דיון סוער התנהל היום (שני) לקראת הבאת חוק איסור צריכת זנות לקריאה שנייה ושלישית: נציגת הסנגוריה הציבורית, שהופיעה לראשונה בפני הוועדה, הביעה במפתיע התנגדות לחוק, בטענה כי יפגע בצרכני הזנות וכן בנשים בזנות, עמדה שעוררה דיון סוער. במקביל, הודיעה מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור כי תוך שבועיים יגיש המשרד תכניות שיקום המתואמות עם יתר משרדי הממשלה. תכניות אלה מהוות השלמה לחוק, והפעלתן תאפשר את אישורו.
בפתח הדיון, הודיעה מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור, על כוונתה להגיש בתוך שבועיים את תכניות השיקום לשורדות זנות. לדבריה, התכניות ייבנו בשיתוף בין המשרדים הרלוונטיים השונים: משפטים, בריאות, רווחה, ומשרד האוצר.
פלמור אמרה כי התכניות יהוו בעיקר הרחבה של המענים הקיימים כבר עתה עבור שורדות זנות. לדבריה, "זה לא שביום אחד נקום בבוקר, יהיה חוק חדש, ועשרת אלפים נשים שעוסקות בזנות יצאו לרחובות. מדובר בסדרי גודל של כמה מאות נשים בשנה. זו הציפייה שלנו. אנחנו גם מקווים שנראה בקרוב פחות כניסה לתחום העיסוק הזה. לכן, התוכנית שאני הולכת להעלות על הכתב היא קודם כל הרחבת כלים בתוכניות שכבר קיימות, הרחבת שירותים ומענים שכבר קיימים". לדבריה התכניות מתואמות עם אגף התקציבים באוצר.
עוד אמרה פלמור כי "עקב בצד אגודל, צריך להרחיב מענים שכבר קיימים. היות ואנחנו עוסקים בזה כמעט שנתיים והמענים כבר נמצאים בתהליכי הרחבה וכבר מתוקצבים – לא מדובר עכשיו בסכומי עתק ודברים חדשים, אלא איך לחזק ולהרחיב תכניות חדשות שמצליחות. אני מתחייבת שנעשה את זה כמה שיותר מהר, מעריכה שתוך שבועיים. זאת המשימה הבוערת כרגע על השולחן שלי".
לצד התחייבות זו, נשמעו בדיון מספר קולות המתנגדים לחקיקת חוק איסור צריכת זנות. באופן שהפתיע את באי הוועדה, הודיעה נציגת הסנגוריה הציבורית, ד"ר חגית לרנאו, כי הסנגוריה הציבורית מוצאת בעיות רבות בחוק, ביניהן – פגיעה בצרכני הזנות, ובנשים המצויות במעגל הזנות.
"אנחנו סקפטים מהרעיון שהחוק הזה יוביל לצמצום צריכת הזנות בארץ" אמרה לרנאו. "אי אפשר יהיה ליצור מצב שלא תהיה הגירה של נשים שמבקשות לעסוק בזנות, וקבוצת האנשים שעוסקים היום בזנות תישאר ויהיו להם אלטרנטיבות. גם התופעות החברתיות שגורמות לנערות ולבני נוער להגיע לזנות יישארו בארץ וימשיכו. החשש הגדול שלנו היא שמטרת החוק לא תושג. מה שעלול להיות זאת שורה של בעיות חברתיות שצריך לחשוב עליה. הקבוצה שהכי תיפגע להערכתנו הן הנשים העוסקות בזנות."
נציגת הסנגוריה הציבורית הוסיפה כי "הקבוצה השנייה של אנשים שקולם לא נשמע במהלך החקיקה הם צרכני זנות. מאוד קל לבטל את כל הקבוצה הזאת ולתאר תמונה של חבורה של גברים אלימים ומחפצנים, אבל בתוך צרכני הזנות יש גם אנשים שזאת כנראה הדרך שלהם להשיג מיניות ואינטימיות גופנית, וצריך לראות שלא כולם יכולים להשיג את הדברים האלה שלא באמצעות זנות. יש כאן החלטה של המחוקק לפגוע באפשרויות האלה של אנשים שהם מבוגרים, נכים, לא מצליחים למצוא מיניות בדרך אחרת".
