מגזין האופנה ווג הודיע כי יפסיק להציג דוגמניות קטינות מתחת לגיל 18 בכתבות ובשערי שלל המגזינים השונים שלו, וקורא לשאר האופנה ללכת בעקבותיו. בכתבה שהתפרסמה בשישי האחרון באתר המגזין תחת הכותרת "מדוע עולם אופנה צריך להתחייב לסטנדרט דוגמנות של 18+" וצפויה להיות חלק מגיליון ספטמבר הנחשב שלו, נכתב כי "בהכרה בפגיעוּת הייחודית של קטינים וקטינות הנזרקים לקריירה עליה יש להם שליטה מעטה ושבה ניצול והתעללות נהיו נפוצים מדי, קוד ההתנהגות (של המגזין – מ.ה) קובע כי אף דוגמנית מתחת לגיל 18 תצולם לכתבות והפקות". ההחלטה החדשה תקפה לפי שעה לתכנים מטעם המערכת בלבד, ולא תחול על התכנים השיווקיים והפרסומיים שמופיעים לצידם במגזין.
בהמשך המאמר נכתב "לא עוד: זה לא נכון בשבילנו, זה לא נכון בשביל הקוראים והקוראות שלנו, וזה לא נכון בשביל הדוגמניות הצעירות שמתחרות כדי להופיע על גבי דפים אלו. איננו יכולים לכתוב מחדש את העבר, אך אנו יכולים להתחייב לעתיד טוב יותר" המגזין קורא לתעשיית האופנה לאמץ את יוזמת 18+, הדורשת להציג בתצוגות האופנה רק דוגמניות מעל גיל 18.
ברקע ההכרזה עומד קמפיין #metoo שהחל בשנה שעברה, והגביר את המודעות לפגיעוּת של הנשים בתעשיית הבידור. הקמפיין לא פסח גם על תעשיית האופנה, ודוגמניות בולטות כגון קייט אפטון ושרה סמפיו סיפרו כי נפלו קורבן לתקיפה מינית במסגרת עבודתן.
גורם מכריע נוסף הוא ארגון 'ברית הדוגמניות', שהוקם ב-2012 על ידי שרה זיף ודוגמניות נוספות, ומתפקד כמעין איגוד מקצועי של דוגמניות. הארגון פועל בשנים האחרונות במספר חזיתות, במטרה להסדיר את יחסי העבודה בעולם הדוגמנות. בין היתר פועל הארגון במאבק בהפרעות אכילה ודימוי גוף בעייתי, נאבק להסדרת מעמדן וזכויותיהן של ילדות מתחת לגיל 18 בתעשיית האופנה, ומעניק ייעוץ בנושאי עולם העבודה וחוקי עבודה לדוגמניות ולשאר הגורמים בתעשייה. בנוסף, מאפשר הארגון לדוגמניות להגיש תלונות באופן אנונימי שלא ייפגע בהמשך הקריירה שלהן. במאי האחרון פרסם הארגון את יוזמת RESPECT להסדרת תנאי העבודה של דוגמניות ולמיגור תופעת ההטרדות והניצול המיני.
למהלך של ווג שותפה גם מועצת המעצבים של אמריקה (CFDA) שבשבוע האופנה בפברואר האחרון פעלה יחד עם ברית הדוגמניות ליצירת תאי הלבשה נפרדים לדוגמניות המשתתפות בתצוגות האופנה. התאים אפשרו להן לראשונה להתלבש מאחורי מחיצה, רחוק מעיניהם ובעיקר ממצלמותיהם של צלמי האופנה, השוהים גם הם בדרך קבע באחורי הקלעים של שבוע האופנה
"חייבים להכניס תודעה מעמדית לאופנה", אמרה למגזין ווג הדוגמנית שרה זיף, מייסדת ברית הדוגמניות, "דוגמניות הן לא מי שאת מדמיינת כשאת חושבת על זכויות עובדים, אבל העובדה היא שאנחנו מבצעות עבודה וזכאיות לקבל יחס הוגן, כמו כל אחת ואחד שעובדים למחייתם" הוסיפה זיף.
יחסי העבודה בעולם הדוגמנות פרוצים במיוחד. דוגמניות הנכנסות לעולם הנוצץ במטרה להגשים את החלום ולהתפרסם, נדרשות לעבוד לרוב שעות ארוכות, רחוק מהבית, בשכר מועט ולעתים ללא שכר בכלל באמירה שהן מקבלות בתמורה חשיפה בהשתתפות באירועים הנוצצים. הדוגמניות חשופות מאד לפגיעות והטרדות שעלולות להתפרש כיחסי עבודה תקינים, כגון מגע בבגד או בדוגמנית ללא בקשת רשות, לחץ להצטלם בעירום מלא או חלקי מבלי שהנושא תואם מראש. נוסף על כך, רובן המוחלט של הדוגמניות מועסקות כפרילנסריות ולא כעובדות של סוכנות הדוגמנות, ולכן אינן זכאיות להגנה שמעניק החוק מפני הטרדות מיניות במקום העבודה.
