חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הודיעה כי היא מושכת את עתירתה לרשות השיפוט של ההסתדרות, בה ביקשה לפסול את תוצאות הבחירות לראשות הארגון. אם לא די בכך שגם כעת, כשנה אחרי הבחירות, היא לא מוכנה להודות בכבוד כי הפסידה במירוץ, אז אחרי שגררה את ההסתדרות בשלוש ערכאות שונות מבקשת יחימוביץ' כי רשות השיפוט לא תחייב אותה על כך בהוצאות משפט. למעשה, בזבזה יחימוביץ' את כספי דמי החבר שמשלמים חברי הארגון בהליך משפטי המיותר, גם בשעה ששופטי העליון ניסו לרמוז לה כי לעתירתה אין שחר.

לאורך כל הליך ספירת הקולות, היו פערי הקולות דומים למדי, בסביבות יחס של 60:40 לטובתו של אבי ניסנקורן, עם סטיית תקן של כמה אחוזים לכאן או לכאן. ואכן תוצאות הבחירות היו 37.6% ליחימוביץ' ו-62.4% לניסנקורן.

מעט אחרי שהודיעה על מועמדותה לראשו ההסתדרות, ביקשה יחימוביץ' לבטל את הקלפיות במקומות העבודה. "השימוש הנרחב אותו עושה ההסתדרות בקלפיות הניידות, מהווה כר פורה למעשי שחיתות ולהטיית בחירות", טענה. אלא שגם בקלפיות אזורי המגורים, שנספרו ראשונות, אלו שכלפיהן לא טענה כי הן נגועות בשחיתות ובהטייה, הייתה התוצאה רק מעט יותר לטובתה ביחס לתוצאות האמת.

ספירת הקולות בגני התערוכה, התקיימה על שולחנות שבכל אחד מהם מפקח מטעם שני המועמדים וסופר ניטרלי. להבדיל מבחירות 2012 להסתדרות, בהם נשכרו עובדי חברות כוח אדם בלא הכשרה ייחודית לשמש כסופרים ניטרליים – בבחירות 2017 נשכרו עורכי דין לתפקיד. כך שבכל שולחן עמד למעשה עורך דין מוסמך.

ראשית, נספרו הקלפיות לגביהן לא היו כל מחלוקת או טענות. יתר הקלפיות, לגביהן היו טענות שונות – נבדקו על ידי ועדת הבחירות, ורק לאחר מכן נשלחו לספירה. גם במקרה זה – לא נרשם שינוי משמעותי ביחס המצביעים למועמד ולמועמדת – הפער עמד לכל אורך הספירה על 60:40.

בעקבות טענותיה של יחימוביץ' לזיופים, נעצרה עבודת הספירה לערב אחד. עם החלטת בית המשפט, שהורה להשלים את תהליך הספירה – נחשפה האמת העגומה: על אף שהגורם לעיכוב הייתה עתירתה של יחימוביץ', כתוצאה ממנו התקשתה המועמדת לגייס די מפקחים (בשכר) שיאיישו את כל עמדות הספירה בגני התערוכה. ועדת הבחירות נאלצה להורות על ספירת חלק מהקלפיות באמצעות עורכי דין בלבד.

למעשה, ההליך המשפטי הזה כולו חשף את האמת הפשוטה: ליחימוביץ' היה "שטח" הסתדרותי חלש ביותר. ולמעשה, סביר שרבים ממצביעיה הצביעו לה בעיקר כהצבעת מחאה כנגד היו"ר הנוכחי – ולא מתוך תמיכה עקרונית בעמדותיה.

עוד לפני יום הבחירות ניסתה יחימוביץ', שרבים מתומכיה כלל לא היו חברי הסתדרות מלכתחילה וחלקם אף חברים עד היום בארגוני עובדים מתחרים, לדחוף לכך שתוכל לאייש את עמדות הפיקוח על הליך הבחירות באנשים שאינם חברי הסתדרות. סיעת הבית החברתי בראשותה הציבה מועמדים לראשות 11 מתוך 29 מרחבי ההסתדרות בלבד, ושש מועמדות בלבד ב-29 מרחבי נעמ"ת. לראשות נעמ"ת – ארגון הנשים הגדול בישראל המהווה חלק אינטגרלי מההסתדרות – כלל לא הציגה מועמדת.

מי שהסתובב ביום הבחירות באתרי ההצבעה השונים, העלתה כי יחימוביץ' מתקשה ליצור "צבע'"ואווירה, גם במקומות בהם לכאורה ציפתה להיות חזקה – כמו נמל אשדוד.

נראה שהמהלך המשפטי הזה, ואולי הבחירות עצמן, היו בסך הכל ניסיון לרכוש עוד כמה נקודות פוליטיות. ספק רב אם הניסיון הזה צלח. ייתכן שדווקא לו הייתה בוחרת "להפסיד בכבוד" הייתה משיגה אפקט חיובי יותר בטווח הארוך. לחלופין, ייתכן שיחימוביץ', שנחשבה בעברה לחברת כנסת המקורבת להסתדרות ולעבודה המאורגנת, מבקשת כיום לרכב דווקא על הגל האנטי-הסתדרותי, ולמצב עצמה כאופוזיציה לו.