עולם הפיננסים שאנחנו מכירים עומד בפני שינויים רבים. עסקי הלוואות ישירות באינטרנט צצים במהירות כסטארט-אפים; אתרי מימון המונים כמו הד-סטארט ואינדיגוגו משגשגים בארץ ובעולם; תשלומים אלקטרוניים כבר יכולים להתבצע במכשיר הסלולרי, ישראלים קונים יותר ויותר באינטרנט בעזרת תשלומים מאובטחים של שירות כמו PAYPAL והאקרים מצליחים לשדוד מליונים, מבלי שיצאו כלל מפתח הבית.

כל האפשרויות החדשות הללו מאתגרות את מערכת הבנקאות. אומנותם של הבנקים היא להרוויח כסף מכסף, ואין שום מגזר כלכלי שיכול להסתדר בלעדיהם. בשנת 2008 פרץ בארצות הברית המשבר הפיננסי העולמי. המשבר הוא תוצאה מהתפוצצות בועת הדיור בארצות הברית, שנוצרה כתוצאה מתעלולים פיננסיים של בנקאי השקעות בחסות מהלכי דה-רגולציה (הסרת פיקוח) ממשלתית. ממשלת ארצות הברית נחפזה לחלץ את המגזר הפיננסי על ידי הזרמת הון עתק, מתוך הבנה של התלות של כלל השחקנים – החברות התעשייתיות, משקי הבית ואף הגופים הממשלתיים – במערכת בנקאית יציבה ומתפקדת.

מערכת הבנקאות בישראל גובה כ-15 מיליארד ש"ח בשנה על עמלות בלבד. תיק האשראי הכולל של הבנקים נאמד ב-910 מיליארד ש"ח

התמוטטות בנקאית לא תאפשר לשלם משכורות, קבלנים לא יוכלו לבנות דירות ואזרחים לא יוכלו לקבל הלוואות. מיקומם של הבנקים בצומת קריטית במערכת הכלכלית מקנה להם עוצמה רבה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית. הידיעה שאי אפשר בלעדיהם, עלולה לשחרר את הבנקים מכבלי המצפון והזהירות בעת נטילת סיכונים פיננסיים גדולים, בידיעה שבמקרה שבו מתממש תסריט שלילי, לא הם אלו שישלמו את המחיר, אלא משלמי המסים.

התמוטטות בנקאית לא תאפשר לשלם משכורות, קבלנים לא יוכלו לבנות דירות ואזרחים לא יוכלו לקבל הלוואות.

מערכת הבנקאות בישראל גובה כ-15 מיליארד ש"ח בשנה על עמלות בלבד. תיק האשראי הכולל של הבנקים נאמד ב-910 מיליארד ש"ח. בנק הפועלים, המחזיק בתיק הגדול בענף (כ-280 מיליארד ש"ח) צפוי לחלק מעל מיליארד ש"ח כדיבידנדים לבעלי המניות ממרץ 2015 שעבר ועד סוף השנה. הרוב המוחלט של הכסף הזה מגיע מאיתנו (למעט רווחים מפעילות עסקית בחו"ל) ולא רק מעמלות, אלא גם ממסגרות האשראי, מהריבית על משיכת יתר, וכן מהלוואות וממשכנתאות.

העובדה שעדיף להיות חייב מאות מיליוני שקלים מאשר מאות שקלים כבר הפכה לידע כללי. עשירי המשק, שהם בדרך כלל הלווים הגדולים במשק, או אם תרצו החייבים הגדולים במשק, זוכים לעתים קרובות לתנאי החזר ומחיקת חובות שהעניים יכולים רק לחלום עליהם. לעומת זאת, משק בית ממוצע שיפגר בתשלומי המשכנתא, עלול לאבד את הדירה ולהיזרק לרחוב ולהסתבך עם תיק בהוצאה לפועל. דוח מבקר המדינה האחרון חשף כי מתוך 650 מיליארד ש"ח של חובות הרשומים בהוצאה לפועל, כ-585 מיליארד – 90% – הם למעשה ריביות והוצאות גבייה ושכר עורכי הדין, כאשר רק 10% הם החובות המקוריים.

עשירי המשק, שהם בדרך כלל הלווים הגדולים במשק, או אם תרצו החייבים הגדולים במשק, זוכים לעתים קרובות לתנאי החזר ומחיקת חובות שהעניים יכולים רק לחלום עליהם

האם יש חלופה ?

בדרך כלל, הדיון על התנהלותם של הבנקים מתמקד בשאלת פיקוחה של המדינה על הבנקים ויש לכך סיבות טובות. עם זאת, יש מקום לבחון את השאלה האם אפשר להוציא חלק מפעילותם הכלכלית של הבנקים לגופים אחרים, ובכך להשיג תנאים הוגנים יותר, שאינם מבוססים על מקסום הרווח הבנקאי על גבם של מיליוני האזרחים.

