בשנת 2016 חיו בישראל 900,000 קשישים שהם 11.3% מהאוכלוסייה. בשנת 2025 יעמוד שיעור הקשישים באוכלוסייה על כ-13%. ישנן מדינות בעולם, בעיקר באירופה, בהן אחוז הקשישים כיום עומד על כ-20% ואף למעלה מזה. עד שנת 2050, צפוי שיעור הקשישים בעולם להכפיל את עצמו. מצבם של הקשישים, יחד עם הגידול במספרם, לא משתפר. יותר מכך, הבעיות מהן סובלים הקשישים אינן נוגעות רק למחסור חומרי.

אחת הבעיות המרכזיות כיום הוא היחס לקשישים והבדידות שבעקבותיה. צעירים רבים, בגילאים שונים, חסרי מודעות ומגלים יחס בעייתי מאוד לקשישים. על המדינה ליזום פעילויות מעשיות על מנת לקרב את הדור הצעיר לקשישים ולהקנות להם ידע בתחום, ולעשות זאת במסגרת מערכת החינוך.

ראשית צריך לבטל את ההפרדה הקיימת היום בחברה בין הקשישים לכלל החברה. מוסדות רבים לקשישים, מרכזי יום ובתי אבות, נמצאים לא רחוק מבתי הספר, אך אין כלל אינטראקציה בין המוסדות. נדמה שאת הקשישים מפקידים במוסדות נפרדים אליהם לא מגיעות משפחות, צעירים ובוודאי לא תלמידי בית ספר. הפתרון מצוי בשינוי התפיסה ובשילוב כוחות ממשלתיים, ציבוריים ואחרים.

יש לתכנון פעילויות מאורגנות בתוך מערכת החינוך הבית ספרית בכל זרמי החינוך הקיימים. יש ללמד בכתות אודות הזקנה על מגוון היבטיה ומאפייניה, היותה חלק ממעגל החיים, וחשיבות הקשר עם המשפחה המורחבת. חשוב שילמדו על הבדידות בגיל המבוגר וינסו להבין כי גם הצעירים אינם מחוסנים מפניה. על החיים בבית, החיים במוסד, וגם כיצד נערכים לגיל המבוגר ובכלל זה חשיבות חסכון פנסיוני וכו'.

שיעורים אלו צריכים להיות לא רק פרונטלים, אלא גם לכלול סיורי היכרות בכל המערכות והארגונים השונים כולל בתים פרטיים, סיורים בקהילה ובמוסדות. המטרה היא שהתלמידים יכירו בזקנה ובמוסדות הללו, ללא פחד, כחלק מהחיים. בהמשך יש לשלב את פרויקט המחויבות האישית ולקיים פעילות חובה למען הזקנים.

גם מערכת החינוך הבלתי פורמלית צריכה להירתם לנושא ולקיים פעילויות מחוץ לכתלי בית הספר דרך תנועות הנוער והחוגים במתנ"סים של הרשויות המקומיות.

לאחר פעילות כוללת שכזאת והסרת המחסומים הבין – דוריים המפרידים בין הצעירים לקשישים, אני מאמין שהדור הצעיר יכיר בזקנה כחלק ממעגל החיים ויבין את חשיבות המענים האנושיים והחברתיים הנדרשים לקשישים, לא רק אלו הפיזיים. אינטראקציה כזאת תשפר את היחס לקשישים בבית ובקהילה וללא ספק תייצר עוד נכונות להתנדבות וללמידה מקצועית אודות הזקנה. פעילות שכזאת תשפיע מצידה גם על חלוקת המשאבים של המדינה אשר כיום שמה את הקשישים בתחתית סדר העדיפויות.

הצעד הראשון בהצלחת פרויקט קירוב דורי שכזה מחייב הקמת ועדה ממלכתית עליונה בשיתוף כל הגורמים לריכוז, לטיפול, לתכנון, להטמעה ולמעקב. מדובר בשיתוף פעולה בין משרדי החינוך, הבריאות, הרווחה והשוויון החברתי, קופות החולים, א.ש.ל, תנועות נוער, נציגי אגודות וולונטריות למען הזקן ועוד ועוד.

זהו לא פרויקט פשוט, אך הוא חיוני לשיפור המצב הנוכחי בו הקשישים מודרים מהחברה הכללית ובשל כך סובלים מבדידות – אחת הבעיות החמורות ביותר המקצרת את חייהם.

*הכותב הוא מנכ"ל הל"ב – איגוד העמותות למען הזקן בישראל.