השירים המזוהים עם יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הם מהסמלים הבולטים של תקופה זו בשנה. חלקם נכתבו על האווירה בארץ אחרי או תוך כדי מלחמה, ישנם שירים שנכתבו על חיילים שנהרגו בקרב וישנם שירים שבגלל התזמון שבו פורסמו או בגלל הלחן שלהם נקשרו למועד למרות שכלל לא נכתבו על הנושא.

אסף אשתר, הקומיקאי הזכור מה"קומדי סטור" ומומחה לזמר עברי, הגיש בעבר את תכנית הרדיו "ציפורי שיר" ברשת ג', בה סיפר את הסיפורים מאחורי השירים שרבים מהם הפכו לנכסי צאן ברזל של המוזיקה העברית. לדבריו, השיר שהכי מזוהה בעיני הציבור הישראלי עם יום הזיכרון הוא שיר "הרעות" שנכתב על ידי חיים גורי.

"השיר נכתב כשנה לאחר מלחמת השחרור", סיפר אשתר, "הוא גם משלב בין 'הרבים שאינם כבר בינינו' ואת 'נזכור את כולם', ומה שמאחד זה הרעות והאחווה".

מדוע מרבית השירים שמזוהים עם יום הזכרון שייכים לתקופות רחוקות יותר כמו מלחמת השחרור, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים? 
"זו שאלה ששואלים לגבי המוזיקה הישראלית, האם יהיו שירים כמו של פעם, האם הם יחזיקו מעמד לעוד 20 שנה. לצערי כנראה שזה לא יקרה. אני חושב שמה שעובר על החברה זה שאיבדנו את התמימות שלנו. אין ליוצרים העכשוויים את היחד, והשירים היום הם כבר לא שירי ה'אנחנו'. אם אני יכול לחשוב על שיר אחד שכן הצליח לעבור מחסום מסוים הוא השיר 'אמא, אבא וכל השאר' שהולחן על ידי עידן רייכל למילים של ראובן פוליטי שנהרג ביום כיפור, או 'מיליון כוכבים' של עמית פרקש ויפתי (יפתח קרזנר, ט.כ). אלו שירים שבאמת נוגעים והצליחו להתפרסם.

"אגב, באותו הקשר, הרבה יוצרים ששיריהם קשורים ליום הזיכרון מתרעמים שמשמיעים אותם רק ביום הזה. זה קשור להוויה שלנו כל השנה, לא שמחים על כך שהשיר נשאר 50-40 שנה אלא על כך שלא משמיעים אותו. אגב, שיר שנכתב על חייל שנהרג ודווקא מושמע כל ימי השנה וממש לא ביום הזיכרון זה 'אני חייל' של שלמה ארצי, שנכתב על ידי נמרוד גורן".

"איבדנו את התמימות שלנו, אין ליוצרים העכשוויים את היחד". אסף אשתר. צילום: אלכס סוקולוב/ cc-by-sa-2.5/ wikimedia

יש שירים בולטים שנכתבו לא בהקשר של מוות של חייל או חיילת ונקשרו ליום היזכרון, אם בגלל לחן ואם בגלל התזמון בו נכתבו?
"השיר "הודי חמודי" זה שיר מאוד ישן ומאוד חמוד. הוא נכתב על ידי משה דפנה, שהיה סבא של אוהד דפנה כשהאחרון היה ילד קטן בן שלוש בערך. אודי מאוד הובך כשהיה ילד מהשיר הזה. אחר כך הוא היה קצין, נפצע בששת הימים, חזר להילחם ביום כיפור ונהרג, והשיר הפך להיות שיר לזכרו".

אשתר הזכיר גם את השיר "טוליק" של אושיק לוי, שנכתב על תובל גבירצמן. "תובל היה ילד גאוותן, יפה, שיודע שהוא יפה, שוויצר. הוא היה מחדרה, כמו כותבת השיר – רמה סמסונוב, שהיתה המורה שלו. החלק בשיר עם הענבים הוא על ילדה בשם רינה שחיזרה אחריו ורצתה לקחת לו קצת מהענבים שהוא אכל, והוא לא הסכים לתת לה.

"טוליק, הי טוליק, תן לי עינב
אך טוליק שותק, כמעט נעלב
העינב הוא של טוליק כל האשכול
רק לו, לו לטוליק, מותר לאכול."

"במלחמת לבנון הראשונה גבירצמן היה קצין צעיר. כאשר המוצב שלו הופצץ, הוא רץ עם מטף לכיוון נגמ"ש בוער ונהרג. "בשיר הוא מצטייר כאחד שלא מסכים לחלוק את הענבים, והמוות שלו, כשהוא ניסה לעזור לחבריו, כל כך שונה מזה. זה שיר ילדים שהתמודד בפסטיבל שירי ילדים וקיבל משמעות אחרת לגמרי לאחר מותו של גבירצמן.

"שיר נוסף שמזוהה מאוד עם יום הזיכרון וגם עם יום השואה הוא 'החול יזכור'. ליאור יונתן, בנו של נתן יונתן, נהרג במלחמת יום כיפור ולאחר מותו קיבלו שיריו של אביו משמעות אחרת לגמרי. 'החול יזכור' הוא בכלל שיר על זקנה", סיפר אשתר והוסיף כי כך גם השיר 'כמו בלדה' שנכתב לפני מותו של ליאור. "על פי השמועות, במקור זה שיר על אחת מאהובותיו של נתן יונתן, שהיו כנראה נשים תובעניות. לאחר מותו של ליאור החליט נתן להקדיש לו את השיר הזה והוא אכן קיבל משמעות אחרת".

