היה צריך לצלם את פרצופם של ההורים, שהוצאו בבושת פנים מאולם ועדת החינוך, רגע לפני ההצבעה על תשלומי ההורים, כאשר כל שביקשו היה לזעוק את האמת: מדינת ישראל ממשיכה להתחמק, מזה עשורים, מאחריותה לספק חינוך חובה חינם לכל תלמידי ישראל. יש להצדיע להורים שמגיעים מזה שנים לכנסת (בהתנדבות!) והכל כדי להיאבק מאבק על דבר שיישומו אמור להיות מובן מאליו, וזאת לאור חזונם של חוזי המדינה ומקימיה, שטענו בצדק כי חינוך שוויוני לכולם הוא הבסיס עליו יש להבנות מדינת ישראל. פיצ'י דובינר, העומד בראש המאבק בהפרטת החינוך הקריא את דבר חזונו של דוד בן גוריון לעתיד החינוך בארץ, שקבע עוד ב-1949 שהחינוך בארץ יהיה חינמי. כמה כסף היה למדינה ב-1949 וכמה כסף יש לה ב-2018, שאל דובינר בצדק. וכתשובה לשאלתו הרטורית אפשר היה לשלוף את עודפי התקציב שהאוצר והקואליציה מתגאים בהם כל כך מזה שנים.

אין זו שאלה של 'כמות של כסף' כפי שטוענים בצדק ההורים, אלא שאלה של סדר עדיפויות ובחירה כנה להתמודד עם החרפה, שההורים קוראים לה בצדק 'מס הילדים'. שכן, תשלומי ההורים הפכו עם השנים לחובה אשר שמה ללעג כל יומרה של המדינה לספק את אשר התחייבה אליו עוד בהקמתה.

ועדת החינוך, שהצביעה בעד תשלומי ההורים, חרף הבטחותיהם של פוליטיקאים רבים בעשורים האחרונים להיאבק נגד תשלומי ההורים עד ביטולם המוחלט – התנהלה כבדיחה עצובה. חברי כנסת שרבים אחד עם השני, צעקות, הקנטות, בדיחות – מראות שכיחים בכנסת שלנו, שזורקים את הצופים בהם למערבולת של ציניות. אבל דווקא הפעם כדאי לוותר על הציניות ולהסתכל בלבן של העיניים של נבחרנו אשר משקרים לנו בכל שנה מחדש. 99 שקלים. זהו הסכום הכולל של ההנחה בתשלומי ההורים לשנת הלימודים התשע"ט. וגם הסכום הזה מכוון לתשלומי סל התרבות רק של תלמידי כיתות א'-ב'.

באוגוסט שעבר, ובאוגסט שלפניו, ובעוד עשרות יולי-אוגוסט לפניהם, התייצבו מול המצלמות והרשמקולים נבחרינו והבטיחו כי 'זו היא השנה האחרונה של תשלומי ההורים וכי 'בשנה הבאה אנחנו נלך להאבק בזה'. זו הייתה גם הבטחתו של של שר החינוך, נפתלי בנט, שכלל לא נכח בוועדה, ושל מנכ"ל המשרד, שמואל אבואב, ובסופו של דבר גם של יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב מרגי, שביקש מפורום ועדיי ההורים היישובים בספטמבר 2017 להפסיק את השביתה שלהם ולחזור לשולחן המשא ומתן. הייתה אז תחושה, לפחות בקרב ההורים, שמרגי לצידם וכי יתנהל מאבק לאורך השנה.

אך אף על פי כן, ולמרות הכל, גניבת הדעת היא זו שפעלה בדיון בוועדת החינוך, שזומנה בהתרעה קצרה של מספר ימים, ולא נתנה להורים הזדמנות להתכונן כראוי להודעת משרד האוצר בדבר חוזר תשלומי ההורים. לא בכדי זעקו ההורים: מחטף.

זה הזמן להצדיע להורים שנאבקים את המאבק הזה למען כל הורי וילדי ישראל, לא משנה מאיזה מעמד או מוצא הם מגיעים. זה הזמן להעמיד מול נבחרינו מראה. הורי ישראל לא צריכים להיכנע בכל פעם מחדש כאשר נבחרינו חוזרים לציבור ההורים בטענה התבוסתנית: זהו התקציב – אין מה לעשות, כאילו היו נבחרינו רק מריונטות של משרד האוצר ומדיניות הצנע שלו ולא נבחרי ציבור שאמורים לקבוע את סדר היום הציבורי בישראל. נבחרינו אמורים להילחם מול האוצר להרחבת התקציב ולביטול מס הילדים וההורים עוד אתמול. הבטחות צריך לקיים, ואם ניתנה הבטחה להיאבק למען ביטול תשלומי ההורים ואין בנמצא מספיק חברי כנסת שילחמו אותה – נדרש מאבק כבד ורציני יותר מול משרד החינוך ומדינת ישראל, עד שהיא תחליט להתעורר מתרדמתה ולקיים בפועל את אחד מחוקיה החשובים ביותר – חינוך חינם לכולם. לא פחות ולא יותר.