הממלכה המאוחדת תקיים ביום חמישי הקרוב משאל עם בקרב אזרחיה שיצביעו בעד או נגד היוזמה ליציאת בריטניה מחברות באיחוד האירופאי. בכך יבוא לסיומו מסע תעמולה סוער ורווי יצרים שהגיע לשיאו ביום חמישי שעבר ברצח חברת הפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור, ג'ו קוקס, שהייתה בין המתנגדות ליציאה מהאיחוד.
קוקס נרצחה מחוץ לספרייה הציבורית בעיירה בריסטל בידי תומאס מייר, גבר בן 52. עדי ראייה דיווחו כי בעת שתקף את קוקס צעק מייר "זה למען בריטניה", "בריטניה תמיד ראשונה", "לשמור על בריטניה עצמאית". מייר הובא לבית המשפט וכשנתבקש לאשר את שמו ענה, "מוות לבוגדים, חירות לבריטניה".
בבריטניה הגיבו לרצח בתדהמה והקמפיינים הנוגעים למשאל העם הושהו באופן מיידי עד תחילת השבוע. יממה לאחר הרצח נפגשו בבריסטל ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון וראש האופוזיציה וראש מפלגת הלייבור, ג'רמי קורביין, שניהם מתנגדים ליוזמת היציאה מהאיחוד. השניים הניחו זרים ונשאו דברים לזכרה של קוקס בנסיון להרגיע את הרוחות בממלכה ולמנוע הסלמה.
פרופ' ורמן: "קמרון הציע את המשאל כדי להפחית לחץ שהיה מימינו. הוא לא ציפה שזה יתפתח לבעיה קשה מבחינתו. הוא חשב שהוא מציע דבר שיהיה קל להתמודד איתו"
"שיטת משאל-עם נהוגה בצורה שונה ממדינה למדינה", מסביר פרופ' אברהם דיסקין, ראש בית הספר למנהל ממשל ומשפט במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט בהוד השרון וממשיך, "בישראל מעולם לא היה משאל עם. לעומת זאת חוק היסוד האחרון שהתקבל הוא חוק יסוד משאל עם. בריטניה בהקשר הזה, קרובה לישראל והיא לא מרבה במשאלי עם. יש מדינות כמו שוויץ שב-150 השנים האחרונות קיימה 600 משאלי עם".
דיסקין מפרט את סוגיות משאלי העם בבריטניה מהשנים האחרונות ומסביר שעל אף שבבריטניה לא נוהגים לעשות משאלי עם, מאז שנת 2011 התקיימו באנגליה שני משאלי עם במעורבות גבוהה של דייויד קמרון ראש הממשלה. בשנת 2011 התקיים משאל עם לשינוי שיטת הבחירות המחוזיות. היוזמה לא התקבלה, 68% מהמשתתפים התנגדו לה. בשנת 2014 התקיים בבריטניה משאל עם בנוגע לעצמאות סקוטלנד מהממלכה הבריטית. היוזמה לעצמאות לא התקבלה, 55% מהמשתתפים התנגדו לה. כעת קמרון והבריטים עומדים לפני משאל עם ליוזמת היציאה של בריטניה מהאיחוד האירופאי. ההערכות כרגע מצביעות על כמעט שיוויון בין הצדדים וההצבעה תתקבל או תידחה על בסיס רוב זעום.
קהילת הפחם והפלדה
"האיחוד האירופי התחיל בארגון קטן עם שש חברות בשנת 1957 ונקרא אז קהילת הפחם והפלדה", מסביר דיסקין ומוסיף, "הארגון התרחב למדינות נוספות והעמיק לשווקים נוספים והסמכויות של האיחוד הלכו וגדלו. היום 28 מדינות חברות באיחוד". בנוגע לעיקרון הכלכלי עליו נבנה האיחוד אומר דיסקין כי, "מבחינה כלכלית כולם מרוויחים כיוון שישנם עקרונות כלכליים פשוטים, ניצול היתרונות היחסיים של מדינות שונות. באופן עקרוני גם למדינה חלשה יש יתרון יחסי. כולם מרוויחים מקיום של איחוד כלכלי עם סחר חופשי שבו אתה גם מנמיך חסמים של מכס וחסמים אחרים".