"הגברים והנשים האמיצים שהעידו על תרבות של הטרדות מיניות בחלקים מתעשיית האופנה גרמו לנו לחשוב מחדש" אמר לווג סטיבן קולב, נשיא ומנכ"ל מועצת המעצבים של אמריקה "דוגמניות צעירות עדיין מתפתחות. יכול להיות להן מחסור בחוסן, ביטחון, ניסיון ובגרות הדרושים להתמודד עם הלחצים של העבודה הזאת. מועצת המעצבים תומכת בהעלאת גיל המינימום – אנחנו רוצים שלדוגמניות צעירות יהיה את הזמן להתבגר, כדי שהן ירגישו בטוחות ובשליטה במקום העבודה" הוסיף קולב.
מלבד ההכרזה החשובה על הימנעות מהעסקת קטינות במגזין, סוקר המאמר ב'ווג' בהרחבה את הבעיות הקשות העולות בעבודת קטינים בתעשיית האופנה, בכללן מקרים של ניצול והתעללות, ומביא עדויות של מספר דוגמניות ואנשי מקצוע נוספים. בנוסף סוקר המאמר את שורשיו של אופן העבודה עם קטינים בתעשייה, ואת הסיבות שהביאו את תעשיית האופנה להשתמש בדוגמניות מתחת לגיל 18.
לראשונה מכיר 'ווג', שנחשב בעיני רבים כתנ"ך של האופנה, בכוח השפעתו שלו עצמו בהכנסתן של קטינות לעולם האופנה. "זוהי בחלקה התעוררות פנימית", נכתב בהמשך המאמר "ל'ווג', לצד מספר הוצאות לאור אחרות, היה תפקיד בהפיכת התופעה שבה ילדות – וזה מה שהן – יתלבשו וישווקו כמבוגרות זוהרות, לשגרתית". אחת הדוגמניות הקטינות הראשונות להופיע בשער מגזין האופנה הייתה דוגמנית העל לעתיד ברוק שילדס, אז שחקנית-דוגמנית צעירה בת 14 בלבד, שכיכבה בשער גיליון פברואר 1980 של ווג.
גורמים נוספים שמצוינים בכתבה כגורמים שהובילו לכניסתם של קטינים ובעיקר קטינות לדוגמנות הם התמוטטות ברית המועצות ונפילת מסך הברזל, שפתחו בעבור ציידי הכישרונות פלח שוק של נערות צעירות חסרות אמצעים, בעלות מראה אירופאי "ומצודד".
גורם נוסף הוא עליית האינטרנט והאופנה המהירה, שהובילו את תעשיית האופנה לבולמוס של מהירות. עד שנות ה-90 הדוגמניות עבדו בצמידות למעצבים, והיוו לרוב גם 'מוזה' עבור אותם המעצבים. דוגמנית ומעצב עבדו יחד לאורך שנים, ולתהליך התאמת הבגד לגוף הדוגמנית הוקדש זמן רב. אך עם התרבות הקולקציות בעונה, והצורך להציג יותר בגדים ויותר עיצובים, השתנה גם מודל העבודה עם הדוגמניות. "פעם מדידות לקחו נצח, עכשיו הדוגמניות נבחרות כדי להתאים לשמלה" אמר דיוויד, מנכ"ל סוכנות דוגמנות נחשבת.
"זה משחק של מספרים", אמר כריס גאי, אף הוא מנכ"ל של סוכנות דוגמנות בינלאומית מובילה\ "מותגים רוצים 40, 50 בנות בתצוגה, זה מותיר פחות הזדמנויות למעצבים להקדיש זמן לכל אחת. אין זמן למדידות ארוכות" הסביר גאי, "אבל אתם יודעים מי מתאים הכי טוב לעיצובים הראשוניים – בנות נוער שעדיין לא סיימו להתפתח". שני המנכ"לים הודיעו כי החל מהחודש, יפסיקו סוכנויות הדוגמנות בניהולם לשלוח דוגמניות מתחת לגיל 18 לתצוגות בצפון אמריקה.
בעידן שבו כבר דוגמנית העל הבאה כבר לא צריכה להתגלות במקרה על ידי סוכן דוגמנות או מעצב ברחוב, אלא בכל מקום בעולם דרך האינסטגרם, מדובר בהתעוררות חשובה מאין כמוה.
