לפני כמעט שנה, התחולל רגע היסטורי בכנסת ישראל. שתי הצעות חוק להפללת לקוחות זנות ושיקום נשים בזנות, עברו בקריאה טרומית, עם למעלה מ-70 ח"כים תומכים, ו-0 מתנגדים. מאז, החוקים לא קודמו, היות ושרת המשפטים איילת שקד הבטיחה לקדם הצעת חוק ממשלתית בנושא. השבוע, קידמה שקד הצעה זו צעד נוסף – והודיעה שהאכיפה אותה בחרה לקדם תהיה מנהלית ולא פלילית, הכרעה שאולי הפתיעה רבות שציפו לענישה מחמירה, אבל בהחלט מקדמת את פרסום החוק. לרגל ההכרעה של שקד, שוחחנו עם עו"ד ניצן כהנא, מנהלת שותפה ב'מטה למאבק בסחר בנשים ובזנות', מטה הפועל מזה שנים לקדם את נסיונות החקיקה בתחום, והיה שותף להצעת החוק הפרטית שעברה את אותה קריאה טרומית ביולי האחרון.

אני שומעת שאתן מברכות על ההכרעה של שקד, שבחרה באכיפה מנהלית.
"חד משמעית. אנחנו בעיקר בתחושה שהדבר הזה חייב להמשיך לזוז. חייבת להיות כבר חקיקה. לפני כמעט שנה, ביולי, כשעבר המסר הראשוני, צרכנים רבים הפסיקו לפקוד את זירות הזנות השונות. כדי לא לאבד את המומנטום הזה, ולקדם את המסר הזה ולהדק אותו, צריך קודם כל לחוקק איסור צריכת זנות. יכול להיות שהחקיקה צריכה להתחיל כמנהלית, ואם עוד שנתיים נבין שזה לא מספיק אפקטיבי וצריך ללכת למודל הפלילי נלך לשם, אבל יכול להיות גם שנגלה שזה באמת מספיק. המטרה בסוף היא שהדבר הזה יהיה יעביר את המסר החינוכי, יעביר את המסר המרתיע, ואנחנו יודעים שאנשים נורמטיבים לא רוצים לפגוש שוטר. הם לא שואלים את עצמם אם יהיה להם רישום פלילי או שזה יהיה רק קנס מנהלי. הם מתלבטים אם בא להם או לא בא להם לפגוש שוטר והאם הוא כן או לא יטיל עליהם עונש. זה מה שחשוב."

עו"ד ניצן כהנא, מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות (תמונה באדיבות המצולמת).

איך יראה המודל המנהלי?
"כרגע אנחנו לא יודעים וגם משרד המשפטים לא יודע. אין דבר דומה לזה בחוק הישראלי. המטרה של חוק מנהלי היא לייצר סדר, לא להגיד מה מותר ומה אסור. אני אגיד שאנחנו באמת יוצרות פה משהו שהוא ממש מהפכני, אחר. ולכן, יכול להיות שמתאים לו שייצרו עבורו חקיקה ממש חדשנית, מאוד אחרת.

בסוף מה שכנראה יהיה זה חוק, שאוסר את זה, ומודל של קנסות שאנחנו מכירים ממה שנקרא ברירת משפט – בן אדם מקבל קנס, אם הוא יירצה לטעון שהוא לא צרכן זנות, הוא יילך לבית משפט, ויוכיח שהוא לא צרכן. אם לא, הוא ישלם את הקנס. כמו שקורה עם עבירות תנועה. הדבר היחיד ששונה מהצעת החוק הפלילית, שגם בה היה מודל של קנסות, היא שלא יהיה לאותו אדם רישום פלילי. זה דווקא דבר שיכול להקל, כי בעצם יכולים לתת לאדם את הקנס במקום ולא יצטרכו להביא אותו לתחנת המשטרה, ולהתעסק בראיות פליליות. הראיות יוכלו להיות ברף נמוך יותר."