הערכות קרן המטבע הבינלאומית תומכות באמירותיו של דיסקין. הקרן מזהירה שיציאה מהאיחוד תפגע בכלכלה הבריטית ותוביל למיתון. על פי ההערכה יציאה מהאיחוד תוביל להתכווצות הכלכלה הבריטית בשיעור של 5.5% עד 2019. עם זאת, חשוב לציין שהצמיחה הנגרמת מהורדת מכסים וביטול ההגנה על תוצרת מקומית, נוטה להיטיב עם חלק מהמשק, על חשבון חלקים אחרים. בריטניה, על פי נתוני ה-OECD, היא אחת מחמש המדינות הכי לא שוויוניות בארגון, יחד עם ישראל, ארה"ב, טורקיה ומקסיקו.
על פי דיסקין, על אף יתרונות האיחוד בנושאי הסחר והצריכה בין המדינות, נאלצות המדינות שחברות באיחוד לשלם תשלומי מחיר בנוגע לריבונותן, "בעבר כל מדינה הייתה יכולה להטיל וטו בכל עניין. היום הרבה סמכויות עברו לנציבות האיחוד בבריסל. מי שקובע זה לא אנשים נבחרים אלא פקידים. בפרלמנט האיחוד האירופאי אין זכות וטו אלא הרוב קובע. ישנם יתרונות כלכליים מול בעיות בפגיעה בריבונות, בעצמאות ופגיעה בכבוד".
שאלת היציאה מהאיחוד האירופי התפתחה לכדי ויכוח יצרי וקשה בבריטניה. רבים באי הבריטי טוענים שהעימות בנושא משאל העם חצה קווים אדומים – וזכורה בהקשר זה אמירתו של הפוליטיקאי בוריס ג'והנסון, ראש עיריית לונדון עד לא מזמן, שהשווה את האיחוד האירופי לרייך השלישי. במהלך חודש מאי קבעה ועדה מיוחדת של הפרלמנט הבריטי בדוח שהוציאה כי שני מסעות התעמולה – בעד ונגד האיחוד – משתמשים ברטוריקה שלילית ואף מטעים את הציבור בניסיונם לשכנע בעד עמדתם.
"קמרון הציע את המשאל בגלל מציאות פוליטית מסויימת בתקופת הבחירות האחרונה, כדי להפחית לחץ שהיה מימינו. הוא לא ציפה שזה יתפתח לבעיה קשה מבחינתו. הוא חשב שהוא מציע דבר שיהיה קל להתמודד איתו", הסביר פרופ' דרור ורמן, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחה לבריטניה בחוג להיסטוריה. לדברי ורמן תחילתו של הדיון על יוזמת הפרידה מהאיחוד התקיים על רקע כלכלי ולקמרון היה ביטחון שבמישור הזה יוכל לנצח.
פרופ' דיסקין: "הפוליטיקאים הנוכחיים, הממסד הפוליטי, התקינות הפוליטית והססמאות המקובלות נמאסו על הרבה בוחרים וזה מסביר את סנדרס ודונלד טראמפ. השיקול של תומכי הפרישה מהאיחוד האירופי הוא 'נמאס לנו מהפוליטיקאים שמכרו אותנו'"
"בוויכוח הכלכלי, הסתבר לתנועת הברקזיט שהיא לא מצליחה לנצח אלא להפך, זוהי קרקע שלא נוחה להם", הסביר ורמן את השינוי שקרה בשיח. לאחר שבתנועת הברקזיט נפלה ההבנה שהטיעונים הכלכליים בעד יציאה מהאיחוד אינם משכנעים, היא בחרה בקו העוסק בעיקר בנושא ההגירה בטענה כי יציאה מהאיחוד תעצור את ההגירה לבריטניה. "הפחד ממהגרים, הפחד מזרים, זהו מקום חזק מאוד שנוגע בגאווה הלאומית וגם בגזענות. הגל הזה הוא עכור מאוד והפך את המשאל הזה להיות אחד הרגעים הפחות סימפטיים בהסטוריה של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה, עוד לפני הרצח של ג'ו קוקס", אמר ורמן.
הטראמפיזאציה של בריטניה
היבט נוסף להתחזקות תנועת הברקזיט הוא יאוש מהמערכת הפוליטית הקיימת המביאה לדפוס הצבעת המחאה של הציבור. לדברי ורמן התופעה דומה גם לזו שאנו רואים במערכת הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית ולתמיכה הגדולה לה זוכה המועמד מטעם המפלגה הרפובליקנית דונלד טראמפ.
