דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band / הביטלס - 51 שנים לאלבום שעצר את נשימתו של העולם

כשהאמן פיטר בלייק ביקש מחברי הביטלס את רשימת הדמויות שהם רוצים להכניס למונטאז' שיעטר את אלבומם הקרוב שמיליונים ברחבי העולם מצפים לו הוא לא הופתע לקבל מג'ון לנון, בין היתר, את שמו של ישו הנוצרי בכבודו ובעצמו. סך הכל עברו רק כמה חודשים מאז שג'ון אמר בראיון ש"הביטלס גדולים יותר מישו" ו"הנצרות תגיע לקיצה לפני שזה יקרה לרוק". לא בכל מקום אהבו את האמירות האלה של לנון. ליתר דיוק, בהרבה מאוד  מקומות לא אהבו. "חילול הקודש" אמרו על הלהקה שכבשה את העולם ושוב ניפקה כותרות. תחנות רדיו מסויימות, שמרניות במיוחד, אף אירגנו מדורות ציבוריות בהן שרפו את תקליטי הביטלס.

גם אצלנו בארץ הלהקה שפרצה את גבולות המוזיקה עוררה ויכוח ציבורי. האם לאפשר לארבעת המופלאים להופיע כאן? כידוע, בינואר 64' הוחלט במדינת ישראל הצעירה והפוריטנית בועידה רשמית כי היא אינה מאשרת את הגעת הביטלס לארץ מכיוון "שהועדה לא מצאה ערך אומנותי ללהקה" ומחשש ל-"השפעה שלילית על הנוער".

בכל אופן, כנראה שההחלטה של הועדה ההיא במזרח התיכון והרחוק לא ממש הזיזה לרביעיה מליברפול שהמשיכה הלאה במסע הקסום והמיסתורי שלה.

ממש היום לפני 51 שנים, ב-1.6.1967 יצא לאוויר העולם "מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר". האלבום הנמכר ביותר באנגליה בכל הזמנים. רבע מיליון עותקים נחטפו ביומיים הראשונים לאחר יציאתו. הוא בילה כמעט ארבע שנים במצעד המכירות של בריטניה. בארה"ב, ב-1997, 30 שנים לאחר יציאת האלבום המקורי הוא נמכר ב-11 מיליון עותקים. נתונים מדהימים של אלבום שזכה (וזוכה עדיין) לפופולאריות עצומה. אבל סרג'נט פפר הוא לא רק אלבום מוזיקה הוא אירוע תרבותי נדיר.

כך כתב פיליפ נורמן בסאנדיי טיימס:

"כל עשור מביא איתו 2-3 רגעים בלתי נשכחים באמת. בדרך כלל רק מלחמה או טרגדיה איומה יכולה לגרום לתשומת לב משותפת של מיליוני אנשים. לעורר בהם באותו רגע את אותה התחושה. כך בדיוק קרה ביוני 1967. מיליוני אנשים בכל העולם היו שותפים לאותה חוויה, ולא היה מדובר באסון או מוות. ישנם עד עצם היום הזה המון בני אדם בכל העולם שיוכלים להגיד איפה היו ומה הם עשו כששמעו בפעם הראשונה את "מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר". המוזיקה הזאת, בעלת הכח העצום כמו רצח קנדי או הנחיתה הראשונה על הירח, מסמנת זמן ומקום מדויקים. הזיכרון זהה אצל כולם, איך הם לא יכלו להאמין למה ששמעו בפעם הראשונה והיו חייבים לנגן אותו מתחילתו ועד סופו שוב ושוב. מבחינה מוזיקלית היתה התקשורת של האלבום הזה מושלמת. הוא כיסה את המאזין האוונגרדי ביותר ואת זה השמרני ביותר, את המעריץ ואת המתנגד."