למרות שמדובר בקבלת קנס כל פעם, ולא כמו באופציה הפלילית – בה בפעם השלישית שצרכן זנות ייתפס תהיה אכיפה פלילית נגדו.
"כן, אבל שקד כן מדברת על זה שהיא חושבת שזה צריך להיות מדורג, היא כן תחמיר את הענישה. אני לא יודעת מה התהליך ומה מבחינתה צריך להיות העונש בפעם השלישית, אבל אנחנו בעיקר רוצות לדעת שזה כבר ייאכף, ששוטרים יהיו על זה. אנחנו רואות היום שכבר יש פחות צרכנים, ואנחנו מסיקות מזה שאם שוטרים יהיו בשטח ויתנו את הקנסות, זה בוודאי יפחית את הצריכה."

לפני כמעט שנה עברה בקריאה טרומית הצעת חוק שהמטה היה שותף לכתיבתה. איך היא נראתה?
"החוק שאנחנו כתבנו הוא החוק של ח"כ שולי מועלם וזהבה גלאון, 'חוק המאבק הלאומי בצריכת זנות ושיקום נשים שורדות זנות'. לשמחתנו גם דו"ח הוועדה הבין משרדית הבין שחייב להיות מערך שיקום בחוק. שם אפילו נאמר שיכול להיות שקודם צריך להתחיל עם חינוך הציבור והשיקום, ואני קצת התרעמתי על זה, משתי סיבות: ראשית, הציבור כבר מחונך, ושנית, יש היום מסגרות שיקום, והן לא בעודף קיבולת. אם הן היו, הייתי אומרת שצריך לשכלל אותן, להציע עוד דברים. אין היום כמעט הכשרה תעסוקתית לנשים בזנות מטעם המדינה. כל העניין הוא שאם את מוציאה אישה מהזנות את צריכה לתת לה מקצוע שהיא תוכל להיות בו. אי אפשר להתחיל מהשיקום ואז לבחון אם להפליל לקוחות, כי נשים לא יבואו. איך אמרה שורדת זנות בצורה מאוד יפה, הן מבקשות ואומרות שיש פה תהום אדירה. שימו לנו כבר את הגדר. תעשו את הדבר הזה שייאלץ אותנו לא ליפול לתהום. שאת הדבר הזה עושים על ידי הפחתת צריכה. על ידי כך שיהיו פחות לקוחות, יהיה פחות משתלם גם לאישה להישאר, וגם לסרסור פחות משתלם לדרדר עוד נשים. כי כשאין לקוחות אין טעם."

ח"כ זהבה גלאון וח"כ שולי מועלם. (צילום: פלאש 90)

איך נראתה האופציה הפלילית המדורגת?
"קנס בפעם הראשונה שצרכן נתפס, כפל הקנס בפעם השנייה, ובפעם השלישית ענישה פלילית. דיברנו על משהו שהוא מרתיע – 1,250 שקלים, בפעם השנייה 2,500, כשבפעם השנייה מאפשרים לשלם רק מחצית ובחצי השני ללכת למה שנקרא ג'ון סקול, הדרכה לגברים. משהו מאוד חשוב שצריך לזכור אותו – חלקם ממש מכורים, חלקם ממש זקוקים לזה ולאחרים זה אולי יסביר על הפגיעה האמיתית שהם עושים כשהם הולכים לאישה בזנות, מעין הנהיגה המונעת של הזנות. בפעם השלישית ענישה. אנחנו בכלל לא חשבנו על זה שזה נורא דרמטי הסיפור של הרישום הפלילי, אבל ממשרד המשפטים נשמעו קולות על כך שהסיפור של הרישום הפלילי הוא דרמטי, וגם אנחנו הצלחנו להבין את זה."

