הגמר אתמול תויג בתור ה"דרבי שיסיים את כל הדרבים". ריאל מדריד הקבוצה הבכירה בעיר ואולי הקבוצה הגדולה בעולם אל מול אתלטיקו מדריד של דייגו סימאונה שמנצחת את ריאל באופן קבוע בשנים האחרונות ולאט לאט מכרסמת במעמדה.
ובעצם הגמר הפגיש בין שתיים מתוך שלושת הגדולות של ספרד. קבוצות שביחד עם באיירן מינכן בעצם שולטות בזירה האירופית בשלוש השנים האחרונות ולכל אחת מהן זהות ברורה.
בארסה – מחזיקת הכדור, התקפית ונשענת על סגנון משחק שמלמדים אצלה ממחלקות הילדים.
ריאל – המעוטרת, מאמינה ביכולת הבסיסית של כשרון מעל הכל. שיטת המשחק תתאים את עצמה לכוכבים שהיא רוכשת.
אתלטיקו – קבוצת הגנתית מרהיבה. בדמות המאמן האמוציונלי שלה דייגו סימאונה.
המשחק
הפתיחה הייתה שייכת לריאל, מודריץ' וקרוס העבירו מסירות אמן מצד לצד בעוד שחקני ההתקפה מצאו מרחבים לפעול בהם בשליש האחרון של המגרש. בדקה ה-15 ריאל, שהצטיינה בכדורים חופשיים כל השנה, הבקיעה נגיחה של בייל לרגלו המושטת של סרחיו ראמוס ופנימה. אתלטיקו התקשו להיכנס למשחק ונראו מותשים.
ניכר היה שבתור קבוצה הגנתית מופלאה לא הייתה אתלטיקו רגילה ללשחק מפיגור ולכן במחצית הכניס סימאונה את קראסקו ההתקפי על חשבון פרננדז.
אתלטיקו חזרה למשחק במחצית השנייה ותוך דקה אפילו הרוויחה פנדל. כאן יש לציין את העניין הפשוט שלפעמים עם כל הדיבורים, הפרשנויות והניתוחים בסוף כדורגל הוא משחק של אינצ'ים (סנטימטרים של אמריקאים). הגול של ריאל יכול היה באותה מידה לפגוע בשוער והפנדל של גרייזמן היה מרחק של אינצ' מלהיכנס ובמקום פגע במשקוף והחוצה.
לבסוף אתלטיקו השוותה ממהלך מדהים ששיאו היה בהרמה מופלאה של חואן פראן בוולה תוך כדי ריצה והבקעת השער המשווה על ידי קראסקו המחליף.
נכון לציין את מגיניה המעולים של אתלטיקו חואן פראן ובעיקר פליפה לואיז שבנוסף למשימות ההגנתיות שלו היה לשחקן המרכזי בניהול ההתקפה של קבוצתו.
ההארכה לא התעלתה יותר מדי והורגשה בה עייפות השחקנים. קוקה, ממצטייני העונה של אתלטיקו, נפצע בברכו ולקראת סופה לריאל הייתה הזדמנות טובה שנפלה לרגליי לואיס וסקז שהתמהמה ולבסוף בעיטתו פגעה בשחקן מגן.
בפנדלים זכינו לסיום אכזרי של חואן פראן פוגע בקורה בפנדל ומשאיר לכריסטיאנו רונלדו להביא לריאל מדריד את הצ'מפיונס האחד עשר שלה.
שנאמר – "דרבי בגמר הצ'מפיונס משחקים 120 דקות ובסוף רונלדו מוריד את חולצתו".