בסיום דבריה אמרה לרנאו כי "הדבר השלישי שמדאיג אותנו – גם היום זנות היא לא תופעה פופולרית, היא נמצאת בעולם האפור של מדינת ישראל. סוג החקיקה הזאת יהדק את אחיזת הגורמים הפליליים של עולם הזנות. החשש הגדול ביותר הוא שהחקיקה הזאת על כל כוונתיה הטובות תייצר מצב שהחוק מחליש קבוצות אוכלוסיה שהן ממילא מוחלשות חברתית וכלכלית: גם הנשים בזנות וגם צרכני הזנות".
דבריה של לרנאו עוררו סערה בדיון, בין היתר בקרב ח"כ שולי מועלם (הבית היהודי), שהייתה ממגישות הצעות החוק הפרטיות להפללת לקוחות זנות, וח"כ עליזה לביא, יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות בכנסת. לביא שאלה את לרנאו "איפה הייתם עד עכשיו? איפה הייתם בדיונים הקודמים שערכנו אצלי בוועדה על החוק? לא מדובר בדעה פרטית, מדובר בעמדה של גוף ציבורי, הסנגוריה הציבורית, וזאת עמדתו? זה מקומם!"
ח"כ מועלם אמרה כי "אני ממש לא מסכימה עם הדברים של חגית, שלא ניתנו לקולות מתנגדים להישמע בדיוני הוועדה – ניתנו גם ניתנו. אני כמובן מוחה על הצורך של נכים ביחסים אינטימיים שמושגים בעולם של ניצול עד אימה. אני מודה שזה מאוד הפתיע אותי. סיפור הנכים והקשישים והמוחלשים איכשהו תמיד קורים על האחר, לא עלינו. עוד לא שמעתי אף אחד שמציע שהבת שלו תספק את הצרכים המינים של הנכים והקשישים וכל אלה. בעניין הזה אני מבקשת להגיד שאני רוצה לחזור לנוסח ההצעה הממשלתית: לא לעכב את התקדמות החוק".
לילן וגנר, נציגת משרד המשפטים, אמרה בתגובה כי "צוות דו"ח פלמור סקר את הנושא בצורה רחבה. מדובר בנושא מורכב. החששות שהביעה הסנגוריה עלו בדיונים השונים, הצעת החוק אינה תמימה ונאיבית. היא הצעת חוק שבהחלט ערה לחששות האלה, ערה למורכבות, לכן מוצע לקבוע אותה כהוראת שעה. ההצעה היא הצעה לקבוע עבירה פלילית שתאכף בצורה מנהלית. זאת קומבינציה שנועדה להתמודד עם חלק מהטענות שעלו פה. אנחנו לא מזלזלים בקולות האחרים, השתכנענו לאחר המכלול שהפגיעה בערך המוגן – מצדיקה את החוק".
על פי הצעת החוק, קנס בגובה שבין 1,500-2,500 שקלים יינתן לכל מי שצורך מעשה זנות, או נמצא במקום המשמש לצריכת זנות, במטרה לצרוך מעשה זנות. ניסוח זה של החוק הוביל לדיון נרחב, אודות החשש להשמת קנסות על עוברי אורח הנמצאים בזירות זנות, מבלי שאלה התכוונו לצרוך זנות. כך למשל, שאל סלומינסקי "שרברב או שליח פיצה המגיעים לזירת זנות – יקבלו קנס מהשוטר הנמצא במקום?" מנכ"ל עמותת מעברים, אלישע אלכסנדר, שאל "מבחינה חברתית, אישה טרנסית היא זונה. אם אני מגיע לבית של טרנסית – יחשדו בי כצרכן מין?" על חששות אלה, הבהירו נציגת משרד המשפטים כי החוק מתייחס אל "מקום המשמש למעשי זנות" כאל דירות זנות בלבד – לא אל רחובות בהן מתרחשת זנות, ולא אל דירות מגורים פרטיות בהן ניתנים גם שירותי מין. עידית הראל-שמש, מייסדת ג'ון סקול ישראל, אמרה על חששות אלה כי "בית בושת זה לא קופת חולים, אין שם עוברי אורח. זאת זירה עבריינית שנכנסים אליה גברים למטרה אחת – צריכת זנות. כך זה נעשה בדירות הגדולות. יושבים על ספה, באות נשים, ונכנסים איתן לחדרים. שוטרים שיכנסו לשם, והם עשו מאות ואלפי פשיטות, מכירים כבר את הסיטואציה".
