דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

מי זה המינים שלא תהיה להם תקווה, לעזאזל?

אם תשאל אדם מהרחוב על מי נסובה ברכת המינים יגיד (בהינתן שיבין בכלל את השאלה) שהנושא שלה הוא הנוצרים. למה? תיכף נסביר.

תפילת שמונה-עשרה היא התפילה העיקרית בסדר התפילה בימות החול והיא נאמרת בתפילות שחרית, מנחה וערבית. מספר התפילות בה הוא כמובן 19… יש מסורת בבבלי ברכות שכול 18 הברכות המקוריות (למעט ברכת המינים) סודרו בתקופת יבנה, לבקשת רבן גמליאל, ובגלל הצורך להתמודד עם ה"מינים", בקשו ממישהו ("שמואל הקטן") להוסיף את האחרונה, ברכת המינים, אבל למרות החריגה מ-18 ל-19 השם 18 נשאר.

פירוש המילה "מין" זה כמובן סוג, והמינים – כול אותם זרמים, כתות שחושבים אחרת מהיהדות האורתודוקסית של חכמים (חזל). מה למשל חשבו המינים? שיש 2 רשויות בשמים (התיאוריה הדואליסטית, דומה לדת הזורואסטית, על טוב ורע שנשלטים ע"י אלוהים שונים), שאין עולם הבא, שאין תחיית המתים, שאין השגחה אלוהית וכו'. במשנה סנהדרין פרק אחרון ("פרק חלק") יבטיחו שהמאמינים באמונות אלה – אין להם חלק בעולם הבא (כיון שממילא לא האמינו בזה, לא נראה לי שהעונש הרשים אותם…)

על מי מדובר? הזרמים השונים ביהדות נוצרו כבר בתק' החשמונאית. כבר יוספוס פלביוס יזהה 3 זרמים (יקרא להם כתות) –

א) הצדוקים, לרוב כוהני המקדש, עשירי י-ם, שרי הצבא – בקיצור, הפקידות האדמיניסטרטיבית, הצבאית והדתית הגבוהה. הם גם שלטו בבית המשפט (מלבד בתק' שלומציון המלכה, אחרי אלכסנדר ינאי). הפנטזיה של חזל על חכמים שיושבים בסנהדרין (מסכת סנהדרין, ומתעסקים בדני נפשות – לא הייתה ולא נבראה. כיון שהמשפט לא היה בידי חכמים (אני קורא בשם "חכמים" לזרם הפרושי שחז"ל, בדור יבנה, יראה עצמו כממשיכיהם) והתגעגעו אליו (לא רק בגלל שכנראה הצדוקים היו רוב הזמן השופטים, אלא בגלל שדיני נפשות וגם כנראה דיני אישות נלקחו מהיהודים ע"י בתי המשפט של האימפריה) , "ברכת המשפט" ("הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה… בָּרוּךְ אַתָּה ה', מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט") נאמרה בגללם

ב) הפרושים (שם שניתן להם ע"י הכתות האחרות, אין מצב שחכמים רצו לפרוש מהציבור) – אותם חכמים שחז"ל בדור יבנה, 200 שנה מאוחר יותר, יראו כממשיכיהם. הם החשיבו "מסורת אבות", מסורת של "מסירה" מדור לדור (חזל יקראו לזה "תורה שבע"פ", לא בטוח שהפרושים קראו לזה כך). העם מאוד אהב אותם, הם פירשו את החוקים הנושקים של המקרא בצורה שאפשר לחיות איתם ("עין תחת עין" – ממון ועוד פרשנויות הגיונות). עליהם נאמרה ברכת "על הצדיקים" ("עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים… וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ… וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם… בָּרוּךְ אַתָּה ה', מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים") – כיון שמי שמיסד את 18 היו חכמים, הם פירגנו לעצמם. יש לשים ללב ש"על הצדיקים" מזכיר את הגרים, תיכף נחזור לזה.

ג) האיסיים (מה שבימינו מזהים אותם עם מערות קומראן) – אלה באמת היו כת שפרשה – הם פרשו מי-ם – או בזמן גזירות אנטיוכוס אפיפאנס ששלט בי-ם, או כאשר בית חשמונאי החזיר את השליטה בי-ם לידשי היהודים ולא החזיר את בית צדוק לכהונה אלא הכתיר את צאצאי משפחת חשמונאי להכוהנים הגדולים – בכ"א האיסיים עזבו את י-ם כי לוח השנה שלהם התנגש עם לוח השנה של הכתות האחרות. הם גם יטענו שיש אווירה של חפיפניקיות במקדש. עליהם כנראה נאמרה חלק מ"ברכת המינים". תיכף נסביר למה רק חלק.

