דבר השבוע

המשבר בארגנטינה / הרפורמות נכשלו, אז בואו ננסה עוד פעם: קרן המטבע וארגנטינה כמשל

ארגנטינאים מפגינים מול הבנק המרכזי בבאינו איירס במחאה על הצעדים הכלכלים בהם נוקטת המדינה. 15 במאי 2018 (AP Photo/Natacha Pisarenko)
ארגנטינאים מפגינים מול הבנק המרכזי בבאינו איירס במחאה על הצעדים הכלכלים בהם נוקטת המדינה. 15 במאי 2018 (AP Photo/Natacha Pisarenko)

מאז שנות ה-80 כופה הקרן על מדינות במשבר תכניות קיצוצים, השקעות זרות ופגיעה בעובדים בתמורה להלוואות | אחרי שב-2001 הובילו המלצותיה לקריסה מוחלטת של ארגנטינה, הודיע הנשיא שיפנה אליה שוב - וסוף הסיפור הזה, כך נראה, כבר ידוע מראש

יונתן קירשנבאום

לפני שבע עשרה שנים קרסה לחלוטין כלכלת ארגנטינה, ורשמה מיתון עמוק וזינוק אדיר ברמות העוני. זה קרה כתוצאה מרפורמות ניאו-ליברליות שארגנטינה אולצה לאמץ בתמורה להלוואת חילוץ מקרן המטבע העולמית. עד היום, רבים בארגנטינה מקשרים את המונח "קרן המטבע" להתערבות זרה בכלכלה המקומית, שמשרתת את העשירים ביותר וממררת את חייהם של מרבית האוכלוסייה. נסטור קירשנר, נשיא ארגנטינה בזמנו הצהיר כי "כף רגלה של הקרן לא תדרוך עוד בארגנטינה". מהסיבה הזו, ארגנטינאים רבים הופתעו כשלאחרונה הודיעה הממשלה הודיעה שוב על כוונתה לבקש הלוואת חילוץ מהקרן.

בשבועות האחרונים נמצאת ארגנטינה במשבר כלכלי חמור, בעקבות "בריחת משקיעים" המונית מהמדינה. כמו שווקים מתעוררים רבים, ביניהם טורקיה, ערך המטבע המקומי של ארגנטינה, הפסו, נמצא בצניחה דרסטית בשבועות האחרונים, ונחלש ב-24% מול הדולר. הוא התייצב רק מאז שהממשלה הודיעה על כוונתה לפנות לקרן המטבע.

כעת פונה הממשלה הנוכחית לקרן בבקשה לחילוץ מיידי של 30 מיליארד דולר. עם זאת, כדרכה של קרן המטבע, יגיע הסיוע ככל הנראה עם רשימת הדרישות המוכרות: צמצום תקציבי, הורדות שכר, קיצוץ בפנסיות, הקלות ברגולציה על תנועות הון ופגיעה בזכויות העובדים. כך, צפוי לחזור המעגל הידוע: שוק מתעורר מיישם רפורמות קיצוצים והפרטות שנועדו למשוך משקיעים זרים על ידי "הגברת הביטחון" שלהם ביציבות הפיסקלית של המדינה, משבר כלכלי, ודרישה להגביר בדיוק את אותם הצעדים שהובילו למשבר.

איך הקרן עובדת- דוקטרינת ההלם

הביקורת על קרן המטבע אינה דבר חדש או לא מוכר. בעשורים האחרונים הביעו כלכלנים בכירים דאגה ממדיניות הקרן, המפורסם ביניהם הוא ג'וזף שטיגליץ, שכתב בתחילת שנות ה-2000 ספר המבקר את אופן פעולתה.