"רק מול זנות מפשפשים במוטיבציות של הקרבן"
בהמשך, נשמעו עדויות של נשים וגברים שהיו בעבר או בהווה חלק ממעגל הזנות, והביעו עמדתם כלפיי החוק. עמדה אחת הציגה שורדת זנות שהזדהתה בוועדה תחת השם הבדוי אלה גליקמן. גליקמן אמרה כי "חוק איסור צריכת זנות מונח על כף המאזניים כבר קרוב לעשור. כבר עשור המחוקק מתלבט האם צריכת זנות היא אלימות או לא. אין סוגים אחרים של אלימות עליהם יש ויכוח. לאף אחד אין מצפון להביא נשים שבגלל נסיבות חיים קשות נשארות עם בעל מכה, להגיד – 'הנה, יש נשים שרוצות להישאר עם בעל מכה, לכן מותר לו להכות!' בעוד יתר החוקים מתייחסים רק לתוקף ולא לקרבן, רק אל מול זנות מפשפשים כל כך במוטיבציות של הקרבן – האישה בזנות".
בהמשך, אמרה גליקמן כי "יש מי שאומרים הם זנאים נחמדים, הם לא רוצים לפגוע, הם עושים הכל בהסכמה. אני לא מסכימה עם הגישה הזאת. לזנאים אכן אין דרך לדעת מה חווה האישה הספציפית שהם מגיעים אליה. אבל מי שלוקח סיכוי והולך לאחת הנשים האלה – יש פה יסוד אלים. הוא הולך לאישה סובלת. לא רק שהם לא יכולים לדעת מי עומדת מולם – הם גם לא רוצים לדעת. הזנאי הוא תוקף, תוקף אלים, שזקוק לסנקציה. עוד קבוצה של בעלי עניין – היא קבוצת הקרבנות הפוטנציאלים. מתי החוק עלה לראשונה לכנסת? 2009? כמה נשים נכנסו לזנות בזמן שהמחוקק מתדיין מאז? אלפים. שלושת-רבעי מהנשים רוצות לצאת מהזנות עכשיו. מתחננות לסיוע. לא מדובר בפטרונות. לחלק מהן שום סיוע כבר לא יעזור. אנחנו צריכים עוד קורבנות כאלה?"
ר', המתנגדת לחוק, אמרה "עד עכשיו לא שמעו אותנו. הרבה בנות לא פה. הן רוצות לשמור על דיסקרטיות. הן המון. הן לא מעוניינות להיחשף. טוב להן. אז הן לא בסדר? הן לוקות בנפשן? לא. אני מכירה נשים אקדמיות שעוסקות בזה, אני בשיח איתן יום יום. רוצות עוד כסף, צריכות עוד כסף, לא מתאים להן להיות מנקות, לא מתאים להן לעבוד בבנק טפחות, בביטוחים, יש הרבה דברים שלא מתאים להן והעיסוק הזה כן מתאים להן. זה הגוף שלנו, לא ישללו ממני את הזכות לעשות בו כרצוני מתוך בחירה שלי. אף אחד לא כופה עלי שום דבר. לא עברתי שום התעללות מינית, הגעתי ממשפחה מדהימה".