"ואז כשנתכסה
עם החולות בחושך
וספר הדברים
בחושך יתכסה
תגידי לי מילים
יפות מבכי ואושר
הוא כנראה אהב אותי,
האיש הזה".       

"החלק הזה של השיר, שהיה מיוחס לאישה תובענית, שינה את משמעותו. הקול שמדבר בשיר הוא קולה של המדינה, והיא בעצם מדברת על החייל שנהרג כדי לשמור עליה".

לעיתים צירוף מקרים הוא הגורם ליצירת מופת רגישה ונצחית. לאחר שהמלחין יאיר רוזנבלום נפגע בתאונה, הוא הועבר לשיקום בקיבוץ שפיים. במהלך השהייה שלו שם התגלגל לידיו עלון הקיבוץ, והוא נתקל בשיר שכתבה רחל שפירא. רוזנבלום הלחין אותו וכך נוצר השיר 'מה אברך'.

"למעשה זה השיר הראשון שאיתו רחל שפירא התפרסמה", סיפר אשתר, "השיר נכתב על בן כיתתה של שפירא, דדו, שנהרג בששת הימים. הוא ראה את השיר תוך שעמום ועיון בעלון, קרא אותו והחליט להלחין. בעצם השיר הזה גילה לנו שתי יוצרות, רחל שפירא שכתבה ורבקה זוהר ששרה".

על מה השיר?
"השיר הזה מעניין כי הוא דיאלוג בין האמא למלאך. "'מה אברך לו?' שואל המלאך את האמא, והיא בהתחלה רוצה שהוא יהיה ילד היפי כזה, 'לתפוס בן כל פרח וחי וציפור ולב להרגיש בו את כל המראות', ואז היא מבינה שמה שצריך פה במדינה זה גיבורים. היא מבקשת משהו אחר, 'וברך כי ידיו הלמודות בפרחים יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים ושפתיו השרות את מקצב הפקודה'. היא בעצם אומרת: 'אני רוצה שהילד שלי יהיה לוחם גיבור, היא דוחפת את הילד שלה לזה, כי זה היה העניין המרכזי – שילד צריך להיות גיבור מלחמה".

לא ניתן לספר את הסיפורים שמאחורי שירי יום הזיכרון מבלי לספר את סיפורו של השיר 'ברית דמים' שנכתב על ידי עמנואל צבר והולחן על ידי יאיר רוזנבלום. השיר מספר על שכונת תלפיות, בה התגוררו לא רחוק אחד מהשני שני בחורים בעלי אותו שם – יובל הראל. ב-8.6.82 נהרג חייל השריון יובל הראל, בן מרים ויחזקאל, מפגיעת טיל נגד טנקים. הצבא העביר הודעה למשפחה, אך לא למשפחה הנכונה. יומיים לאחר מכן ב-10.6.82 נהרג יובל הראל, בנם של חיה ויוסף, חייל בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח. כשהגיעו מקצין העיר לביתם של חיה ויוסף הראל והודיעו להם על מות בנם, סירבו תחילה ההורים להאמין, והסבירו כי ישנו עוד יובל הראל, בן מרים ויחזקאל, שנהרג. אבל בפעם הזו, הבשורה המרה היתה מופנית אליהם.

"המשפט 'עוד זה מדבר וזה בא' הוא מספר איוב. איוב יושב בביתו והבשורות הרעות לא מפסיקות להגיע", הסביר אשתר והזכיר את ביצועה המצמרר של מירי אלוני לשיר.

במעבר חד, כמו במציאות, מהו לדעתך השיר שהכי מזוהה עם יום העצמאות בציבור הישראלי?
"יש כל כך הרבה. אני לא יודע. זה יכול להיות 'ירושלים של זהב' (שנכתב והולחן על ידי נעמי שמר, ט.כ) או 'שיר לשלום' (שנכתב על ידי יעקב רוטבליט והולחן על ידי יאיר רוזנבלום, ט.כ). וגם 'לו יהי' של נעמי שמר, זה שיר שיש בו גם תקווה וגם עצב. הוא הרי נכתב על הלחן של 'Let it be' (לט איט בי) של הביטלס, אבל אז בעלה של שמר אמר לה שעם כל הכבוד ללנון ומקרטני, למילים כאלה צריך לכתוב גם מנגינה. השיר לא מדבר על שכול, הוא מדבר על זה שאנחנו רוצים לגור בשכונה, לחיות בשלום ובאחווה".

מה עם שירים חדשים? אולי הדג נחש?
"הדג נחש לדוגמא זה שירים עם מסר, להקה מאוד איכותית. 'היפ-הופ ציוני' ושירת הסטיקר זה סאטירה עוקצנית ובועטת, אבל סאטירה זה לא מתאים ליום העצמאות", אמר אשתר והוסיף כי "אנשים היום כותבים שירים שקשורים לעצמם. פעם היו כותבים על מקומות בארץ. אין מקום שלא כתבו עליו, אין הר שלא כתבו עליו. על כל פרח, כל עץ, יש שיר. מי יכתוב היום שיר על פרח? לצערנו זה כבר לא מרגש, איבדנו את התמימות".