בעיני גם האופצייה המנהלית יכולה להרתיע
"מתי קיבלנו את התשובה על זה שזה ירתיע? כשהחוק עבר טרומית והצרכנים הפסיקו להגיע. הפחד מלפגוש שוטר, אפילו לא מלהגיע לתחנת משטרה. אמר את זה מאוד יפה אביב יהלום בדיון בכנסת. הוא סיפר שילד ניגש אליו במהלך הרצאה ואמר לו "אבא שלי נתן לי כסף ללכת לזונה. ללכת או לא?" זאת בדיוק החשיבות של החוק. עזבי את זה שאנחנו נורא רוצים לחנך את האבא שהדבר הזה לא ראוי. אבל אם את זה לא הצלחנו, אבא לא ישלח את הנער המתבגר שלו למקום שבו הוא עלול לפגוש שוטר. אנחנו צריכים כל הזמן לשים גדרות, וזאת עוד גדר."

בדו"ח הבין משרדי לצמצום תופעת הזנות נכתב, בין היתר, שמודל מנהלי אינו מתאים לצריכת זנות
"המשפט המנהלי לא נועד להגן על ערכים. מה זה מודל מנהלי? מנהלי אמור להסדיר את החיים שלנו בלי לדבר על מה מותר ומה אסור כרעיון, בלי להגן על ערך מוגן. זה מאוד מתאים לעבירות תנועה, כן שמת חגורה, לא שמת חגורה, דברים מהסוג הזה. לנו נראה בלתי נמנע שהדבר הזה חייב להכנס לחוק העונשין בשביל ההרתעה, בשביל הסדר. ומצד שני אנחנו אומרות שאם יהיה פה מודל שיאפשר את המפגש עם השוטר, ואם מה שיקרה זה שהוא ייתן את הקנס במקום, כמו בעבירות תנועה ותהיה ברירת משפט, מצויין. בואו נתחיל באיסור. בואו נמשיך את המסר. ושקד נתנה את המסר. הנאום שלה כשהחוק עבר טרומית היה נאום מכונן. נאום שיילמד בהיסטוריה כשהניצול הזה ייעלם."

למה בעצם החקיקה צריכה להיות נגד צרכנים?
"המטה התחיל כמטה למאבק בסחר בנשים. היינו חלק מאוד מרכזי במאבק בסחר בנשים בראשית שנות ה-2000. היה אז הליך מאוד דומה למה שאנחנו רוצות לעשות היום. שינוי חקיקה, לחץ על המשטרה לאכוף, החמרת ענישה, הכשרות לשופטים. השינוי הגדול היה בעקבות דו"ח של מחלקת המדינה האמריקאית שאמרה שישראל היא מדינת יעד לסחר בנשים, ואז המדינה לקחה את עצמה בידיים. אז, קרו למטה כמה דברים. מצד אחד ההצלחה במיגור הסחר, ומצד שני – ההבנה שנשים לא באות לפה לוואקום. הבינו מה זאת תעשיית הזנות, איך היא נראית, כמה היא הרסנית. ראו שכשהפסיקו להביא לפה קורבנות סחר, התחילו לדרדר לזנות נערות ישראליות. היה מעין ואקום, ואז למדו במטה לקראת 2007, שהסיפור הוא סיפור של ביקוש והיצע. שכל זמן שיש ביקוש, יש מי שידאג שיהיה היצע. היו אז עבירות של סרסרות, בשנים האחרונות יש לנו גם עבירות פרסום, לאט לאט התפתחנו. אבל דבר אחד שלא נעשה בעצם מ-2007 עד היום זה לשים את הזרקור על מי שמחוללים את התופעה. על מי שכל זמן שהם בנורמה והם רבים, יש מי שדואגים לספק עבורם את תאוות הבשר הזאת שלהם."

תולות שלטים על מועדון החשפנות "הפוסיקט", במחאה על סחר בגופן של נשים -זנות. (צילום: דבר ראשון).