קרן המטבע הבינלאומית (International Monitary Fund – IMF) הוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה, כחלק מ"הסכמי ברטון וודס" – ההסדרים הכלכליים הבינלאומיים שקידמו בעלות הברית במטרה לשמור על היציבות הכלכלית בעולם ובכך למנוע את מלחמת העולם הבאה. מטרת הקרן הייתה לשמש כ"מלווה של מוצא אחרון" למדינות העולם. במילים אחרות, הקרן נועדה לשמש כמלווה לממשלות במצוקה, שתספק אשראי בתנאים נוחים, ותאפשר צמיחה והתפתחות גם במקרים של משברים כלכליים.

עם זאת, החל משנות ה-80 של המאה הקודמת חל שינוי דרסטי בעולם המחשבה הכלכלית, שהוביל לשינוי דרסטי במדיניות הקרן. בתקופה זו החלה להתפשט בקרב הכלכלנים התפישה הניאוליברלית, שטוענת שהשוק צריך להתנהל באופן חופשי ככל שניתן מהתערבות המדינות וזהו, בתמצית, המפתח הבלעדי לצמיחה ולרווחה. לכן, טענו הניאוליברלים ובראשם הכלכלן מילטון פרידמן, על המדינות לקצץ בתקציביהן, להפריט את נכסיהן ושירותיהן ולבטל כל צורה של רגלוציה או התערבות ממשלתית על השוק.

העמדה הזו השתרשה גם בקרב כלכלני קרן המטבע, שהחלו לדרוש רפורמות ניאוליברליות כתנאי להלוואות שמציעה הקרן לממשלות במצוקה. לא עוד תנאים נוחים כדי להקל על משבריהן הכלכליים של מדינות מתפתחות: מעתה, כדי לזכות בסיוע מצד הקרן על המדינה המבקשת לקבל על עצמה שורה של רפורמות שכוללות בדרך כלל קיצוצים תקציביים, הפרטות ופגיעה בשכר העובדים. במרבית המקרים, למדינות המבקשות את הסיוע אין ברירה אלא לקבל על עצמן את הרפורמות, גם בניגוד לרצון העם – האלטרנטיבה היא קריסה כלכלית.

נעמי קליין, עיתונאית קנדית, הגדירה את אופן הפעולה של הקרן כ"דוקטרינת ההלם" בספר הנושא שם זה. לטענתה, מדובר למעשה בסוג של סחיטה: גופים כמו קרן המטבע עושים שימוש במשברים כדי לקדם רפורמות ניאוליברליות במדינות על סף משבר כלכלי, ובהיעדר כלים נוספים להתמודדות, נאלצות אותן המדינות ליישם את המדיניות הנדרשת, גם אם זו תפגע ביכולת הצמיחה לטווח ארוך של המשק. כך היה ביוון, ובמדינות רבות נוספות בעשורים האחרונים.

מה שעשינו ב-2001

אחת הדוגמאות המובהקות לכך הוא המשבר של סוף שנות התשעים בארגנטינה,  שהוביל למשבר החריף ביותר במדינה בעשורים האחרונים ולפשיטת הרגל הגדולה ביותר של מדינה בהיסטוריה. על פי המלצות קרן המטבע, החליטה ממשלת ארגנטינה על שורת צעדי קיצוץ ודה-רגולציה של ההון במדינה בשנות התשעים. ארגנטינה היתה "הילדה הטובה" של קרן המטבע, ושימשה פעמים רבות כמופת להתנהלות כלכלית בעקבות ההפרטות הרבות והקיצוצים התקציביים שביצעה.

כלכלני קרן המטבע הבטיחו לארגנטינאים כי אם רק "יאזנו את התקציב" על ידי קיצוצים תקציביים נרחבים והעלאות מיסים, תתחיל נהירה המונית של משקיעים זרים למדינה, ואיתם תגיע צמיחה חסרת תקדים. לצערם של הארגנטינאים, הנבואה זו לא התקיימה, והקיצוצים שדרשה הקרן הביאו, בין השאר, לירידה משמעותית בשכר – ביחוד במגזר הציבורי. ירידות שכר אלו הובילו לירידה בצריכה הפרטית ולהתכווצות הכלכלה, מה שהוריד דרמטית את הכנסות המדינה ממיסים והגדיל את החוב של ארגנטינה. בכך, למעשה, חזרה ארגנטינה לנקודת ההתחלה, ונזקקה להלוואת חילוץ.

