ההזמנה לחתונתם של נטע בן יצחק ושייקו ברנדווין, שנערכה בשבוע שעבר בקיבוץ נחשון, כללה קישור לטבלת 'גוגל דרייב' בה התבקש כל מוזמן להשתבץ להכנת מנה לערב המרגש. בין משבצות הטבלה התבקשו המוזמנים לציין האם יביאו חומוס, ממרח פסטו, קיש ברוקולי או דווקא עוגת גבינה. בקשה נוספת ומפתיעה לא פחות שנרשמה בטופס היא לא להביא סכומים גדולים של כסף: "תכננו את הדברים כך שהעלויות יהיו נמוכות ואין לנו צורך בכך. כל שנשאר הוא להגיע ולשמוח איתנו", כתבו בני הזוג המאושר למוזמנים.

נטע ושייקו הם אולי חלק ממיעוט, אבל ממש לא לבד: מזה כשבע שנים הולכת וצומחת לה תופעת "החתונה החברתית" ומתרחבת ברחבי הארץ. בחתונה חברתית האורחים למשל מביאים את האוכל, האירוע הוא עם מימדים נוספים של הפקה עצמית וכל מערך ההוצאות מתחלק באופן שונה.

כל חתונה היא אירוע חברתי מטבעו הכולל לרוב מאות ואף אלפי אנשים. מהכלה והחתן, למשפחותיהם, חברים ומוזמנים, אנשי צוות הפקה למיניהם, מי שמכינים את האוכל בקייטרינג ועד למלצרים שמגישים אותו. תוסיפו לכך את שוק האינטרנט של אלפי אתרים המייעצים, מקשרים, מכוונים ומוכרים מוצרים הקשורים לחתונה.

ככלל, כל פעולה אנושית היא חברתית מטבעה. מייצור שמלת כלה ועד הפקת חתונה. יצרנות היא חברתית מטבעה כי במוצרים המתקיימים בשוק נוגעים מיליוני בני אדם משלב איסוף חומרי הגלם דרך הובלתם, עיבודם, יצירת מוצר חדש, עבור בשינועו, מכירתו, פרסומו ועוד. כך גם אירוע החתונה – בנוסף לאירוע המרגש, הוא גם מוצר בתוך שוק. חתונה חברתית היא בעצם לא הפסקת ייצור ה'מוצר' והוצאתו מהשוק, במובן של "לא מתחתנים יותר", אלה שינוי אופי הייצור שלו, בכוונה שבסוף עדיין יש טקס כזה או אחר, ארוחה וריקודים, אך האופן בו נעשית ההפקה היא ייחודית ומאפיינת את התופעה.

אביה ואיילון בחתונה בכרם ליד מצפה רמון (צילום באדיבות המצולמים).

בונים אירוע במדבר

אביה וייס ואיילון זר התחתנו בחתונה חברתית. בדצמבר האחרון, למול 270 אנשים, הם התחייבו זה לזו במדבר הרחוק, כשאביה בהריון, בחתונה בהפקה עצמית כמעט מלאה. ברוחות חזקות, תחת ציליות שנבנו עם חבריהם במטרה להגן מפני השמש העזה, עם אוכל מצוין מעשי ידי האורחים, הם כרתו ברית.

אביה (32, מרפאה בעיסוק ועובדת סוציאלית) ואיילון (30, עובד בגן בוטני) מתגוררים בגבעת יערים והתלבטו סביב השאלה האם בכלל להתחתן או לא. "עוד לפני ההריון כל הזמן התעסקנו בשאלה הזאת 'האם להתחתן? למה? איך?', מחשבות מעגליות. כל פעם שהתחלנו לחשוב על זה התחושה הייתה לא נעימה. לבסוף החלטנו שצריך לחגוג את החיים ולציין את זה ולעשות טוב לעצמנו ולסביבתנו. אנחנו אוהבים חתונות אבל סלדנו מהכלכלה של זה. סלדנו מכך שזה הופך להיות משהו שצריך ולא מה שאתה רוצה ומה שנכון לך שנורא נורא קשה להיות בדבר הזה שזה יהיה שלך".