"בטבע שלי אני לוחמת, אבל בשיח שלי אני רוצה לקרב"

כשנכנסת לתפקידך, במה היה לך חשוב להתמקד?
"הגעתי למטה ונזכרתי עד כמה חשוב השיח התקשורתי. אני לא מוותרת על אף אייטם, כי הנושא הזה הוא נושא שקל לשכוח ממנו. יש בישראל מעל 12,000 נשים בזנות, רובנו רוב הזמן לא חושבים עליהן, לא זוכרים אותן, מבחינתו הן לא לידנו. אין לנו מושג כמה הם לידנו. אבל הן לא בעיה, בישראל יש כל כך הרבה בעיות אחרות, כל כך דחופות. שאלו אותי פעם אם אני אוכל לנסוע נורא רחוק להרצאה. אמרתי – אם יש 10 אנשים שמוכנים לשמוע, אז ניסע לאן שצריך. אין לנו את הפריבילגיה כרגע לנוח על השמרים, אנחנו צריכים כמה שיותר ציבור, כמה שיותר קהל חדש. אני חושבת שזה חלק ממני ושגם הקודמות שלי בתפקיד היו מאוד כאלה – אנחנו מאוד פרגמטיות. אנחנו מבינות שהשינוי הוא אדיר, אבל אנחנו לא רוצות להשיג אותו על ידי מלחמה. בטבע שלי אני לוחמת, אבל בשיח שלי אני רוצה לקרב. אני רוצה לשכנע. אני רוצה שגברים ששומעים אותי לא ירגישו שהם אשמים, גם אם הם צרכו זנות בעבר. אלא ירגישו שהם יכולים לעשות את השינוי יחד איתי."

יש כל מני דרכים לנסות לצמצם דרכם את הזנות בישראל.
"נכון. הענישה הייתה יכלה להיות, אם תשאלי אותי כשאני לא חושבת אסטרטגית, הרבה יותר חמורה. אבל אני רוצה קודם כל את המסר. את ההפנמה, את השינוי החברתי ברמה המערכתית, ואני מבינה בגלל זה שאני צריכה להבין איך המערכת נראית, ואיך אני לא מזעזעת אותה. גם היום, אנחנו מבקשות בסך הכל להטיל קנסות."

איזה תגובות את מקבלת על הנושא?
"אנחנו בהתקדמות מטורפת קדימה. אני רואה את זה באהדה, ועד לזה שאין מכינה בישראל שלא פונה אלינו. כל שבוע מכינה אחרת מתקשרת, זה חשוב להם. זה הנושא השנתי שלהם בחלק מהמקומות. במכינות הפלא קורה מעצמו. וזאת התחושה שכשאומרים לנו ממשרד המשפטים "חייב קודם חינוך ציבור", חינוך הציבור כבר נעשה. הדור הצעיר היום מגיע מוכן לקבל את המסרים. הוא לא תקוע, יש פה עניין של שינוי דורות. הוא לא נולד לפריזמות של פעם. זה דור שנולד לעולם שיש בו חוק הטרדה מינית. ואז, אם קילפנו כבר כל כך הרבה שכבות במאבק הפמיניסטי, אז לבוא ולדבר על המוחלשות ביותר במאבק לא נשמע לאף אחד מופרך.

עדיין, מה שלי הכי קשה זה לראות בסוף ההרצאה זה את המבט שלהם לפני ואחרי. יש משהו במבט שאומר – למה היתי צריך לדעת את הדבר הזה. הרבה יותר קל לא לדעת שזה קיים. לחיות בעולם כשאתה יודע שכמה מטר ממך יש כל כך הרבה רוע, זה לא פשוט, בטח לא לילדים בני 18. אבל הם שותפי אמת אחר כך. אני חושבת שזה כל כך חשוב לפגוש אותם כי לא מדברים איתם על זה בבית הספר בכלל, אף אחד לא מדבר איתם על זה בצבא, שזאת ההזדמנות האחרונה לפגוש את גברי ישראל בצורה מורכבת. זה איזשהו חתך אוכלוסייה שמקבל כל כך הרבה כלים, ומבחינתי הם שגרירים. כי הם יגידו אחרי זה על מסיבת רווקים – אני לא בא אם הולכים לפוסיקט. הם לפחות יפתחו שיח, גם אם לא ישכנעו. לכן מאוד חשוב לפגוש אותם."

