החוק שמכונה על שם חוק שהיה נהוג בליגה הרוסית לפני מספר שנים, נמצא בלבו של דיון ציבורי מתמיד מצד מאמנים, שחקנים, קבוצות והעיתונות הישראלית. המתנגדים לחוק טוענים שהכדורסל הישראלי הלך אחורה עם בעקבות יישומו, כשהשחקן הישראלי מוצג כסוחט כספים שאינם מגיעים לו כי הקבוצות חייבות לשתף אותם. טיעון נוסף שיש נגד החוק היא העובדה שהחוק לא עוזר באמת לשחקן הישראלי להתפתח, ולראיה אין יותר שחקני יורוליג לגיטימים והנבחרת הישראלית נכשלת פעם אחר פעם באליפויות אירופה.

מתנגדי לפי טענת כנגד השחקנים הישראלים לומדים שבגלל שאין להם תחרות, הם יכולים לא להשקיע בפיתוח העצמי שלהם כשחקנים ואין להם צורך לעשות הגנה או להשקיע באימוני הקליעה והכושר, כי מקומם על הפרקט מוכח. מדובר בטענה שאין שום יכולת להוכיח סטטיסטית, והיא נוגדת את הנחת המוצא הקיימת כיום בעולם הספורט לפיה המוטיבציה של השחקנים הצעירים נובעת מהרצון להתקדם ולהפוך לשחקני יורוליג או אן.בי.איי.

מצד שני הקבוצות טוענות שהחוק הרוסי מציל את השחקן הישראלי מלהפוך לשחקן ספסל שולי בקבוצות ליגת העל שאינו רואה פרקט ואינו יכול להתמודד באופן ראוי בהצפת השוק האירופאי בשחקנים אמריקאים הזולים והטובים ביותר. את הטענה הזאת אפשר בקלות לראות בליגת היורוליג שהוצפה בשנים האחרונות בשחקנים אמריקאים שנהנים מיתרון בסיסי ביכולת ובעלות הכלכלית הנמוכה יחסית, בגלל חוקי המסים.