אמנם בתחום ההלוואות לרכישת דיור אין כיום חלופה ריאלית לבנקים, אך בתחומים רבים אחרים כמו הלוואה לסגירת אוברדראפט; הלוואה לפתיחת עסק; פיקדון זכות בריבית סבירה והלוואה לצורך לימודים, רכישת רכב או שיפוץ הדירה, מסתבר שדווקא יש. בהיסטוריה של ישראל היו קופות רבות "להלוואה וחיסכון" שנספגו כולן לתוך הבנקים הגדולים, אך גם כיום ישנן חלופות ותיקות ומתחדשות לצורך הבסיסי בהלוואות.

הגמ"חים – החלופה החרדית לבנקים

הפעילות הוותיקה והמסועפת מכולן שייכת לקופות גמילות החסדים (גמ"חים) של הציבור החרדי, אשר חלק גדול מהן מעניקות הלוואות ללא ריבית, תמורת תשלומים קטנים וקבועים מדי חודש, המכסים עלויות תפעול. המודל העסקי של הגמ"חים מבוסס על מחויבותו החברתית של החייב לקהילה, ועל המוטיבציה הגדולה להחזיר את הכספים. במקרה שהחייב פושט רגל, החובות נגבים מהערבים, שגם הם חלק מאותה קהילה חרדית.

חלק ניכר מההון של הגמ"חים מגיע מתרומות מחו"ל, שעד עתה נהנו מפיקוח רופף ונחשדו תדיר כצינור להלבנת כספים. לפני כשנתיים חתמו ישראל וארצות הברית על הסכם (FATCA) שבמסגרתו התחייבה ישראל להעביר לרשויות האמריקאיות מידע על נכסים פיננסיים של אזרחים אמריקאים בארץ.

המודל העסקי של הגמ"חים מבוסס על מחויבותו החברתית של החייב לקהילה, ועל המוטיבציה הגדולה להחזיר את הכספים.

לאחרונה הודיעו הבנקים למנהלי גמ"חים שאם לא יסדירו את מעמדם החוקי עד אמצע חודש יוני כמוסדות פיננסיים רשמיים, לא יוכלו להמשיך לנהל את החשבונות שלהם בבנקים. החלת כללי פיקוח על הגמ"חים תחייב אותם בניהול ספרים, פיקוח של רואי חשבון ודיווחים שוטפים, ותטיל עליהם עלויות רבות שעלולות להוביל לקריסתם. ח"כ משה גפני (יהדות התורה), יו"ר ועדת הכספים, פועל במרץ לסייע לגמ"חים לדחות את מועד תחילת הפיקוח ולהסדיר את מעמדם כחברות לתועלת הציבור.

מכיוון שהגמ"חים משרתים בעיקר את הציבור החרדי, נותר לברר אילו חלופות קיימות בעבור הציבור הכללי.

בנק אופק – הבנק הקואופרטיבי הישראלי הראשון

מחאת 2011 סחפה ישראלים רבים לצאת ולהפגין. מתוך הכיכרות והאוהלים נוצרה היוזמה להקמת בנק "אופק" כבנק חברתי. היוזמה כינסה אלפי ישראלים שרכשו מניה בסכום של 3,000 ש"ח – סכום שמראש מגדיר את קהל היעד היסודי, בני המעמד הבינוני שיכולים להרשות לעצמם רכישה שכזו. היומרה הייתה גדולה מאוד – להקים בנק, שיפעל ללא מטרת רווח ויעניק שירותי הלוואה וחיסכון תוך מקסום היתרון ללקוחות. בקיצור, פיקדון עם ריבית יפה והלוואות זולות.

פעילות בנק "אופק" החלה להירקם, ללא אישור רגולטורי להקים "בנק" – כאשר ההון העצמי המינימלי הנדרש הוא 75 מיליון ש"ח והסכומים הנדרשים כדי להקים בנק שעומד בדרישות הנוספות של הפיקוח על הבנקים גדול יותר מפי 2. חישוב פשוט מראה שכדי להגיע ל-75 מיליון ש"ח על היוזמה להכיל כ-25,000 חברים, וזה לפני שחישבנו הוצאות הקמה, שיווק ומשכורות.

היומרה הייתה גדולה מאוד – להקים בנק, שיפעל ללא מטרת רווח ויעניק שירותי הלוואה וחיסכון תוך מקסום היתרון ללקוחות. בקיצור, פיקדון עם ריבית יפה והלוואות זולות.