שינוי בין דורי

בכל זאת, יש פה דרישה לשינוי שהיא משמעותית.
"צריך להגיד, בסוף, שלדור הקצת יותר מבוגר זה לא מובן מאליו. כולל אלה שהיום יושבים בכנסת. אפילו אלה שהצביעו בעד. הם אומרים – מה, זה היה בתנ"ך, באמת משחר הימים הסיפור הזה קיים. אני אגיד מה מעודד אותי, קודם כל שהם יצביעו בעד כי הם מבינים שהשינוי נדרש. ושנית, שהתאמנו את עצמנו, שוב, אנחנו לא מבקשות עונשי מאסר. אנחנו רוצות גלולה שהציבור ידע לעמוד בה. כשאומרים לנו שאולי בלשכת שקד מפחדים שזאת גזרה שהציבור יוכל לעמוד בה, מה ישלחו את כל הגברים לתחנות משטרה, אז קודם כל זה לא כל הגברים. ודבר שני, מה שאנחנו באמת רוצות זה שהם יירתעו ולא יגיעו. אנחנו שומעות מכל מי שנחשף לזה אחד על אחד שנופלים להם אסימונים, את יכולה לשמוע אותם כשאת מדברת עם אנשים.

"דבר אחד מטורף קורא כבר עכשיו. החוק הזה עבר קריאה טרומית ביולי, ומאז יש פחות צרכני זנות במדינת ישראל. אנחנו שומעות מארגוני הסיוע, שנשים מספרות להם שפשוט יש הרבה פחות עבודה. וזה אחרי שהחוק הזה עבר טרומית, ויש לזה שני סיבות. הראשונה היא שיש מי שמפחדים שהחוק עבר, ומפחדים לפגוש שוטר. הם אפילו לא יודעים להגיד מה יהיה העונש, אבל רק החשש לפגוש שוטר בזירת זנות, רק הפאדיחה, רק המחשבה על זה שהדו"ח יגיע אליך הבייתה, או מה שהם לא מדמיינים שעלול לקרות, גורם להם לא לבוא. והשני הוא שהמסר עבר. צריך לדבר על תמורות בחברה הישראלית, זה אחד השינוים הכי משמעותיים מבחינת המאבק. זה שיש פחות לקוחות היום, ויותר שאומרים פתאום אוי מה עשיתי, או אני לא רוצה להיות כזה.

פשיטת משטרה על מתחמי זנות במתחם הבורסה בר"ג (צילום: דוברות המשטרה).

או – אמרו לי שזה לא בסדר
"סוף סוף. פעם ראשונה אגב. אף אחד לא דיבר על זה לפני זה. מכרו איזה פנטזיה על סטודנטית שהם מושיעים. לי נורא קשה עם אלה שמספרים את זה לעצמם כשהם עוצרים לאישה בת 40 מכורה לסמים בתחנה המרכזית, ומשלמים לה 20 שקל. גם אז לדעתי הם מספרים לעצמם שהם מושיעים סטודנטית. אבל זה בדיוק כמו המהפכה שאנחנו עוברות עם התקיפות המיניות. ככל שנחנך יותר, נדבר יותר, אני באמת מאמינה שהדור הבא כבר יגדל למציאות עוד יותר אוטופית. למה אני נורא אופטימית תמיד? כי בסוף, 100 שנים אחורה הייתה עבדות ולא הייתה זכות הצבעה לנשים. והיום אנחנו מדברים על זה כאילו איזו הזייה. אני מאמינה שאני אוכל לספר לנכדות שלי, שפעם היה פה דבר הזוי ביותר, שהיו נשים נאצלו למכור את הגוף שלהן. זאת תופעה שאני באמת מאמינה שהיא תכחד. ולא החוק שלנו יגמור אותה, החוק יצמצם את הצריכה, הוא יוביל יותר נשים לשיקום. הדבר החושב הוא שיקום עם מערכי שיקום מאוד דרמטיים, שפונים לנשים בצורה נכונה, ומציעים אלטרנטיבה אמיתית לאורך זמן, ואז נמצא פחות נשים בזנות.

