מונדיאל 90' הוא המונדיאל הראשון שאני זוכר. האמת, הוא נחשב לאחד המונדיאלים הגרועים בכל הזמנים. מעט שערים, המון בלאגנים מסביב ובסוף (מערב) גרמניה מנצחת. מצד שני, לילד בן 7 כל האקשן ושמות אקזוטיים כמו חוליט, קאניג'ה, היגיטה וסקילאצ'י נחקקים היטב בראש.

שנה לאחר מכן, בני דודים שלי  –  אוהדי מכבי שרופים – לקחו אותי לראות את המשחק הראשון שלי במגרש כדורגל. בלומפילד. שער 11. דרבי. ואיזה קונצרט בלתי נשכח קיבלתי. 4:0 לנו. צמד של דריקס, אחד של נמני ועוד גול עצמי של דוד הרשליקוביץ'.

עוד שנה קדימה – 1992. חברים של המשפחה מגיעים מספרד לבקר ואנחנו יוצאים איתם לסרט בלב המפרץ. שם הסרט: כבלים. המשפחה שלי על הרצפה מרוב צחוק, מבינים כנראה תוך כדי שאנחנו צופים כעת לראשונה במה שייהפך במהרה לקאלט משפחתי וישראלי. החברים מספרד לעומת זאת, לא בדיוק מבינים מה קורה.

בין מערכוני הג'יבריש הקורעים של שיסל, מוני ואריק משולבים שירים מהרפרטואר של איינשטיין. וכך, בין "עטור מצחך" ל-"צער לך" אני שומע לראשונה את "ואלה שמות".

"ואלה שמות", שיר שנוצר כחצי בדיחה תוך כדי המונדיאל ההוא, באיטליה ב-1990, ע"י שלושה חברים, שבמקרה הם גם מוזיקאים וגם אוהבי כדורגל. עלי מוהר ז"ל, אריק איינשטיין ויוני רכטר. מוהר לוקח על עצמו לסדר את שמות השחקנים. הוא בחר 141 שמות מ-21 נבחרות שונות (מתוך 24 נבחרות שהשתתפו במונדיאל, לא זכו להיכנס: ארה"ב, איחוד האמירויות ודרום קוריאה) ואירגן אותם בחרוזים. הנבחרת שזכתה לאיזכור הרב ביותר בשיר היא נבחרת איטליה, מארחת הטורניר, ש-15 מכדורגלניה צויינו.

איינשטיין היה אחראי על הביצוע הפנומנלי. השיר הזה היה כמו כפפה ליד בשבילו. בראיון הוא הסביר את האהבה הענקית שלו: "יש אנשים שמסתכלים עליי ועל עוד הרבה כמוני שכל כך אוהבים ספורט, וחושבים: מילא לעשות ספורט, אבל לראות ספורט? והם לא מבינים. מסתכלים ואומרים: מה זה? אנשים דפוקים, זה מה שמעניין אותם? אני לא רוצה להגיד שמשמיצים, כי כל אחד עם הראש שלו, אבל הם לא רואים את היופי האנושי שמסביב לזה. הסיפור האנושי הכל כך מקסים שמסביב לזה. זה מה שמשגע אותי, המסביב, לאו דווקא התוצאות היבשות". 

ויחד עם האהבה לכל הדרמה מסביב אין ספק שאריק גם היה פריק גדול של העניין עצמו. כמות הידע שהוא אצר בראשו תחת הקטגוריה "ספורט" היתה עצומה. דוגמא מעולה לכך היא השיר הספונטני שהוא מאלתר באופן מופתי עם עלי מוהר על זוכי ריצת מאה מטר מאולימפידאת 48' ועד 2004.

בשביל לחגוג את גביע העולם בכדורגל של 1990 הוא החליט לשיר את שמות השחקנים. יש מילים, יש זמר, עכשיו כל מה שצריך זה רק מוזיקה. אין שום בעיה, יש לנו את יוני רכטר.

רכטר, בנקודה הזאת בן 39, צעיר מאריק ב-12 שנים ומעלי ב-3 שנים, כבר אחרי כוורת, אחרי הכבש השישה-עשר, אחרי הלחנת "עטור מצחך", מוזיקאי מהשורה הכי ראשונה בארץ – אז כמו היום – לא חשש לקחת על עצמו את שיר הכדורגל ההיתולי וחיפש לו לחן מתאים.

"קיבלתי טלפון מאריק במהלך המונדיאל והוא סיפר שבא לו הרעיון לעשות מין שיר כזה" סיפר יוני רכטר בראיון לערוץ הספורט "שכרנו אולפן, אני ניגנתי על קלידים כמעט את כל הכלים ששומעים מאחורה כי זה היה שבת ולא הבאנו נגנים. עלי הביא את המילים ואני די הלחנתי את השיר תוך כדי. היה נורא כיף. העבודה הספונטנית היתה מאוד יצירתית."

דבר מעניין שלא הרבה אנשים יודעים הוא ש-"ואלה שמות" הוא בעצם סוג של גרסת כיסוי. השיר שואב השראה מקטע ישן מ-1941 של הקומיקאי האמריקאי דני קיי בשם "צ'ייקובסקי ורוסים אחרים". באותו הקטע מונה דני קיי בדקה וחצי 49 שמות של מלחינים רוסיים קלסיים.

(החל מ-2:12)

מאז שהשיר יצא לפני 28 שנים ,הוא זוכה כמעט כל מונדיאל לחיים מחודשים. קאברים יוצאים כמעט כל טורניר – בסגנון אפריקאי ב-2010, ראפ ב-2006 ועוד ועוד. הדבר המרשים ביותר עבורי למצוא ביוטיוב היה הקליפ בו מישהו שאסף את חוברת המדבקות של שחקני מונדיאל 90'  וערך לתוך השיר.

אי-אפשר שלא להזכיר את המחווה היפה בסוף השיר לנבחרת ישראל של 1970, זאת שהעלתה אותנו בפעם היחידה לבמה הגדולה ביותר של הכדורגל העולמי.

"רק עוד אדגיש את גדעון טיש
את שפיגל שפיגלר שום וקיש
את גלזר סטלמך וסיני אברוצקי אלקולומברה
אמיגה הרשליקוביץ'
פרימו קסטרו בן ברוך וקיקו רחמינוביץ'
וגוגו מורדכוביץ'
נו די כבר! ורוזנבוים
נו די כבר! ופייגנבוים
וקרויף גארינצ'ה ופלה
ואסיים בחודורוב
כן אסיים בחודורוב
כן אסיים בחודורוב!!"

לאחר נבחרת ישראל מוזכרים שלושה שחקנים נוספים, לא מישראל ולא ממונדיאל 90' – אגדות כדורגל: קרויף ההולנדי וגארינצ'ה ופלה הברזילאים, שאם כבר שיר כדורגל אז הם חייבים להיות מוזכרים ומונצחים והסיום הוא סיום ציוני הולם – השוער המיתולוגי שנחשב לגדול שוערי ישראל, יעקב חודורוב.

אז שיהיה לכולנו מונדיאל מועיל ומי ייתן ונזכה בחיינו לראות את נבחרת ישראל באיזה מונדיאל יום אחד.