תכננתי השבוע לכתוב על משהו אחר, אבל אחד מהקוראים הנאמנים ביותר של הטור הזה (תודה עמית!) כתב לי מייל ובו תזכורת לתאריך היציאה של סרג'נט פפר האחד והיחיד. האמת, לא הייתי בטוח אם ללכת על זה. קודם כל אני מודה ומתוודה שאין לי חיבה יתרה לאלבום הזה, אין סיפור של חיבור מיוחד או רגע בו גיליתי אותו. הוא אף פעם לא היה ה-אלבום של הביטלס מבחינתי (אייבי רואד כמובן!) אבל ההצעה הזאת שקיבלתי סיקרנה אותי והחלטתי קצת לקרוא ולנסות להבין למה בעצם סרג'נט פפר הוא כל כך גדול.

החלטתי לנצל את ההזדמנות לשיחה עם בועז כהן, שדרן רדיו ב-99FM ומרצה מעולה על תרבות שממנו אני שואב כבר שנים המון ידע ובעיקר אהבה בלתי נגמרת למוזיקה. בועז גם הגיע לבית שלי לפני ארבע שנים ביומולדת לתת הרצאה על הסיקסטיז ואם הטור הזה נתן לי תירוץ להתקשר לכהן הגדול ולדבר איתו קצת על מוזיקה זה כבר מעולה. שאלתי אותו שאלה אחת פשוטה: מה יש, בעצם, בסרג'נט פפר שהופך אותו לגדול כל-כך?

התשובה של בועז היתה מעניינת:
"קודם כל צריך להפריד בין האלבום הכי טוב של הביטלס לאלבום המשפיע ביותר. מבחינת האלבום שלדעתי הוא הטוב ביותר ריבולבר, האלבום הלבן ואייבי רואד קודמים לסרג'נט פפר. אבל אם מדברים על איזה אלבום יצר את ההשפעה והמשמעות הגדולה ביותר אין ספק שמדובר בפפר. קודם כל, צריך להבין את ההקשרים. הביטלס היו בשיאם. הלהקה הכי גדולה בעולם. לא היה דבר כזה קודם. והם מחליטים בניגוד לכל ההגיון פשוט להפסיק להופיע והולכים לאולפן. רוצים זמן, שקט ויכולת ליצור. הם עובדים כמה חודשים באולפן – דבר מאוד חריג לתקופה – ומוציאים מעצמם יצירה ייחודית ויוצאת דופן מאין כמוה, אוונגרדית. סרג'נט פפר הוא אלבום מאוד אקלקטי, יש פה מגוון אדיר של סגנונות שהם עוברים ביניהם ומצליחים לקשור בכל זאת, הרבה בזכות ההפקה הגאונית של ג'ורג' מרטין, בין כל השירים ליצירה אחת שלמה שעומדת בפני עצמה. זה אלבום שמתחיל מרוק בשיר הפתיחה והסיום (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band), דרך נגיעות במוזיקה קלאסית (She's Leaving Home), פסיכדליה (Lucy in the Sky with Diamonds), מוזיקת קרקס (!Being for the Benefit of Mr. Kite), מוזיקה הודית (Within You Without You) ומסתיים באחד השירים הגדולים ביותר מאז ומעולם שהוא בעצם הלחמה מדויקת של שני שירים נפרדים (a day in the life). כשהלהקה הפופולרית ביותר בעולם שסוחבת על הגב שלה את כל הדבר המאוד צעיר הזה שנקרא רוק ופופ שאנשים עוד לא יודעים איך לעכל – זה כן אמנות? זה לא אמנות? תופעה חולפת או נשארת? – הלהקה הפופולרית בעולם סוגרת את עצמה באולפן כמה חודשים ומוציאה אלבום שכולו חדשנות, העזה וצבעוניות – יש כאן פיצוץ. זה דבר נדיר ביותר שלהקה בשיא ההצלחה שלה תוציא דבר אוונגרדי כל כך. פפר מתקבל בין לילה בזרועות מאוד פתוחות. המוזיקה משתנה בעקבות האלבום הזה. הפרוגרסיב, לדוגמא, די נולד ברגע הזה, יוני 1967. לצד מודי בלוז ופינק פלויד, שגם הן מוציאות אלבומים משמעותיים באותה שנה.
אבל אם הביטלס היו על גג העולם לפני סרג'נט פפר, אחריו הם פשוט בנו עוד קומה על הגג".