איך הרגשתן כשהמושב התחיל ובניגוד להבטחות תזכיר החוק לא יצא?
במשך 10 שנים אנחנו מנסות להעביר את החוק הזה. אמנם זה לא נצרב על הבשר שלי כל הפעמים הקודמות, אבל יש פה תחושה אמיתית שהמאבק הזה דורש אורך רוח אין סופי ולא לפתח ציפיות גבוהות מדי, להבין שאנחנו בצעדי תינוק, אבל חצבנו בהר כבר בטירוף. אנחנו מבינות שאנחנו בריצה למרחקים ארוכים. פרסום התזכיר הוא לא חזות הכל, אנחנו לא רוצות שיפורסם תזכיר ויעבור ראשונה ולא יקרא כלום. אנחנו כל הזמן נעות קדימה, וכל זמן שאנחנו בתנועה אני לא דואגת.

בכל פעם בה יש איזשהי התקדמות בתחום הזה, באות נשים מתוך התעשייה, הפעם חשפניות, ואומרות שהמאבק הזה לא מייצג אותן.
"אני רוצה להגיד – זה לא בכל פעם. זה הדבר המדהים. קורה פה משהו מטורף – לנשים בזנות בישראל יש קול. בין אם הם מתנגדות לחוק ובין אם הן תומכות בו. לא שמענו אותן לפניי שנתיים. ואני לא אומרת שלפני שנתיים לא נתנו להן במה – הן אפילו לא באו, כי הן לא חשבו שאף אחד יתן להן אי פעם לדבר. לכל שינוי יכולות להיות מתנגדות. השינוי שלנו פוגע באופן ישיר בפרנסה של הרבה מאוד נשים – ברור שיש נשים שמתנגדות. אני מאוד שמחה לפגוש אותן, ושמחה שהמורכבות הזאת מוצפת. היא חייבת לקבל במה. אבל עדיין בסוף היום כשאני חוזרת למוטיבציה האדירה שלי להעביר את החוק הזה, זה פשוט כי אני זוכרת שעל כל אחת כזאת, שגם מספיק חזקה להשמיע את קולה ולהתנגד לחוק, יש כמויות של נשים שאין להן קול, והמעט שהן משמיעות מבקש שנעצור את הניצול הזה. בשבילם ובשביל הדור הבא שבכלל לא ידורדר לזנות, אנחנו פועלות. הזנות היא הרסנית. היא מנצלת. אני יכולה לקבל את זה שיש נשים שפחות נפגעות בתוכה, אבל ביחס לממדי הניצול האדירים בתוך הזנות, אי אפשר להתעלם מהדבר הזה. אסור לנו להפסיק לקדם את חוק הפללת הלקוח כי הוא יפגע באחוז מסויים מתוך הנשים בזנות. מה אם אחוז מטורף של נשים שנאלצות לפגוש 20 ו30 לקוחות בלילה? שכדאי לפגוש אותן מה שאת צריכה לעשות לעצמך הוא פשוט הרסני ולפעמים הוא לא בר תיקון בכלל? אני מאוד מכבדת את הקולות האלה, ואני מאוד שמחה כל פעם שהם מושמעים, אבל לצערי מאחר והם לא הקול היחיד, העניין בסוף הוא מה התוצאה של להמשיך את הניצול הזה. כמה עוד נשים ינוצלו, כמה עוד קורבנות סחר יובאו לפה?

