ועדת הכנסת לביקורת המדינה, בראשותה של ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), התכנסה הבוקר (שני) לדון בממצאי דוח מבקר המדינה בנושא שילוב האוכלוסייה הערבית בתעסוקה. ביקורת חריפה נמתחה על היקף ההעסקה במגזר הציבורי, "אם רואים שבמקומות בהם מרוויחים שכר גבוה יחסית אין אוכלוסייה ערבית – אנחנו מבינים למה השכר הממוצע נמוך," אמרה ח"כ אלהרר.
על אף ששיעור הערבים בגיל העבודה עומד על 19.4%, שיעורם בכוח העבודה האזרחי – עובדים ומבקשי עבודה – הוא 13.7% בלבד. שיעור המועסקים מקרב מחפשי העבודה בקרב האוכלוסייה הערבית עומד על 50.5% לעומת 78% באוכלוסיה הכללית. נשים ערביות בגילאי 64-25 מועסקות בשיעור של 32.3% לעומת 78.7% בקרב יהודיות. השכר הממוצע לגברים ערבים עומד על 35 ש"ח לשעה לעומת 60 ש"ח בממוצע לעובד יהודי. 50.3% מהעובדים הערבים ביישובים עירוניים השתכרו פחות משכר המינימום החודשי, לעומת 37.4% ביישובים העירוניים היהודיים. גם היקף העבודה במשרות חלקיות שלא מרצון בקרב נשים ערביות גבוה בהרבה מזה שבקרב נשים יהודיות – 61% לעומת 22%, מצב זה מעמיק את העוני בקרב החברה הערבית בישראל. "הדוח מלמד על חברה לא שוויונית, לא צודקת, ועל אפליה מתמשכת," אמרה אלהרר, "תעסוקה זה לא רק משכורת, תעסוקה היא גם דרך להיות חלק מהחברה. אי אפשר להשאיר את ערך השוויון כסלוגן או כמס שפתיים".
ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת) אמר כי "היעד שהוצב לשנת 2010, במסגרת החוק לייצוג הולם, היה 10% עובדים ערבים בשירות המדינה, זאת על אף ששיעורם באוכלוסייה הוא 20%". והוסיף כי "בדרגים הגבוהים הייצוג עוד יותר נמוך". טיבי מנה שורה של חברות ציבוריות שבהן הייצוג הערבי נמוך במיוחד. "תארו לעצמכם שהייתה חברה ממשלתית בארצות הברית שלא היה בה אף אפרו אמריקאי. לא סביר. זאת מדיניות. זה לא במקרה 'חיפשו ולא מצאו'," אמר, והדגיש את חשיבותם של החיפוש האקטיבי והמכרזים הייעודיים לאוכלוסייה הערבית.
על פי דוח המבקר, נוצלו רק 28% מתקציבן של שורת תכניות רב-שנתיות לטובת האוכלוסייה הערבית, שהיקפן היה אמור להגיע ל-3.7 מיליארד ש"ח. בני גולדמן, מנהל אגף במשרד מבקר המדינה, אמר כי "הדוח מדגיש שכל התכניות מאופיינות כחוט השני בכך שיש תקציב שאינו הולם את עומק הבעיות. וגם כשיש תקציב הניצול שלו חלקי".
"בעיה נוספת היא חוסר רציפות," הוסיף גולדמן, "יש תכנית, היא נגמרת, ויכול לעבור עשור עד התכנית הבאה. ממשלת ישראל צריכה לקבל החלטה על מחויבות משמעותית לשוויון מהותי ולא רק פורמלי. צריכה להיות השקעה תקציבית מסיבית כדי לקדם את התעסוקה במגזר הערבי".
בנוגע להחלטת הממשלה לפיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים, שהתקבלה בסוף דצמבר 2015, אמר נציג משרד האוצר: "כשכתבנו את התכנית עם הרשות לפיתוח כלכלי המטרה הייתה לא לדבר בערכים מוחלטים בגלל הבעיה שהייתה בתכניות הקודמות, שהתקציב היה תמיד תקציב נוסף, תכנית נוספת על תכניות המשרד והמשרדים לא טיפלו. לכן דיברנו על שיעור מתוך התקציב של תכניות המשרדים, למשל 40% מתקציב הפיתוח של התחבורה הציבורית". חברי הוועדה הביעו חשש שבאופן זה לא יתאפשר מעקב משמעותי אחר ביצוע ההחלטה.
עוד ציין המבקר כי העובדים הערבים שבשירות המדינה מרוכזים במספר משרדי ממשלה ויחידות סמך ספציפיות, ובעיקר במשרד הבריאות. ב-11 משרדי ממשלה ויחידות סמך אין ייצוג כלל לעובדים ערבים, ובעשרה משרדי ממשלה ויחידות סמך שיעור הערבים המועסקים קטן במיוחד – בין 0.4% ל-2%.
