השופט כאמל אבו קאעוד מבית הדין האזורי לעבודה בירושלים הודיע היום (ראשון) כי הוא מקבל את רוב טענותיהם של שלושה עובדים פלסטינאיים כנגד מסעדה שניהל אורן חזן. לטענת העובדים, פגע חזן במסגרת תפקיד זה, שמילא חזן טרם היבחרו לכנסת, בכמה מזכויתיהן הבסיסיות. העובדים תבעו פיצויי פיטורין, שכר מולן וזכויות סוציאליות בסיסיות. השופט קיבל את רוב טענותיהם ופסק להם פיצויים המסתכמים בכ-172.8 אלף ש"ח, הוצאות משפט בסך 4,500 ש"ח, ושכר טרחת עו"ד בסך 18 אלף ש"ח.

העובדים טענו בתחילה כי פוטרו, אולם לאחר מכן טענו כי התפטרו עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתם. ההרעה התבטאה בכל שלטענתם שכרם שעל פי רוב היה משולם על בסיס שבועי, לא שולם להם עבור חודש פברואר, עד מועד התפטרותם ב-9 למרץ. בתצהיריהם ובעדויותיהם נצמדו העובדים לטענה השניה. כמו כן טענו כי לא שולמו להם חלק מן הזכויות הסוציאליות, ואחד מהם טען כי שולם לו שכר מתחת לשכר המינימום. על פי הנתבעת נדרשו שניים מן על ידי אורן חזן להשיב הלוואות גדולות שניתנו להם על ידו, כמו כן הורה חזן לאחד מהם שלא להשאר באריאל בלילות כפי שמורות הוראות רשויות הבטחון – והדבר יצר מתח בין העובדים לבין חזן שהוביל להתפטרותם. בהמשך טענה ההגנה כי העובדים אף מצאו מקום עבודה בשכר גבוהה יותר, ולכן התפטרו. כמו כן טענה הנתבעת כי שילמה את מלוא זכויותיהם של העובדים, וכי העובד שטען לשכר נמוך מהמינימום הועסק באופן חלקי – אולם לא הציגה תלושי שכר או אסמכתאות כלשהן להוכיח עמדתה זו. כמו כן טענה החברה כי שילמה לעובדים חלק משכר חודש פברואר.

בית הדין קיבל את טענת העובדים כי מעבר חד צדדי מתשלום שכר שבועי לתשלום חודשי הוא בגדר פגיעה בתנאי עבודתם. כמו כן ציין כי העובדים הבהירו לחזן כי הם ומשפחותיהם תלויים בשכר העבודה, וכי במידה ולא ישולם במועד לא יוכלו להמשיך בעבודתם – דברים אלו שנאמרו כבר באמצע פברואר היוו למעשה התראה מוקדמת לפני פיטורין על פי השופט. בפסק הדין ציין כי עדויותיהם של העובדים, שלא נכחו האחת בעדות האחר – תמכו זו את זו, ושכנעו את בית הדין בכנותן. מנגד ציין בית הדין כי עדותו של חזן אשר הכחיש בתוקף את טענות העובדים, הותירה "רושם שלילי".  "מר חזן טען כי התובעים בדו סיפור יש מאין והאשים אותם בהכפשת שמו הטוב, בבחינת זעקת 'הקוזאק הנגזל'" נכתב בפסק הדין. "לעומת זאת, עת התבקש להתמודד עם קושיות ספציפיות הנוגעות לתשלום זכויות בסיסיות במשפט העבודה המגן לתובעים, מצא עצמו אובד עצות, התחמק ממתן תשובות ברורות, וניסה להרחיק את עצמו מהחזית בטענות כוללניות, סותרות בחלקן, שאין בהן כדי להושיע". השופט הדגיש כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה באשר לסיבות התפטרותם של העובדים. בית הדין קיבל את טענת העובד לפגיעה בזכות לשכר מינימום, היות ובעדויות כלל התובעים וכן בעדותו של חזן עצמו צויין כי השלושה היו פותחים את המסעדה יחד ונוסעים ממנה לביתם יחד.

ההליך החל במרץ 2012. בתחילה החברה לא הגישה כתב הגנה, וביולי 2012 נפסק פסק דין, ממנו התעלמה החברה. העובדים פנו להליך פירוק בבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר מכן התנגדה החברה לפירוק, והגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. הצדדים הסכימו לשוב לבית הדין לעבודה, והחברה שילמה הוצאות בס"ך 7000 ש"ח. גם במהלך ההליך הנוסף עשתה הנתבעת דין לעצמה, ונמנעה מלהגיע לאחד הדיונים. לאורך ההליך ביקשה הנתבעת שוב ושוב להגיש ראיות נוספות, מבלי לציין אלו ראיות בכוונתה לצרף. גם משקיבלה הזדמנות לעשות זאת – לא צרפה ראיות נוספות. "התנהלותה של הנתבעת לכל אורך המשפט התאפיינה בהשתהות ואי קיום החלטות שיפוטיות במועד , בקשות ארכה ודחיה באמתלות שונות, התנהגות שגבלה בשימוש לרעה בהליכי משפט והביאה להתארכות ההליך מעבר לצורך", נכתב בפסק הדין.