מיקום החתונה נבחר להיות בצור שיזף, ליד מצפה רמון, שם איילון עזר להקים את הכרם. "זה נבחר מתוך החיבור שלנו ומתוך הרצון להביא אנשים למדבר ולדבר הפשוט הזה ולראות בו את היופי כמו שאנחנו רואים בו", אומרת אביה. רוב אורחי החתונה אינם מהדרום כלל והמיקום של החתונה החברתית היווה אתגר נוסף. "מאוד היה לנו חשוב שלא יהיה לנו חשוב להיות 'מקוריים'. עברנו המון חתונות חברתיות ואנחנו יודעים שבסופו של דבר כל אחד מנסה להיות מיוחד ושזה ישקף את מה שהוא והחלטנו שנעשה פשוט את מה שנעים לנו לעשות, את הדברים מתוך מקום נעים, פשוט ואוהב והוא שלנו, בלי לנסות לדייק את זה עד כדי איבוד", אומרת אביה ומדגישה סוגיה מרכזית בתכנון החתונה.

החברתיות בחתונה של אביה ואיילון התחילה עוד בתהליך ההכנה. "התחתנו בסוף דצמבר, מחנוכה הבאנו פקעות של פרחים ויחד עם המשפחה והחברים התחלנו לשתול ולהכשיר את הקרקע והיה מן פסטיבל מתמשך של המפגש בין המעגלים וגם המפגש שלנו והחקירה שלנו מה נכון ומה בא לנו. יצרנו הרבה דברים בעצמנו. חלק מהדברים היה נכון להכין מבחינה כלכלית ואקולוגית ברת קיימא. לדוגמא, הספסלים שהוכנו על ידי חברים והציוד של הציליות הוא ציוד ששירת כבר 4 חתונות ועוד איזה אירוע וישמש את הכרם. מה שראינו שאנחנו יכולים לעשות מתנה להמשך לעצמנו ולאורחים, יצרנו עם חברים ומשפחה ומה שלא, היה נכון להזמין".

אביה ואיילון בחתונה בכרם ליד מצפה רמון (צילום באדיבות המצולמים).

כשמגיע שלב הזמנות של הקישוטים והתפאורה אביה מסמנת אותו כמקום המועד למכשול. "שם ידענו שאפשר ליפול גם בתוך חתונות חברתיות שאתה רוצה שזה יראה פשוט וכפרי וכל המראית הזאת עולה המון כסף. 'רק אני אשדרג את זה בקצת, רק מפות, כיסאות יותר יפים', כל דבר כזה. כל הזמן היה לנו במחשבה שאנחנו עושים באמת פשוט. הרבה פעמים ש'יראה פשוט' עולה המון. זאת הייתה עבודה נפשית מעניינת לא להתעסק בזה".

כל שאר הטקס היה מאורגן חברתית גם כן. בני הזוג ישבו עם הדודה להכין את הטקס עצמו ולערב בו אנשים. "היה לנו חשוב שהמשפחה והחברים יבואו לידי ביטוי וזה היה תהליך להבין מה זה אומר. האורחים הביאו את האוכל, עשינו ועדות של מנות פתיחה שחשבו איתנו מה לעשות, כל אורח החליט מה הוא מביא. חברה הכינה לנו הזמנה וטבלת אקסל בגוגלדוקס שאנחנו סידרנו שם מי מביא מה".

ואיך מתרגמים זאת לפשוטי העם שלא בקיאים בתפיסות חדשות של חתונה? מגייסים את המשפחה למסע הסברה. "ההודעה על חתונה חברתית הייתה עבודה משותפת עם המשפחות. בהתחלה זה היה עוף מוזר, זה היה מבהיל. ביקשנו מהם שייצרו סרטון הסבר מה זה אומר. דרך זה הם גילו והיו חלק מהתהליך. האחיינים יצרו את הסרט וכולם השתתפו וידעו מה זה אומר ואז גם האורחים יכלו להבין. היו חברים שכן הכירו את הקונספט ו'תרגמנו' לכל מי שלא", אומרת אביה.

"אנשים לא הפסיקו להתלהב מהאוכל ואנשים נשארו לישון שם ונשאר מלא אוכל אז המשיך ליום למחרת. היה אוכל מדהים. גם לסקפטים לגבי הקונספט מבין אורחינו – לא הפסיקו לשבח את האוכל. כי כל אחד מכין את הדבר שהוא אוהב ומכין מהלב וזה מאוד מגוון".