כאשר ממשלת ארגנטינה פנתה לקרן המטבע בבקשה לסיוע, הם חזרו על התעקשותם – צריך לקצץ בתקציב, ולסגור את הגירעון. ממשלת ארגנטינה אימצה מדיניות קיצונית של קיצוץ בשם "גירעון אפס", שכיוון לסגור לחלוטין את הגירעון. מהלך זה הוביל להחרפת המיתון.

"לדרוש קיצוצים תקציביים וקיצוצים לעובדי המגזר הציבורי ובפנסיות גורם לירידה בצריכה של רוב האנשים ולהתכווצות המשק" מסביר הכלכלן אלן סיבליס, מאוניברסיטת סרמיינטו. "אז אם יש התכווצות במשק, גם הכנסות המדינה ממיסים ירדו. אז אתה נכנס לסחרור וקריסה".

בניגוד להבטחת כלכלני הקרן, אותם המהלכים דווקא הובילה לבריחת המשקיעים מארגנטינה. הכלכלה הארגנטינאית נכנסה לסחרור וקריסה מוחלטת, עם תוצאות אנושיות קשות ביותר: אחד מכל חמישה ארגנטינאים פיטר מעבודתו, ומשקי בית רבים הפכו בימים לעניים. העוני הוביל למחאה המונית שכללה הפגנות אלימות בכל רחבי המדינה, בהם נהרגו 20 בני אדם בידי המשטרה. תוך שבועיים התחלפו חמישה נשיאים.

בסופו של דבר הכריזה הממשלה הארגנטינאית על חדלות פירעון, ולמעשה פשטה את רגל על חוב של כ-130 מיליארד דולר לקרן המטבע ולמשקיעים פרטיים. המשפט הארוך לגבי אותה חדלות פירעון נמשכה עד לפני מספר שנים, כשקרנות גידור שקנו את החוב הארגנטינאי בזמן המשבר התעקשו לגבות את הסכום המלא מהממשלה הארגנטינאית.

הממשלות הארגנטינאיות שקמו לאחר המשבר עשו פניית פרסה למדיניות הניאוליברלית, והנהיגו מדיניות כלכלית מרחיבה. הממשלה הקודמת הנהיגה הגבלות נוקשות על תנועות הון, והתערבה בשוק המט"ח כדי לשמור על ערך הפסו נוח לעסקים המקומיים.

עד היום הארגנטינאים לא שוכחים לקרן המטבע את חלקה ביצירת המשבר ההוא, והיא הפכה בעקבותיו לאחד הגופים השנואים ביותר בארגנטינה. "כשאתה מדבר על קרן המטבע בארגנטינה, אתה מדבר על משבר" אמר קרלוס גרמנו, אנליסט פוליטי, שמסביר ש'קרן המטבע' הפך למונח גנאי במדינה. לכן, כשנשיא ארגנטינה מאוריציו מאקרי אמר לפני מספר שבועות כי הוא שואף להגיד להסדר עם קרן המטבע, היות והלוואה ממנה "תאפשר לנו להימנע ממשברים כמו אלו שחווינו בעבר… זה יאפשר לנו לחזק את תכנית הגדילה והצמיחה", רבים בארגנטינה הרימו גבה.