בראש הוועד המנהל הראשון עמד דורון שורר, רואה חשבון ישראלי, בעל ניסיון רחב מאוד בניהול כספים במגזר הציבורי והפרטי כאחד. בריאיון לאתר NRG ב-2012 אמר שורר: "מהירות הכניסה של הבנק תלויה בסופו של דבר ברשויות, וככל שהרשויות יגמישו את עצמן בטיפול בבקשות שלנו לקבל היתרים ואישורים, כך נוכל להתחיל לפעול". במילים אחרות, שורר קרא לרשויות לשנות את הרגולציה כלפי פתיחת בנקים, כדי לקדם את בנק "אופק". הצעתו לא התממשה, למרות ההסכמה בפיקוח על הבנקים ובמשרד האוצר שיש ריכוזיות בתחום הבנקאות, ושהקמתו של בנק קואופרטיבי שיתחרה בבנקים על פלח משקי הבית יכול לסייע למגזר זה.

יש מי שיראה באמירה של שורר הונאה של השותפים באגודה שרכשו מניה להקמת בנק, כאשר הסיכוי לממש אותה דורש הצטרפות גדולה פי 10 מזו שהתרחשבה בפועל. עם הבלימה בהצטרפות נעשו מאמצים ב"אופק" לייצר פעילות שיווק לטובת רכישת מניה על ידי חברים חדשים – פעילות שלא הצליחה במידה הנדרשת. כאשר המפקח על הבנקים דאז, דודו זקן, הכריז שיו"ר הוועד שורר נקלע לבעיה של ניגוד עניינים בין כהונתו כדירקטור בבנק מסד להיותו יו"ר האגודה השיתופית "אופק", והכסף שנועד לתפעולו של "אופק" הלך ואזל, התפטר שורר מהאגודה ובעקבותיו התפטרו כלל חברי הוועד המנהל.

גם האגודה להלוואות ללא ריבית וגם האגודה השיתופית "אופק" הן כדגיגונים זעירים השטים במי נהר רדודים, בעוד רובינו שוחים באוקיינוס של הבנקים, כאשר מסביב שוחים הכרישים של השוק האפור וההוצאה לפועל.

לאגודה נבחר ועד חדש בראשותו של עו"ד יהודה טלמון, בעברו יו"ר לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים בישראל, ועמו תכנית חדשה – לא להקמת בנק. בשלב ראשון הקמה של עסק חברתי של הלוואות P2P – PEER TO PEER (מעמית לעמית), שאינו מחייב עמידה בכללי רגולציה נוקשים, שבעתיד יוכל להתפתח גם לבנק, ולכשיתבסס יקלוט עשרות אלפי חברים.

הלוואות ללא ריבית

חלופה נוספת, שאינה פונה דווקא למעמד הבינוני, היא האגודה להלוואות ללא ריבית. האגודה הוותיקה, הקיימת זה כ-25 שנה, מעניקה הלוואות בחינם, לכל מי שזקוק להן ויכול להראות כושר החזר. מפעל פילנטרופי זה, מאפשר גם למעמד הנמוך למצוא חלופה לבנקים בשעת משבר, או כאשר ברצונם לפתוח עסק זעיר והם זקוקים להון ראשוני קטן.

גם האגודה להלוואות ללא ריבית וגם האגודה השיתופית "אופק" הן כדגיגונים זעירים השטים במי נהר רדודים, בעוד רובינו שוחים באוקיינוס של הבנקים, כאשר מסביב שוחים הכרישים של השוק האפור וההוצאה לפועל. אך הגשמת הרעיונות של בנקאות חברתית – לפיה פעילות פיננסית הכרחית אינה חייבת לשמש כמקור של רווח, אלא יכולה לשמש כשירות לציבור או פעילות על בסיס רווחיות מינימלית – עשויה לשנות את החיים של כולנו.

העתיד – בנק הדאר?

הרבה מאוד תלוי במדיניות הממשלה. ביכולתה לעודד הקמתן של אגודות אשראי ולהקל על הקמת בנקים חברתיים בבעלותם של הלקוחות והעובדים, ולהעניק להם הגנות שונות מול הבנקים המסחריים. לצד כל אלה, יש לזכור שהמהלך העוצמתי שבו המדינה יכולה לנקוט קשור לבנק שכבר נמצא בבעלותה, ולו סניפים רבים יותר מלכל שאר הבנקים: בנק הדואר. בעקבות הרפורמה בדואר, בנק זה, שהפעילת בו כיום היא זניחה, נמצא בפרשת דרכים. על פי המתווה הקיים, הוא אמור לגייס הון פרטי, במהלך של הפרטה חלקית. לו תחליט המדינה להשקיע את ההון הזה מכספה, יוכל לקום בישראל בנק חברתי בעל כוח אדיר, שללא ספק ישפיע השפעה רוחבית על התנאים הניתנים בבנקים המסחריים.