מה דעתך על האופצייה של מיסוד זנות?
"אני חושבת שזאת שאלה של באיזה עולם אנחנו רוצים לחיות. אני רוצה לחיות בעולם שאומר שניצול מיני של נשים הוא פגום. לא משנה איך עוטפים אותו. מה שמלמד אותנו העולם הוא שאיפה שזה נורמטיבי לצרוך זנות, יש הרבה יותר פגיעה בנשים. מדינות שבהן צריכת זנות מותרת הן מדינות יעד לסחר בנשים. בהולנד לצורך העניין יש שוק שחור מטורף של זנות. כל הנשים האלה, תחת חסות של מיסוד זנות, שמים אותן בחדרים האחוריים, הן לא מקבלות אף אחד מהשירותים המוסדרים, והן מובאות לשם כי יש כל כך הרבה ביקוש לזנות בהולנד. בגלל ששם הזנות מותרת, יש הרבה יותר תיירות לשם, וגם בחברה זה הרבה יותר נורמטיבי לצרוך זנות. כשיש כל כך הרבה ביקוש, לצערנו ההיצע אף פעם לא מספיק.

"יש גם נשים שלא רוצות להירשם. כי מה זה מיסוד? את צריכה להרשם מול מרשם הנשים בזנות. המרשם הזה הולך איתך כל החיים אחר כך, גם הן לצערנו נפגעות מהקלון. אז חלק בוחרות לא להרשם, חלק הן קורבנות סחר, וכולן בסוף עוברות ניצול מיני.

"לדבר היום על הכסף המדהים שהן עושות, אם הן עושות כזה כסף מדהים למה אף אחד מהגברים שנלחמים על הכסף המדהים הזה לא לילה בשבוע הולך ועוסק בזנות? הוא לא מעלה את זה על דעתו. אני חושבת שיש בכך אמירה מאוד ברורה על יחסי כוחות בין נשים לגברים. יש לזה אמירה מאוד ברורה על איך אנחנו תופסים נשים בחברה. צריך רגע להזכר שכל הזמן שיש לנו ציבור של צרכני זנות, כל אחת מאיתנו היא זונה בפוטנציה. אנחנו מבקשות שיוויון, אנחנו מבקשות לשבת בדירקטורים. אנחנו יושבות לידם בחדר ומה חושבים עלינו? איך הם יתפסו אותנו שוות? אנחנו גוף. אנחנו כלי. אפשר לזרוק עלינו את הכסף וללכת.

"בסוף, כשאתה משאיר זנות, מה אתה משמר בחברה? אתה משמר חברה שבה נשים הן מוצר. יושב על כולנו איזשהו תג מחיר, פשוט על אלה שבזנות יש תג מחיר מאוד ספציפי ואחרות אתה צריך להזמין לדייט לפני שאתה מבקש יחסי מין, וזה בדיוק העניין של כולנו זונות בפוטנציה, ואנחנו לא נהיה שוות לגברים לעולם. כולנו פוטנציאל לזנות, ואחר חלקנו חצופות או אולי יותר גבריות, או מבקשות להיות בחברת גברים. לכן קשה לי לחיות בחברה כזו. בסוף, אישה בזנות ממוסדת לא חווה פחות נזק נזק ישיר ומשני מאישה בזנות לא ממוסדת. מה שאנחנו שומעות מנשים בשטח הוא מחריד. ואני לא מדברת על האלימות שמופעלת כלפייהן. גם לקוחות בלי אלימות – היכולת שלך שגבר זר יחדור אלייך. מה את צריכה לעבור בשביל זה, מה הגוף שלך צריך לעבור בשביל זה? אני בטח לא רוצה לחיות בעולם שאומר שזה תקין."