למרות השבחים על האוכל אביה לא מסמנת אותו כדבר המרכזי. "אנשים מצמצמים את רעיון החתונה החברתית לאוכל וזה הופך להיות כלכלי – 'תביאו שניפטר מזה…', ואז הלחץ מאוד גדול – יהיה אוכל או לא. אם עובדים על עוד דברים אז האוכל הוא לא העיקר. החתונה החברתית לא מסתכמת רק באוכל – זה טעים ונוח ומדליק אבל האורחים יכולים להיות שותפים בהמון דברים אחרים".

אביה ואיילון בחתונה בכרם ליד מצפה רמון (צילום באדיבות המצולמים).

המחיר החברתי

גם לחתונות חברתיות יש מחיר כלכלי. ההוצאות רק מתחלקות אחרת, וההכנסות בהתאם. "האורחים לא צריכים לממן את החתונה שלי, וגם אני לא רוצה שזה יהיה בסכומים לא הגיוניים. יש משהו פסיכי בחתונות. אין סיבה שנשבור תוכניות חיסכון או אני או ההורים שלי או האורחים", אומרת אביה. "לנו יצא בחשבון הסופי, גם עם הנסיעות וציוד שנקנה כמו כלי עבודה ושכר עבודה לאנשים שכן היו, 40,000 שקלים והחתונה כיסתה את עצמה".

"אמרנו לאורחים גם בהזמנה שהם לא צריכים להביא כלום גם אם לא מתאים להביא אוכל. 'תביאו את עצמכם ואת האהבה שלכם'. קיבלנו מתנות וצ'קים אבל הייתה אמירה ברורה שחלק מהעניין הוא שאתם שותפים ולכן אין לכם דרך לחשב כמה זה עלה לנו", אומרת אביה ומתייחסת לכל אתרי חישובי התשלום לאירועים.

טיפ: לשתף את המשפחות – לייצר משהו שהוא לא רק שלכם אלה של כולם אבל לעשות את הדברים שאתם מאמינים בהם.

חתונה בקיבוץ

גם נטע בן יצחק (29, עובדת בחינוך בלתי פורמאלי) ושייקו ברנדויין (31, סטודנט לפסיכולוגיה ומאמן כושר) החליטו להתחתן לאחר שבע שנות זוגיות. גם הם בחרו בתצורה חברתית יותר של חתונה ועשו זאת ממש בשבוע שעבר.

על ההחלטה להתחתן אומרת נטע כי מהרגע שחברים מתחילים להתחתן, "זה משהו מרחף באויר. זה היה בשיחה ועברנו כל מיני תקופות שונות. באיזשהו שלב זה התחבר ביחד והרגשנו שזה מתאים. זה גם קשור למעבר למגורים בקיבוץ נחשון בו נולדתי. לפני תשעה חודשים חזרנו לפה וזה הרגיש לנו מקום נעים לעשות אירוע. כשמתחילים לחשוב על חתונה זה לא בוואקום – יש את המודל של מה זה אמור להיות ואיך זה נראה". נטע ומתארת את ההרגשה של זוגות נוספים הרוצים בחתונה – הרצון לשלוט באיך שיראה האירוע עצמו.

החתונה של נטע ושייקו (צילום באדיבות המצולמים).

גם השיקולים הכלכליים עברו כמובן בראש הזוג והם החליטו לפתוח אותם. "לא רצינו להוציא הרבה כסף ולא רצינו שהאורחים יממנו את החתונה שלנו וגם לא ההורים. לא רצינו להוציא 100,000 שקל על ערב אחד. זאת אחת מהנחות המוצא בהחלטה על חתונה חברתית", אומרת נטע. "אהבתי את הרעיון שאני לא 'קונה' חתונה שבה עושים בשבילי ואני רק מגיעה אחרי שקניתי", היא מוסיפה. "היינו בשתי חתונות שכל אחד הביא את האוכל וזה היה נראה הגיוני וסביר. יש ערך בכך שעשינו את זה בעצמנו ואנשים אחרים לקחו חלק וזה מוסיף לאווירה".

המחיר החברתי

לשאלתי על כסף עונה נטע: "אני אוהבת לדבר על זה כי בסוף זה מניע את ההחלטות של האנשים. האירוע עלה לנו 25,000 שקלים ותכננו בכל מקרה לשים 20,000 מעצמנו שמבחינתנו זה סכום סביר לשים על אירוע כזה. כתבנו בהזמנה שאנחנו יודעים שמקובל להביא הרבה כסף לממן את העלויות אבל סידרנו את זה כך שאין צורך".

