרטה. היא גם עשויה להיות פרשנות חסרה בכך שהוא לא יבין שאחת מההשלכות של הפרטת קרקעות הלאום היא שבתוך כמה מעברי ידיים היא תגיע לידיים לא יהודיות.

במצב שכזה כאשר הוא יעמוד בנקודת זמן כלשהי ויתוודע לעובדה שקרקעות רבות בתוך מדינת ישראל בבעלותם של נסיכים סעודיים, הוא ייזכר בכך שהידיעה על הפרטת הקרקעות לא נעלמה מעיניו, אלא שבעוד שהוא תכנן את המרפסת שהוא רצה לבנות הוא לא חשב על ההשלכות ההיסטוריות ברמה הלאומית.

משוכה שלישית: הכחשה והדחקה

ידע הוא כוח רק כאשר אנחנו מוכנים לאחוז בכוח ובאחריות שהוא מביא איתו.
אם עברנו את המשוכה הראשונה ואנו יודעים כי מולנו נמצאת ידיעה משמעותית ואף עברנו את המשוכה השנייה ונחשפנו לפרשנות המצביעה על כיווניה הרי הגורל, אנו עומדים מול משוכה שלישית: יכולת הכרתנו ונפשנו להתמודד נוכחה בצורה מודעת עם המשמעויות של המאורע. משוכה זו תביא איתה יחס מפחית או מבטל כלפי הידיעה, המלווה בהנחה בלתי-מוצהרת שהדבר לא נורא, לא ממש משנה, או מחוץ לתחום שליטתנו. תחת מנגנוני הכחשה מעין אלו, הידיעה תודחק על ידנו ממרכזי החשיבה שלנו אל השוליים ובחלוף כמה ימים כבר לא נזכור שהיא התקיימה. אם נזכור, נזכור אותה כהד חיוור של משהו שקרה בדיוק כשהיינו עסוקים במשהו אחר ולא כמשהו שהרגשנו בנפשנו על עומק השפעותיו ההיסטוריות.

הסיבות להכחשה הן הקושי להתמודד עם האחריות שיש בידיעת דבר מה הרה גורל. ידיעה של דברים הרי גורל אינה כשם ידיעה על פריט פיקנטי כזה או אחר שקרה בין פוליטיקאים. היא ידיעה לעומק ישותנו. אלו מסוג הידיעות שלאחר תוצאותיהן הכואבות סיפרו אנשים שהגיעו אליהם רמזים מכאן ומכאן ואף הוכחות ברורות לעתיד להתרחש, אך הם מיאנו להאמין. עלינו לא רק להיחשף לפרשנות בדבר הסכנה שבמאורע מסוים, אלא להאמין שאלו הם פני הדברים.

מרגע שאנו יודעים דבר בידיעה שלמה אינינו יכולים שלא להתחייב, לכל הפחות, לגבש עליו עמדה. זאת עוד לפני כל מעשה. אם בחרנו באדישות כאורח חיים בשביל להקל על כובד חיינו כאן, אנו בהכרח נימצא בשלבי ידיעה פחותים. לא רק חוסר הידיעה מוביל לאדישות, אלא גם האדישות, המנוס מאחריות ומחופש, מוביל אותנו לחוסר ידיעה.

סביב הסכם מחיקת החוב של הקיבוצים היו מי שידעו לפרש ולהתריע שיש בו סעיפים שמפרקים את הסולידריות בין הקיבוצים ובכך יביאו לחיסולה של התנועה הקיבוצית והפקרת כל קיבוץ לגורלו. חברי הקיבוצים והציבור הישראלי לא מצאו בתוכם את הכוחות להתוודע אל המשמעות הכבדה של חיסול הפרויקט הציוני הכביר הזה והעדיפו להניח ש"נסתדר" (אלו שדמיינו את עצמם מסתדרים) או ש'עלינו להשתנות כי אין ברירה' (מפי החלשים יותר). כל אלו על פני ההבנה כי מדובר בהחלטות גורליות הנעשות כאן ועכשיו בידי בני אנוש.

חדשות כבידור

מניתוח הרגלי הקריאה של אנשים ניתן לראות שהכותרות המביאות פרטי מידע זוכות להרבה יותר רייטינג מאשר מאמרי פרשנות וביקורת. העיתונים מתחרים ביניהם מי ישדר ראשון את הידיעה, מי יביא ציטוט פרובוקטיבי ומי ישיג סרטון וידאו של האסונות הפוקדים אותנו מיד ראשונה ולא מי יצליח להנהיר ולפרש טוב יותר לקורא את המציאות הסמויה מהעין. נתונים אלו מציגים תמונה עגומה על מה שהעיתונים מבינים בנוגע למודעותם ותודעתם של קוראיהם.

כריכת ספרו של ניל פוסטמן על השפעת הטלויזיה על השיח הציבורי. הצפייה בחדשות לא בהכרח הופכת את הציבור למודע או ביקורתי יותר.
כריכת ספרו של ניל פוסטמן על השפעת הטלויזיה על השיח הציבורי. הצפייה בחדשות לא בהכרח הופכת את הציבור למודע או ביקורתי יותר.