עוד אמרה ר' כי "מה עושים עכשיו? עכשיו שוללים ממני את הזכות שלי כי החלטתי שאני רוצה להיות זונה? אני בעד שמי שרוצה לקבל שיקום וזקוקה לו – אני מדברת עם בנות, גם בנות מהרחוב, הן מבקשות ממני עזרה. אני מפנה אותן למי שאני יכולה ועוזרת כמה שאני יכולה. הן לא לבד. הן קבוצה. סיימתי לימודים, הכל בסדר. אני יכולה עוד שבוע לעבוד בכל עבודה אחרת שארצה. לא מתאים לי. אז לשלול ממני את הזכות הזאת? לשלול מיתר הבנות את הזכות הזאת? אף אחד לא אונס אותי. אני שולטת בכל הסיטואציה הזאת. ואם מישהי מרגישה שהיא מאבדת שליטה, כן, היא צריכה עזרה, אני מסכימה עם זה".
יעל גור, מנהלת מרפאת לווינסקי עבור נשים בזנות מטעם משרד הבריאות, הציגה את תמיכתה בחקיקת החוק ואמרה כי "אני מבקשת להזכיר שהוועדה הזאת היא לא הראשונה שדנה בהצעת החוק ומבקשת כלים טובים לסייע למי שעוסק בזנות. אני מנהלת את מרפאת לווינסקי לאורך 16 שנים, ופגשתי נשים וטרנסים שמדברים טקסט אחר ממה שדיברתם פה, ומבקשות שנסייע להם דרך הפללת לקוחות. הצעקות שנשמעו פה חשובות מאוד, בכל מה שקשור לעוד מענים, במיוחד עבור מי שהמענים הקיימים לא מסייעים להם: נשים חד הוריות שהמענים היום לא מספקים להן סעד ראוי מכבד ומקיף, וכמובן מענים לאוכלוסיית הלהט"ב בזנות. לאוכלוסיות האלה ולאוכלוסיות נוספות – נשים ערביות, חרדיות, יש עוד הרבה מיעוטים בעולם הזנות שלא מקבלים מענה. צריך להקשיב לקולות, אך לא להרפות ידינו מהחקיקה. לייצר מענים ולגייס תקציבים. משרד האוצר צריך להגדיל את התקציבים כדי לתת מענים ראויים. אין ספק שכשהחוק יעבור להרבה מאוד אנשים תישמט הקרקע מתחת לרגליים".
אלישע אלכסנדר, מנכ"ל עמותת מעברים לקהילה הטרנסית, הודיע כי העמותה מתנגדת גם היא לחקיקת החוק. אלכסנדר אמר כי "חוק הפללת הלקוח לא ימגר את הזנות. צמצום זנות יעשה תוך חינוך, תקציבים. אלימות כלפי נשים וטרנסים ואנשים בזנות – היא בגלל שהחיים שלנו נתפסים כחסרי ערך. חוק הפללת הלקוח הוא גזר דין מוות לחלק גדול מהאוכלוסייה הטרנסית. שוק התעסוקה לא ערוך לקלוט טרנסים. חינוך של מעסיקים לא יקח שנה וחצי, אלא יותר. כל עוד אין מענים, אין תקציבים, אין שיקום, אין תעסוקה, אין בריאות – אסור שהחוק הזה יעבור. אף אחד לא ירק לכיוון שלנו לפני החוק, וגם לא אחרי. אנחנו דורשות את פתיחת המענים לפני העברת החוק או יחד איתו, לא אחריו".
עוד אמר כי "אסור שהחוק הרע הזה יעבור. החוק הזה הוא גזר דין מוות, זנות היא לא בחירה נהדרת, יכולות להיות לה השלכות קשות, אבל יש קושי עצום לקבל מענה. החוק הזה לא יעלים את הזנות – הוא רק יסכן אותנו יותר. הלוואי ומעברים הייתה יכולה לעזור ליותר נשים בזנות, הלוואי והיו יותר מענים ברווחה. אבל זה המצב. אני מאמין שיום אחד זה ישתנה, אבל זאת המציאות שלנו. לא צריך לעבור חוק בלי תקציב. לא ניתן שתהרגו לנו חצי קהילה".