היא מספרת שלמרות האופי הייחודי של הבקשה בהזמנה, "קיבלנו 18,000 שקלים במזומן ועוד מתנות שהן לא כסף. לא יצאנו בהפסד גם כי ההורים תמכו. ידענו שיש סיכון אבל רק בשביל היכולת להגיד לחברים עם כל ההתכוונות 'אל תביאו כסף'", מסכמת נטע שזה היה שווה את זה.

החתונה של נטע ושייקו (צילום באדיבות המצולמים).

כמובן שהמגורים בקיבוץ השפיעו והזוג נעזר בכך אבל זה לא היה העניין המרכזי. "הציוד בחלקו היה מהקיבוץ מוועדת התרבות אך חוץ מזה הקיבוץ לא התערב, את ההגברה עשו חברים מקואפרטיב הגברה והתאורה "שומעים חזק", הצלמים היו חברים וחילקנו ביניהם את השלבים של האירוע. את התסרוקת והאיפור עשתה חברה שלי. הדי.ג'יי היה חבר נוסף שקיבל סכום מסוים אך לא 6,000 שקל כפי שנהוג. זה הוסיף לאווירה שהאנשים לקחו חלק", מספרת נטע ומציינת שחוץ מהשכרת הכיסאות והשולחנות הכל היה מאורגן חברתית.

בשונה מהיחס הקיים כיום לרוב לתפקידם הכלכלי של ההורים ביחס לחתונה אומרת נטע כי הם לא ראו את ההורים כמחויבים למימון האירוע. "אבא שלי קנה את האלכוהול, אמא של בן הזוג שלי קנתה את הגלידות. הייתה להם בחירה על מה לשלם והם הרגישו שיתופיים".

הפקה עצמית

אמנם גם להפקת חתונות חברתיות התפתח שוק וישנם מפיקים כיום שיארגנו את הכל כמו שאתם רוצים, אךבמקרה הזה הזוג עבר בתנועת נוער והביא עמו ניסיון בהפקת אירועים גדולים כך שהם ביצעו זאת בעצמם. "ביקשנו מהאורחים להביא אוכל – הבאנו קצת כלים, ביום האירוח היה חבר שתמורת תשלום ניהל את האירוע, הבאנו לו קצת כלים כדי שאם יביאו בחד פעמי אפשר יהיה להעביר לכלי יפה. שלחנו טבלה בגוגל דרייב שכתבנו בה עמודות למנות ראשונות, קינוחים, סלטים ומאפים עם דוגמאות, וכל אחד היה צריך להירשם. בפתיחה כתבנו שזה ארוחה צמחונית ל-8 עד 10 אנשים ושאם בישול זה לא הקטע שלכם אז תבואו בכייף, ציינו שהאירוע לא עלה לנו הרבה כסף וזה בסדר".

והמציאות שהם ייחלו לה לא הייתה רחוקה כל כך. "בפועל זה מה שקרה וכל זוג הביא בממוצע רק 200 שקלים שזה משהו שלא רואים היום בחתונות ומבחינתי זאת הצלחה. היו גם מתנות צנועות", מספרת נטע על החויה שלה ומוסיפה כי הרבה פעמים בחתונות היום "אני רוצה לבוא ולשמוח אבל האהבה שלי נמדדת בכמה כסף אני מביאה. מהתחלה היה לי ברור שאני לא רוצה שזה יהיה אירוע שהאורחים שלי מממנים אותו. לא הייתי רוצה שמישהו בחיי יוציא את הסכום הזה על ערב אחד, מרגש ככל שיהיה".

טבלת הגוגל של סידור המזון לחתונה של נטע ושייקו (צילום מסך)

צריך לזכור כי בשיטה הזאת בחתונות חברתיות יש סוגיה של כשרות ששני הזוגות לא נאלצו להתמודד איתה בהרכב האורחים שלהם וזוהי פריבלגיה במובן הזה.

טיפים להפקה עצמית

  • להתחיל ממה היינו רוצים – איזה סגנון וכמה אנשים, מה חשוב לנו. ואז לפרוט מה צריך בשבילו ולראות אם יש מאיפה להשיג.
  • היו לנו חשוב שיהיו קינוחים טעימים ואלכוהול אז לא היה ברמן והיה עוגות מדהימות, לאפשר לאורחים להביא מהכישרון שלהם ולהרגיש שהם תרמו לאירוע.