משוכות אלו מובילות אל המצב בו קריאה בעיתון או צפייה בחדשות הן פעולות הלובשות מאפיינים מתחום הבידור. הידיעות הזוכות ליותר תשומת לב הן הידיעות המרעישות, הקיצוניות, אך אלו שהשפעתן על ההיסטוריה דלה מאוד. הידיעות המציגות תפנית הופכות להיות 'ידיעות אפורות' בתהליך הנוצר תוך שיתוף פעולה בין גופי התקשורת והקוראים גם יחד.

לא רבים מאתנו מצליחים לחצות את שלוש המשוכות ומבין אלו שכן אז הם עוברים אותן בנקודות מסוימות ולא באחרות. רמת מודעות גבוהה להיסטוריה בעת התהוותה היא אינה פשוטה כלל. קל יותר להיות חכמים בלילה, כאלו שמבינים את המתרחש והנרקם בסופו של יום, לאחר מעשה, כאשר לא ניתן לשנות את מהלך המאורעות, אלא רק להבין כיצד הם משפיע עלינו.

רבותי, ההיסטוריה מתרחשת

נקודות היסטוריות יכולות להיות גדולות, המעבירות את כל החברה ממצב אחד לאחר והן יכולות להיות גם קטנות יותר, המשנות או מעצימות את יחסי הכוחות בחברה בין המעמדות, הסקטורים, והציבורים השונים או בין השלטון לאזרחים.

נקודה אחת כזו מתרחשת בימים אלו ממש. רובנו לא ערים לה או למשמעויותיה אולם כולנו נוכל ללמוד עליה ביום מן הימים מפי היסטוריונית שתסביר לנו איך ומדוע הממשלה הצליחה להעביר כל רפורמה כלכלית שהיא חשקה בה ולנו האזרחים כבר לא נותרו כלים לבלום אותה.

נמל אשדוד
נמל אשדוד

אציגה בקצרה בניסיון לחצות את שלוש המשוכות:

הנגשת המידע: המדינה נסוגה מהסכמותיה להגן ולפתח את הנמלים הלאומיים, המאוגדים, בכדי לאפשר להם להתחרות בנמלים החדשים שהיא זה מכבר החליטה על בנייתם.

הפרשנות: צעד זה נועד, יחד אם אלו שלפניו ואלו שיגיעו אחריו, לחסל את ועדי הנמלים ולהנחית מכת מחץ על ההסתדרות ועל העבודה המאורגנת בישראל. השבתת הנמלים היא הכלי הכי אפקטיבי ומנוף הלחץ הגדול ביותר שיש בידי ההסתדרות, העובדים והציבור הישראלי, להשפיע על המדיניות הכלכלית שמתווה המדינה[i]. ההסתדרות שהוכיחה את עצמה בשנים האחרונות ככוח מגן על המוחלשים בחברה בזכות העלאת שכר המינימום, מאבק עובדי הקבלן, הגנה על הפנסיות ועוד, עשויה לאבד בימים אלו את מרבית כוחה מול הממשלה. דבר שכזה ישנה באופן היסטורי את יחסי הכוחות בין הממשלה, המשרתת כבר שנים את סקטור ההון, לבין העובדים ומעמד הביניים.

התנגדות להכחשה ולהדחקה: ימים אלו הם ימי חתימת הסכם חדש בין העובדים למדינה. ההסכם ייקבע אם הנמלים הלאומיים יוכלו להתחרות בנמלים המופרטים ולהמשיך להתקיים. ההסכם החדש עשוי להיות מושפע משיח ציבורי, אם יתקיים ומתמיכת הציבור בנמלים. אלו כמה דברים שניתן לעשותם:
הראו ברשתות שאתם תומכים בעובדים. הסבירו כי הפעם לא מדובר בשכר זה או אחר של עובד זה או אחר, אלא ביכולתה של ההסתדרות להטיל את משקלה לטובת הציבור ועבור קידום השוויון והרווחה של כולנו. פרסמו תמונה שלכם עם שלט שכתוב בו "אל תפקירו את הנמלים הלאומיים שלנו", דברו על זה בשיחות הסלון, שלחו כתבות למכרים, התקשרו לחזק את עובדי הנמלים, קראו על ההתפתחויות ומצאו את תרומתכם הזעירה.

ההחלטה בבית הדין לעבודה על מו"מ להסכם חדש
ההחלטה בבית הדין לעבודה על מו"מ להסכם חדש

לא בכל פעם שאנשים מתוודעים לרגע ההיסטורי שהם מצויים בו הם מצליחים לשנות אותו, אך לפחות הם צללו לזרמי העומק של חייהם ולא היו רק הקצף על אדוות תוצאותיהם.

 

[i] הפסד של 'השאלטר' הזה ישאיר את ההסתדרות בלי שאלטרים או עם שאלטרים שהשימוש בהם מייצר התנגדות ציבורית לעבודה המאורגנת. השבתת מפעלי ייצור פרטיים לא מפעילה מספיק לחץ על הממשלה להיענות לדרישות ההסתדרות בכדי לסיים את השביתה. השבתת חברת החשמל, שדות התעופה או התחבורה מסבה נזק תדמיתי וציבורי גדול ומייצרת התנגדות בקרב הציבור למאבק. השבתת הנמלים, או אף איום בכך בלבד, היא אקט ממוקד ויעיל כלפי הממשלה שאחראית על הנמלים וצריכה לתת את הדין על סחורות תקועות. זאת מבלי שהציבור מרגיש את השביתה באופן ישיר ולכן גם לא מתייצב נגדה.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!