"יש הרבה מאוד תסכול. תסכול עממי של אנשים שהפוליטיקאים הבטיחו להם הרבה מאוד דברים ולא קיימו אותם. כל מיני פוליטיקאים מבטיחים שאצלם יהיה טוב. ולא מבטיחים את האמת". ורמן תיאר את התחושות בקרב הציבור והסביר כי "אנשים מרגישים ששכחו אותם מאחור. שלא דיברו איתם בגובה העיניים על שום בעיה קשה כמו הגירה, כמו גלובליזציה ומה היא עושה לכלכלה. לא נדרש ניתוח עמוק מידי בשביל הפועל, להבין למה באמת העבודה שלו פחות מכניסה עכשיו. כשמסתכלים בראייה יותר רחבה, הדמיון בין הגל הזה לבין מה שמעלה היום את דונלד טראמפ למרחק נגיעה מהבית הלבן, דומה. הרבה מאוד זעם".
בשבועות האחרונים מזהירים גורמים רבים, מבית ומחוץ, מיציאה מהאיחוד אשר תפגע בכלכלה הבריטית ותגרום להצטמקות שלה. בין המזהירים, נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שר האוצר הצרפתי עמנואל מקרון ובכירים בקרן המטבע העולמית. "ההסברים הרציונלים הללו לא מועילים", לדברי ורמן, "זו לא רמת הדיון שמשכנעת מישהו לא מהצד של דונלד טראמפ ולא מהצד של הברקזיט באנגליה. זו הצבעה חזקה מאוד ונמרצת מהבטן שהיא בעצם הצבעת מחאה. אחד הדברים המעניינים שנאמרו במחנה טראמפ ובמחנה האנגלי הוא ש'אנחנו לא רוצים לשמוע יותר ממומחים'. זה נאמר גם במפורש על ידי מישהו שהוא לא אחר משר בממשלה של קמרון שאמר 'תעזבו אותנו מהמומחים. לא רוצים לשמוע אותם יותר'. זה סוג של מחאה שהיא לא רציונלית שקשה מאוד להתמודד איתה".
דיסקין סבור גם הוא שיש קשר בין דפוס הצבעת המחאה בבריטניה להצבעה בבחירות המקדימות של המפלגות למועמדיהן לנשיאות ארצות הברית ואמר כי "הפוליטיקאים הנוכחיים, הממסד הפוליטי, התקינות הפוליטית והססמאות המקובלות נמאסו על הרבה בוחרים וזה מסביר את סנדרס ודונלד טראמפ. טראמפ הוא מועמד רפובליקני שכל הממסד האמריקני מתנגד לו. על אף זאת התמיכה בו גם מבחינת מספר האנשים שמשתתפים באסיפות שלו, גם מבחינת מספר האנשים שהצביעו בשבילו בפריימריז וגם מבחינת גיוס הכספים, זה דבר חסר תקדים. זה בולט עוד יותר על רקע זה שהממסד של המפלגה הרפובליקנית לא רוצה אותו" הוא מסביר.
בנוגע להצבעת המחאה בבריטניה הסביר דיסקין כי, "השיקול של תומכי הפרישה הוא 'נמאס לנו מהפוליטיקאים שמכרו אותנו'", לדברי דיסקין הצבעת המחאה בבריטניה הנובעת מחוסר שביעות רצון הבוחרים מובלטת יותר על רקע תמיכת שתי המפלגות הגדולות בהישארות באיחוד, "עצם העניין שהמאבק הוא צמוד והעמדה הרשמית של שתי המפלגות היא נגד פרישה, זה מראה על אי שביעות רצון גבוהה של הציבור מעמדותיהן של שתי המפלגות הגדולות".
ביחס למתנגדים ליציאה מהאיחוד ומניעי ההצבעה שלהם אמר ורמן כי "את התומכים באיחוד לא מניעה אהבה גדולה לאיחוד האירופי. האיחוד האירופי הרוויח את זה ביושר. גם האיחוד האירופי לא התמודד עם בעיות העומק. מי שבוחר להשאר באיחוד האירופי עושה את זה יותר מתוך עיקום אף מאשר התלהבות מאידאל". ורמן צופה, אולי מקווה, שתהיה התעוררות בקרב המתנגדים ליציאה מהאיחוד בעקבות גל הגזענות והאלימות ששוטף את בריטניה. "בתוך הויכוח מי שרוצה, להישאר (באיחוד האירופי, ש.נ.) עושה את זה בעיקר משיקולים רציונלים שהסיכון פה בקפיצה אל התהום הוא גדול מידי ורתיעה עמוקה מהגל הקסנופובי והמכוער. הגל הזה מעורר בקרב הליברלים רתיעה אינסטינקטיבית. אנחנו לא רוצים להיות חלק ממחנה שמדבר כך". להערכתו של ורמן ידחו הבריטים לבסוף את יוזמת הברקזיט, "אני חושב שהם ישארו באיחוד. אנשים יהססו לדחוף את הארץ שלהם לעתיד כלכלי לא ברור".
