הסופר עמוס עוז הלך היום (שישי) לעולמו ממחלת הסרטן, והוא בן 79. הוא יובא למנוחות מחר (שני) בשעה 15:00 בקיבוץ חולדה. ביתו, פניה עוז-זלצברגר כתבה בחשבון הטוויטר שלה כי "אבא שלי האהוב הלך לעולמו ממחלת הסרטן, זה עתה, לאחר הידרדרות מהירה, בשנתו ובשלווה, מוקף אוהביו. אנא כבדו את פרטיותנו. לא אוכל להגיב לפניות. תודה למי שאהב אותו".

אבא שלי האהוב הלך לעולמו ממחלת הסרטן, זה עתה, לאחר הידרדרות מהירה, בשנתו ובשלווה, מוקף אוהביו.
אנא כבדו את פרטיותנו. לא אוכל להגיב לפניות. תודה למי שאהב אותו.

— Fania Oz-Salzberger פניה עוז-זלצברגר (@faniaoz) December 28, 2018

עוז נחשב על ידי רבים לאחד מבכירי הסופרים בישראל, ספריו וסיפוריו תורגמו ל-45 שפות, יותר מכל סופר ישראלי אחר. על עבודתו זכה בפרסים יוקרתיים לספרות בישראל ובעולם, כולל פרס ישראל (1998), פרס גתה (2005), פרס היינריך היינה (2008) ופרס ביאליק.

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ורעייתו נחמה מסרו כי "סיפור על אהבה ואור ועכשיו, חושך גדול. עצב יורד עלינו עם כניסתה של השבת. נפיל ספרותי. תפארת יוצרינו. ענק רוח. נוח בשלום יקירנו עמוס. נעמת לנו מאוד".

סיפור על אהבה ואור ועכשיו, חושך גדול.
עצב יורד עלינו עם כניסתה של השבת.
נפיל ספרותי.
תפארת יוצרינו.
ענק רוח.
נוח בשלום יקירנו עמוס.
נעמת לנו מאוד. pic.twitter.com/SwYN1ynIgc

— ראובן (רובי) ריבלין (@ruvirivlin) December 28, 2018

שרת התרבות והספורט מירי רגב מסרה כי "הצטערתי להתבשר על פטירתו של עמוס עוז, חתן פרס ישראל, שעוטר בפרסים ובאותות הוקרה רבים על כתיבתו מעוררת ההשראה. 'פה ושם בארץ ישראל' ובעולם כולו יהדהדו יצירותיך בכתבים, שהשארת בלבבות כולנו. נוח בשלום, עוז הרוח שלנו".

עוז נולד בירושלים למשפחת משכילים רוויזיוניסטים. אביו, יהודה אריה קלוזנר, היה דוקטור לספרות עברית ועבד בספרייה הלאומית. אמו, פניה, למדה פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטאות פראג וירושלים. דודו של אביו, פרופ' יוסף קלוזנר, היה ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים ולימים מועמד תנועת החרות לנשיאות מול חיים וייצמן.

ב-1954, כשהיה בן 14 וחצי, עזב את הבית והצטרף לקיבוץ חולדה, שם הפכה משפחת חולדאי למשפחתו המאמצת, ושם חי עד שנת 1985. שירת בצה"ל בגדוד 50, אז חלק מחטיבת הצנחנים, ולאחר מכן למד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית.

פרט לכמה פרסומים קטנים בעלון הקיבוץ ובעיתון "דבר" לא פרסם עוז דבר עד גיל 22, ואז החל לפרסם סיפורים. קובץ סיפוריו הראשון "ארצות התן" פורסם בשנת 1965. הרומן הראשון שלו, "מקום אחר", יצא לאור בשנת 1966 מאז לא הפסיק לכתוב ופרסם ספר אחד לערך בכל שנה במסגרת הוצאת "עם עובד". בשנת 1988 עזב את הוצאת "עם עובד" ועבר להוצאת "כתר", כיוון ששם קיבל חוזה ייחודי המעניק לו שכר חודשי קבוע ללא קשר לתדירות פרסומיו.

עוז פרסם מאמרים פובליציסטיים בנושאי פוליטיקה, ספרות ושלום. בין השאר פרסם ב"ידיעות אחרונות", "דבר", "הארץ" ו"ניו יורק טיימס".

עוז התחתן עם נילי, חברת הקיבוץ, בתו של ספרן הקיבוץ. לזוג שלושה ילדים. בנותיו, פניה עוז-זלצברגר וגליה עוז עוסקות אף הן בכתיבה ספרותית. בנו הצעיר דניאל הוא מוזיקאי ומשורר. מספר שנים לאחר הולדת בנו עזב עוז את הקיבוץ מפאת מחלת הקצרת שבה לקה בנו ועבר לערד. מאוחר יותר עבר עוז לתל אביב.