השיחה עם בועז סידרה לי את המחשבות. גם אם נולדתי 16 שנים אחרי סרג'נט פפר, וגם אם בארץ באותו זמן אמת היינו בכלל בסיפור אחר לגמרי באותם ימים של מלחמה קיומית, המשמעות של האלבום הזה היא מעבר לזמן הספציפי שבו הוא יצא. האלבום הזה הוא אבן דרך תרבותית שכולנו מושפעים ממנו עד עצם היום הזה. מדהים עד כמה ארבעה חבר'ה חיוורים ממרכז אנגליה הצליחו לחצוב מתוך עצמם כוח יצירתי עצום כל כך שההשפעות שלו עיצבו באופן כה משמעותי את העולם שלנו, עד היום.

במגזין המוזיקה "הרולינג סטון" שבחר בסרג'נט פפר בתור האלבום החשוב ביותר בתולדות המוזיקה נכתב כך:

"האירוע שנקרא הביטלס הגיע לשיאו ובמידה רבה גם לסיומו עם הוצאת סרג'נט פפר ביוני 1967. במשך חודשים אחדים שטפו שמועות את עולם הפופ; הביטלס עומדים להוציא לאור הפקה היסטורית שתסכם ותפתח את כל מה שהושג בארבע השנים החולפות. בפברואר יצא התקליטון המקדים "Penny Lane" ו-"Strawberry Fields Forever" שגירה עוד יותר את הדימיון איך יראה האלבום הבא של הביטלס.
ואז, באביב, דלפו ההקלטות הראשונות. שיר מורכב ומוזר בשם "A Day In The Life" הושמע ברדיו ונעלם תוך זמן קצר. המתח וההשערות גברו במהירות עצומה.
סיפרו שהאלבום הוקלט במשך 700 שעות, שטכניקת ההקלטה שלו היתה מדהימה בחידושים שבה, שהשתתפו בו תזמורת ענקית ומקהלה ענקית. הסיפורים התפרסמו לא רק בעיתונות הפופ אלא גם בעיתונים היומיים. האלבום שאיש טרם שמע היה בכל מקום. ואז הגיע היום, שבוע לפני הוצאתו לאור של האלבום הוא הגיע לתחנות הרדיו. כל תחנות הרדיו ניגנו את האלבום במשך כל אותו הלילה ובכל יום המחרת, מתחרות ביניהן מי תנגן אותו זמן ארוך יותר מהצליל הראשון ועד השניה האחרונה של האקורד הסופי של "יום בחיים". ההשמעות של האלבום שוב ושוב ושוב בתחנות הרדיו יצרו תחושה חסרת תקדים בציבור, תחושה של אופוריה, התרגשות, סיפוק ושמחה. כמעט מיד הוגדר סרג'נט פפר כהוכחה לכך שמוזיקת הביטלס או לכל הפחות האלבום הזה הוא אומנות אמיתית."

סרג'נט פפר, על אף האקלקטיות שלו והמגוון המדהים שבו נחשב לאלבום קונספט הראשון. שיר הפתיחה והסיום חוברים זה לזה, השירים תפורים זה לזה  את מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר יש להאזין כיצירה שלמה, כמו פטר והזאב, כמו the wall שיבוא לעולם עשר שנים אחר כך.
ולכן, הפעם לא בחרתי שיר אלא את האלבום השלם, שקצת מסיפורו ומשמעותו ניסיתי להעביר בטור זה.

https://www.youtube.com/watch?v=0yVkFW87VyE

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!