כלומר, שלושת הברכות הרציפות (מהברכה ה11 ועד ה-13 – ברכת המשפט, ברכת המינים, על הצדיקים) הם על שלושת הכתות האלה.

תוספתא ברכות פרק ג' תגיד "שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בְרָכוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, כְּנֶגֶד שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַזְכָּרוֹת שבהבו לָהּ' בְּנֵי אלים כּוֹלֵל שֶׁלַּמִּינִים בְּשֶׁלַּ פְּרוּשִׁין, וְשֶׁל גֵּרִים בְּשֶׁלַּ זְּקֵנִים, וְשֶׁלְּדָוִד בְּ'בוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם'. אִם אָמַר אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן, יָצָא." – כלומר, איחדו חכמים כמה ברכות: צדיקים עם גרים ("על הצדיקים"), בונה י-ם עם דוד ("ברכת י-ם", הברכה ה-14) והמינים עם הפרושים ("ברכת המינים", חזל לא יקראו לעצמם "פרושים" כמו שיוספוס יקרא להם כי זה שם גנאי, סביר להניח שקראו לאיסיים ככה)

בואו נצלול לברכת המינים – יש לה כמה נוסחים (באחד מהם, זו שבגניזה הקהירית, אף כתוב "על הנוצרים"), הנוסח הספרדי, זה ששולט ברוב בתי הכנסיות שלנו, יגיד את הנוסח הבא:

"וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵּם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים." (בכמה נוסחים יש גם " לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה", תיכף נצלול)

יש פה בעצם חיבור של 2 "קבוצות":

א) הקבוצה שלא רואה את עצמה כיהודים, אלה המשומדים – מלשון "שמד", למשל גזירות השמד שגזר, כביכול אדריאנוס (ספק אם זה באמת היה, ואם היה, האם זה גרם למרד בר כוכבא או עקב המרד נגזרו הגזרות? מלחמת עולם בין החוקרים. אבל אבינעם, תחזור לנושא!) – אלה שרוצים להשמיד את העם היהודי. זו בעצם רוב הברכה למעט אזכור המינים. זו קבוצה שהתחילה עם המתיוונים בזמן אנטיוכוס אפיפאנס, שיתפו פעולה עם הורדוס והנציבים הרומים אח"כ, וגם בתקופת יבנה ואושא הלשינו על אחיהם היהודים. אלה המוסרים המפורסמים.

ב) הקבוצה השניה הם המינים, אותם זרמים שחשבו אחרת מחכמים. זו קבוצה לא פחות מסוכנת לחכמים כי הם רואים את עצמם כיהודים (אם תשאל אותם – הם "היהודים" האמיתיים, בעוד שחכמים הם "בני חלקלקות" שמתחנפים לעם). כיון שלא לכול התפילות של חכמים הם יסכימו, סביר להניח שבבית הכנסת הם יקפצו על "ברכת המינים", לא יגידו "מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים" ב"ברכת גאולה" (הברכה ה-2) ועוד. כיון שהמבחן לגלות אותם מסובל מאנשי הקבוצה הראשונה, הם די מסוכנים בעיני חכמים

כלומר, "ברכת המינים", שברובה נסובה על המשומדים, המלשינים ועל אימפריית הרשע ובחלקה על ה"שונים מאיתנו", נכתבה עוד בתק' בית שני, זמן רב לפני שמרים אם ישוע חשבה בכלל להתעבר מרוח הקודש.

ברור, שכאשר הנוצרים היוו כבר חלק גדול שאיים על היהודים – זה היה בסוף דור יבנה, בסביבות מרד בר כוכבא: אז נפרדו היהודים מהנוצרים, שעד עתה הייתה תת-קבוצה בתוך היהדות (וגוי שרצה ל"התנצר" היה צריך קודם להתגייר).  זה קרה במקביל לפאולוס שהוא בעצם הנוצרי שכרת גט כריתות לעולמים מהיהדות, אז הם נהפכו למינים. הם המשיכו קבוצה גדולה של מינים מדורות קודמים: צדוקים, איסיים, סתם אפיקוראים, וכעת נוצרים

ולמה הבבלי, מאות שנים אח"כ, יגיד שברכת המינים נכתבה בתק' רבן גמליאל ביבנה? אולי אז אוחדו ברכות המשומדים, המלשינים והמינים לברכה אחת. ברור שבתק' התלמוד (המאות השלישית וצפונה) הנצרות איימה על יהדות א"י (פחות על יהדות בבל). בכלל, הבבלי הוא המקור ההיסטורי הכי פחות מהימן בספרות חזל. הספרות הא"י – המשנה, התוספתא, המכילתות, הירושלמי, ספרות האמוראים – הרבה יותר משקפת ריאליה היסטורית.

מש"ל – מה שצריך להוכיח.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!