מנהלת חטיבת משאבי האנוש של בנק ישראל, פנינה קרן, הגיבה לנתון על פיו בבנק ישראל רק אחוז אחד מכלל המועסקים בבנק הם ערבים. "ראש המטה שלי הוא ערבי," אמרה קרן, "ובין השאר לקחתי אותו כדי שיסייע להביא יותר ערבים. בדוח היה נתון של שמונה ערבים, רובם אנשי מקצוע, כלכלנים ואנשי מחשוב. הוספנו תקנים לגיוס ערבים לשנה הבאה, לקחתי את זה כיעד אישי. מאז כתיבת הדוח, במאמץ רב עלינו משמונה ל-11 עובדים ערבים. הם עוד צריכים לסיים את הבדיקות והאחוז יעלה מאחוז לאחוז וחצי. מבחינתי זה עלייה דרמטית". לכך הגיבה ח"כ אלהרר כי "שיבוא בנק ישראל ויגיד – עלינו מאחוז לאחוז וחצי, אני לא יודעת באיזו מדינה מתוקנת זה יתקבל בשאגות שמחה. עלייה זה משמח, אבל זו עלייה מינורית".
סמנכ"ל מִנהל וארגון ברשות שדות התעופה, מיכאל וידל, טען שהנתונים המופיעים בדוח אינם מדויקים, וכי ברשות שדות התעופה עובדים 111 עובדים ערבים. לשאלתה של ח"כ מיכל בירן (המחנה הציוני) השיב, כי 60 מהם עובדי מיקור חוץ. "מתוך 4,000 עובדים שלנו 2,000 הם עובדי ביטחון ויש לנו הוראה של השב"כ שלא להעסיק ערבים בתפקיד זה. רוב המאסה שלנו היא בנתב"ג וקשה לעובדים להגיע מהצפון ומהדרום ומשום כך לא ניגשים," אמר והוסיף שפרסום מודעת דרושים שיזם בשפה הערבית הביא לפניות רבות יותר.
רון צור, ראש מטה יישום הרפורמה בנציבות שירות המדינה, אמר כי באמצע שנת 2016 הגיעו בנציבות, האחראית על עובדי משרדי הממשלה השונים, ליעד של 10% מועסקים ערבים. לדבריו, לכל משרד מוצב יעד ספציפי, ואי עמידה ביעדים מובילה להקפאת היכולת לגייס עובדים נוספים. כמו כן, אמר כי הנציבות פועלת לגיוס ערבים לעתודות השירות הציבורי, ובייחוד לעתודות הניהוליות.
שירות התעסוקה, משרד הכלכלה ומשרד הרווחה הציגו בדיון את הכלים שהם מציעים לאוכלוסייה הערבית, ובייחוד לנשים ערביות, להשתלבות בתעסוקה, ובהם הכשרות תעסוקתיות שונות, וכן הכשרות בעברית תעסוקתית ובמחשבים, וליווי תעסוקתי. רועי אסף, ראש האגף לפיתוח חברתי ברשות לפיתוח כלכלי למיעוטים במשרד ראש הממשלה, הדגיש כי התכניות השונות הביאו לעלייה בתעסוקה בקרב נשים ערביות מ-25% ל-32%.
ח"כ איתן ברושי (המחנה הציוני) אמר כי "מה שחסר זה מקומות עבודה. לא הוקם מפעל אחד רציני בנגב או בגליל. אם לא ייצרו מקומות עבודה בהיקף גדול בנגב ובגליל לא יהיו עבודות לא לערבים ולא ליהודים". ח"כ טיבי הצטרף לדבריו ואמר כי "הציבור הערבי זקוק לאזורי תעשייה במועצות הערביות ובכפרים", וכי "לא ייתכן שאלו ישמשו רק כ'בתי מלון', והאוכלוסייה הערבית תעבוד רק באזורי תעשייה יהודיים".
מנהלת תחום חברה ורווחה במשרד מבקר המדינה, אליאורה שמעוני, אמרה כי על פי הנתונים שנחשפו, לו היה ממומש פוטנציאל התעסוקה באוכלוסייה הערבית הייתה המדינה מרוויחה מכך כ-30 מיליארד ש"ח. "יש לזה שני היבטים – כלכלי וחברתי," אמרה שמעוני, "אדם שלא עובד כבודו נפגע, מעמדו במשפחה ובחברה מוחלש, ואיכות חייו נפגעת. הרבה מבין אלו שכן מועסקים – מועסקים בתעסוקה לא איכותית, במשרות חלקיות ובמשרות שההכנסה בגינן מאוד נמוכה". לדבריה, הדבר גורם להמשך העמקת הפערים ולכך שהאוכלוסייה הערבית היא הענייה בישראל".