ההבטחות ל'מדינה נורמלית' נגמרו בריבית של 40%

מאקרי ניצח בבחירות לנשיאות ב-2015, אחרי שהבטיח להחזיר את ארגנטינה להיות "מדינה נורמלית", כאשר כוונתו הייתה לבטל חלקים נכבדים מהרפורמות של הממשלות של קודמיו, ולהוביל מהלך של צמצום תקציבי רחב. לצורך העניין גייס מאקרי קבינט של שרים, רובם יוצאי חברות פיננסיות בינלאומיות, עם תכנית קיצוצים ודה רגולציה שאפתנית. ממשלת מקרי ביטלה את ההגבלות על ההון שהטילו הממשלות הקודמות, ופתחה את המסחר בפסו לחלוטין, יחד עם תכנית צמצום תקציבי. מקרי הבטיח כי צעדים אלו יביאו ל"סופת השקעות זרות" בארגנטינה.

באופן לא מאוד מפתיע, חוסר ההתערבות של הבנק המרכזי הארגנטינאי הוביל לזינוק בערך הפסו, מה שהפך את העסקים המקומיים שעוסקים בייצוא לרווחיים פחות, והוריד את המוטיבציה של משקיעים זרים להשקיע באפיק זה בארגנטינה. מה שכן משך משקיעים לארגנטינה היה סוג אחר של השקעה – הריבית הגבוהה בארגנטינה הובילה ספקולנטים פיננסיים להשקיע בפסו ולהרוויח מפערי הריבית בינו לבין הדולר, שהריבית עליו היתה אפסית.

שוטרים מגנים על סניף מק'דונלנס בזמן שמפגינים מוחים על המדיניות הכלכלית של המדינה. 16 במאי 2018 (AP Photo/Victor R. Caivano)
שוטרים מגנים על סניף מק'דונלנס בזמן שמפגינים מוחים על המדיניות הכלכלית של המדינה. 16 במאי 2018 (AP Photo/Victor R. Caivano)

כאשר הריביות האמריקאיות החלו לעלות, ההשקעה הזו הפכה כדאית פחות. עם תחילת עליית הריבית בארה"ב החלו אותם ספקולנטים להפנות את השקעותיהם לניו יורק – מוקד השקעה בטוח בהרבה. כעת זקוקה הממשלה הארגנטינאית לאותם המשקיעים שמוכרים את הדולרים שלהם תמורת פסו כדי לשלם את חובותיה שנקובים בדולרים, או שתיאלץ להכריז שוב על חדלות פירעון.

לאחר שביטלו את הכלים שעמדו לרשות המדינה לשלוט בשוק ההון שלה, לא נותר לממשלת מאקרי הרבה לעשות חוץ מלנסות למשוך חזרה את אותם המשקיעים. כדי לעשות זאת העלה הבנק המרכזי בארגנטינה את הריבית לרמה ההיסטורית של 40%. אפילו הצעד הזה לא הספיק, והמשקיעים הוסיפו למשוך את הונם מארגנטינה, בעקבות חשש מפני קריסה כלכלית בסגנון 2001.

קריסת ערך הפסו נבלמה רק בימים האחרונים כשהתברר שמאקרי הגיע להבנה עם קרן המטבע על "קו אשראי" של כ-30 מיליארד דולר. ראשת הקרן כריסטין לגרד הודיעה בשבוע שעבר כי הקרן תגבה את הממשלה הארגנטינאית ב-30 מיליארד דולר – בתמורה לרפורמות נוספות, כמובן.

שוב מהתחלה

על פי המלצות הקרן, ידרשו רפורמות בשוק העבודה ליצירת "שוק עבודה גמיש יותר", קיצוצים בתעסוקה הציבורית, הורדות שכר, קיצוצים בפנסיה, והורדה נוספת של הגבלות לתנועות הון. אמנם רפורמות אלו הן יוזמתו של מקרי בעצמו, וקרן המטבע רק "אישרה" את תמיכתה בהם – אבל הם מהווים עוד דוגמה לתמיכת הקרן בצעדים שעשויים להוביל למשבר נוסף, שיוביל ככל הנראה להמלצה נוספת על אותם הצעדים.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!