מה אנחנו יודעים על יהודי אתיופיה? כנראה מעט מאוד. מה אנחנו יודעים על חייהם שם בצל ההמתנה לעלייה לישראל? על הסבל שעברו שם עד שעלו לישראל? עוד יותר מעט. מה אנחנו יודעים על הווי החיים של יהודי אתיופיה בכפרים, על הפלאשמורה, על הקרע בתוך המשפחות על רקע העלייה של ישראל כשחלק מהמשפחות זכו לעלות חלק נאלץ להשאיר שם למשך שנים את האם, האב, האחים, האחיות בדרך לעלייה לישראל?

לא את כל התשובות מקבל הצופה מהסרט הנוגע ללב והיפיפה הזה, סרט ביכורים של הבמאית עלמוורק דוידיאן, סרט ראשון של במאית אתיופית שכולו דובר אמהרית. הסרט מאפשר הצצה מרגשת לעולם ואירועים אשר טרם נראו בקולנוע הישראלי בתוך כפר הולדתה האותנטי, בו נולדה וגדלה הבמאית עד גיל אחת עשרה, אז עלתה לישראל.

מתוך "עץ תאנה". (צילום: דניאל מילר)

הסרט עומד בכבוד רב, יחד עם הסרטים הטובים באירופה השנה, לא רק בישראל, וכיף לבקר באופן נלהב כבר שבוע שני ברציפות סרטים של יוצרים ישראלים – ואני מדגיש יוצרים ישראלים, מכיוון ש"מילים נרדפות" מתרחש בפאריז ומדבר רוב רובו צרפתית ו"עץ התאנה" מדבר כולו באמהרית.

הסרט שמתרחש ב-1989, בכפר קטן ליד אדיס אבבה הבירה, מראה בפיוטיות נפלאה את העולם הפנימי של נערה צעירה (בית לחם אסמאמאווה במשחק מרגש) במציאות הקשה בה היא ומשפחתה חיים, ומשרטט את ההווי של כפר בו חיו יהודים שקראו לעצמם "בני ישראל" לצד הנוצרים.

צילומי הסרט נערכו בכפר עצמו ממש, עולם קסום בנוף מרהיב, אך עם זאת מעיבים עליו חרדות קיומיות הן בגלל היותם של גיבורי הסרט יהודים השואפים לעלות לישראל, וגם בגלל החרדה היומיומית הכללית באתיופיה מפני גיוס הצעירים לצבא אתיופיה האכזרי, על-ידי פשיטות וחטיפות צעירים לשירות בצבא. חלק נכבד של הסרט מוקדש לסצנות חזקות אותן רקמה הבמאית שבכישרון רב נותנת לצופה לחוות את האווירה של הפחד המצמית והעימות בין האוכלוסייה לבין החיילים והמשטר החודרים בימים ובלילות לכפרים, חוטפים בכוח הנשק את הצעירים לצבא ומעלים אותם למשאיות. די דומה למה שקרה ליהודים ברוסיה במאה ה-19 שנאלצו לשרת בצבא הצאר וחזרו הביתה, אם בכלל, לאחר שנים, אבל גם מזכיר לי, עם תחושת חמלה, את האריתראים שמצאו כאן מקלט מפני גיוס כפייתי במשטר צבאי נוגש. כשאתה צופה בסרט מיד צץ בעל כורחך הוויכוח אם מדובר במהגרי עבודה או פליטים. פליטים רבותי.

מתוך "עץ תאנה". (צילום: דניאל מילר)

בין המצוקות מתעצמת אחת הדרמות המקבילות בסרט: תכנון הבריחה בסתר של יהודי הכפר לישראל, באמצעות שליחי המוסד, די בדומה למה שקרה עם עליית יהודי מרוקו בשנות החמישים של המאה הקודמת. ואינך יכול להתעלם דרך הסרט "עץ התאנה", על רקע הנופים הנהדרים של הכפר, מנושא ההלם שחטפו כאן בארץ הן יהודי אתיופיה והן היהודים תושבי כפרי הרי האטלס במרוקו בעקבות המעבר המהיר לתרבות שונה באופן כל כך קיצוני. אין כאן הבעת דעה חברתית, העניין מורכב מדי, אלא תחושת הזדהות שהצליחה להעביר בי הבמאית, גם אם בעקיפין – דרך האסתטיקה של הסרט.

בתוך כל האירועים הדרמטיים, נרקם בסתר רומן עדין וקסום, בפאתי הכפר, למרגלות עץ תאנה – בין מינה, הנערה היהודייה שהסרט מתרכז בעולמה, לבין אלי, נער נוצרי המסתתר מאימת הגיוס לצבא. הבמאית, ביחד עם הצלם המצוין דניאל מילר, בנו סצנות אהבה מקסימות ומלאות רגש על רקע הנופים המרהיבים.

מתוך "עץ תאנה". (צילום: דניאל מילר)

מינה שאמה ומשפחתה בישראל, אמורה לעלות לישראל בעזרת מבריחים בסבב העלייה הזה. ברם, מינה נמצאת בדילמה קשה שלא ניתנת לפתרון: כיצד תיטוש את אלי הנער הנוצרי אותו היא אוהבת אהבה עזה. לאורך כל הסרט עסוקה מינה בשמירה ומגננה על אהובה המסתתר מאימת השלטונות המגייסים מתחת לעץ התאנה – מקום המפלט של האוהבים, שמינה מכנה אותו "גן עדן".

עלילת הסרט מתקדמת ביעילות רבה על-ידי תסריט מצוין ושפה קולנועית מדויקת, תוך שיזור תמונות מעולמה הפנימי של מינה, אל תוך הדרמה המרכזית, האם תצליח המשפחה לברוח לישראל, להתאחד עם המשפחה בישראל ומעל לכל, מה יהיה בגורלה של האהבה בין היהודייה לבין הנוצרי. מאבקה של מינה הוא אישי לגמרי ומתמקד בניסיונות ההברחה שרוקמת מינה להעלות את אלי אהובה לישראל. גדולתו של הסרט נבחנת בהצלחה של העברת מסרים, כחלק מעולמם האישי והאנושי של הגיבורים, ובזה מצליחה במאית הסרט המצוינת.

מתוך "עץ תאנה". (צילום: דניאל מילר)

הבמאית דוידיאן התרכזה – גם לפי הצהרתה, ביחסים הטובים ששררו – גם בסרט וגם במציאות שלה עצמה – בין משפחתה היהודית לבין שכניה הנוצרים. הסרט, לפי הצהרת הכוונות של הבמאית, בא מכיוון הדו-קיום בין בני אדם והעזרה ההדדית. זה יפה. אבל אינני יכול להתאפק ולומר שהסרט אינו מתעכב על היחסים הבעייתיים בין הנוצרים והיהודים באתיופיה, ובכלל זה היחסים המורכבים בין אנשי הפלאשמורה, שהנצרות נכפתה עליהם, לבין היהודים "הטהורים", יחסים שבאים לידי ביטוי בפוליטיקה הדתית של מדינת ישראל בנושא עליית הפלאשמורה לארץ – אבל גם בפוליטיקה הפנימית של בני העדה. ואולם גם אהבה בין נוצרי ליהודייה הינה בעייתית מאוד בקרב הקהילה היהודית ובכלל זה גם עצם המגע עם נוצרים, בעיה שהעיקה אישית עליי מאז למדתי מעט מדי על יהודי אתיופיה, אולי דיה לצרה בשעתה.

סרט יפיפה מומלץ.