בתחילת השבוע פורסם כי אסטוניה תהיה המדינה הראשונה בעולם בה לא ישלמו אזרחיה עבור שימוש בתחבורה הציבורית. כבר ב-2013 הפסיקו לגבות שם תשלום עבור התחבורה הציבורית בטאלין הבירה, אך עתה, לאחר מה שמוגדר לשיטתם כהצלחה, תורחב התכנית גם לשאר אזורי המדינה בת המיליון ומאתיים אלף התושבים.

חשיבותה של התחבורה הציבורית בעולם הולכת וגוברת במאתיים השנים האחרונות, וצעד זה, בו אסטוניה היא החלוצה, הוא המתקדם ביותר בהנגשה של התחבורה הציבורית לאלו להם היא אמורה להיות שייכת – לציבור.

גם בישראל נשמעים קולות על חשיבותה של התחבורה הציבורית, והועלו הצעות שונות בשנים האחרונות. אחת מהן רק לפני מספר חודשים, שדברה על כך שהתחבורה הציבורית בישראל תהיה לגמרי בחינם. אין חולק על תפקידה החברתי של התחבורה הציבורית בהגדלת השוויון, בקירוב המרכז לפריפריה, מניעת תאונות דרכים וזיהום אוויר ובעקבות כך גם הצלת חיי אדם. גם משמעויותיה הכלכליות ידועות – חסכון בפקקי תנועה וקיצור זמן הגעה מהמרכז לפריפריה תוך הנגשת הזדמנויות, מקומות לימוד ומקומות עבודה. ביטול הצורך לרכוש רכב פרטי כשלעצמו יוזיל את יוקר המחיה לישראלים רבים.

 אך השאיפה למודל חינמי עשויה לעורר אכזבות: תקופת ניסיון מהירה וללא ההיערכות המתאימה תוביל לכישלון שיביא את מקבלי ההחלטות לחזור למצב הנוכחי. מחקרים הראו בעבר שבמקומות בהם נוסתה תחבורה ציבורית חינמית הדבר פגע באיכות השירות, העלה את אחוזי הוונדליזם והוביל לנוכחות מוגברת של חסרי בית על קווי האוטובוסים והרכבות ובכך הקטין את תחושת הביטחון של השימוש בהם. על כן, עדיפה הדרגתיות בה בד בבד ישופרו התשתיות, יוספו קווים ויופחתו המחירים. הרווח החברתי יהיה מיידי.

 עלותה של התחבורה הציבורית בישראל היא כ-8 מיליארד ₪ על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוך זה מסבסדת המדינה כ-4 מיליארד ש"ח. הנזקים שנובעים מהגודש בכבישים מגיעים היום כבר לכ-12 מיליארד ₪. סבסוד מוחלט של התחבורה הציבורית יעלה 4 מיליארד ₪ נוספים, אך גם אם לא נרחיק לכת ונחליט לבטל את התשלום עבור השימוש ברכבות ואוטובוסים, יהיה לדבר תועלת חברתית עצומה, ואף נחסוך כסף במיידי ולא רק בטווח הארוך.

נקודת שיווי המשקל שתבטיח תחבורה ציבורית הולמת ולא יקרה – אך גם לא חינמית, תושג עם הגברת תדירות קווי רכבות ואוטובוסים מבוקשים לצד רישות קווים נחוצים היכן שצריך, ובייחוד בפריפריה החברתית והגאוגרפית שם קשה יותר לרכוש מכוניות. 

 לאחרונה התפאר שר האוצר כחלון בעודפי תקציב בני 1.7 מיליארד שקלים לרבעון האחרון – לפחות חלק מהכסף הזה יוכל לעשות פלאים בשיפור התחבורה הציבורית, אך לא מוכרחים לסמוך על עודפי תקציב ועל פריצת מסגרות תקציב. דרך לעשות זאת, כמו ברבות ממדינות העולם היא במיסוי גודש בכבישים וגבייה עבור שימוש בכבישי אגרה – וניתן להפוך רבים מכבישי ישראל לכאלו כאשר תהיה אלטרנטיבה תחבורתית בדמות קו רכבת מהיר. מיסוי המכוניות החדשות בישראל כבר גבוה מאוד, אך הוגן וחברתי ואף שוויוני להשתמש בכסף הזה גם למטרות אלו.

 במדינה צרה וקטנה כמו ישראל, על ידי תכנות תחבורתי נכון, ניתן לבטל קליל את המושג פריפריה: כשיותר ויותר ישראלים מהפריפריה יוכלו לעבוד במרכז הארץ מבלי להעתיק את מגוריהם, צעירים יעלו על הרכבת בבוקר בדרום או בצפון ויגיעו תוך זמן לא רב לאוניברסיטה ובכך יבנו את עתידם, ותועלתם למשק תהיה רבה יותר. ההשקעה הזאת תחזיר עצמה בהכרח.

 הכותבת חברה בתוכנית העמיתים של קרן ברל כצנלסון.