בימים אלו מתקיימים דיונים בנוגע להצעת החוק של שרת המשפטים איילת שקד בעניין חדלות הפירעון. דיני חדלות פרעון הם דינים שתפקידם להסדיר מצבים בהם חייב אינו יכול לפרוע את חובו (חֲדַל פֵּרָעוֹן) וכאשר הרכוש שנמצא בידי החייב אינו מספיק כדי לפרוע את מלוא סכום חובו.

מטרתו המרכזית של החוק, לדברי יוזמיו, היא להביא לשיקומו הכלכלי של החייב, וזאת מתוך תפיסה כי שיקומו הכלכלי משרת הן את טובת הנושים והן תכליות רחבות יותר.

החידוש העיקרי בחוק הוא ששיקום החייב יעמוד במרכז הליכי חדלות הפירעון, וכפועל יוצא, ה"הפטר" – שחרור היחיד מחובותיו – יהפוך לחלק מובנה המגיע בסיום התהליך. חידוש נוסף המוצע הוא להעביר את ניהולם של חלק גדול מההליכים, מבית המשפט לגורם מנהלי, הכונס הרשמי ולהעביר את הטיפול בהליכי חדלות פירעון בבקשות יחידים בעלי חובות בהיקף נמוך (עד 150 אלף ש"ח) מבית המשפט לרשם ההוצאה לפועל.

על אף שהרעיון הבסיסי של החוק הוא שיקום החייבים, מבקריו טוענים כי קיימות בו בעיות מובנות. הצעת החוק קובעת שחייב שסכום חובו גבוה מ-150 אלף ש"ח מופנה למסלול בכונס הנכסים הרשמי, מסלול המוכוון לשיקומו, ואילו מי שחייב סכום נמוך יותר מופנה למסלול בהוצאה לפועל,  מסלול מוטה גבייה.

לדברי נציגי ארגון רבנים למען זכויות אדם, מדובר בבעיה חמורה. "זה נשמע כמו חלוקה טכנית אבל זה לא טכני בכלל. כי מי שיהיה בחוב מתחת ל-150 אלף ש"ח זה רק אנשים עניים, מי שבחוב מתחת לסכום הזה ויש לו כסף ייקח הלוואה ויצליח להחזיר אותה", אומרת עו"ד בקי כהן-קשת הפעילה בארגון.

ההוצאה לפועל הוא גוף שעוסק בגבייה בלבד. שיקום החייבים אינו נמצא בין מטרותיו ותהליך החזרת החוב הוא ארוך מאוד. בוועדה לביקורת המדינה שדנה במצב של ההוצאה לפועל אמר ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) כי מה שהסב את תשומת לבו "זה שהדו"ח טוען שמדובר בכשל כולל. כלומר זה לא עניין טכני". שמולי הוסיף כי "אולי יש כאן בעיה של ההשקפה הכוללת. לא יכול להיות שהיום יש תחושה, בקרב ציבור המוחלשים, שאם כבר נקלעת לחוב בהוצאה לפועל זה בור שממנו אי אפשר להיחלץ. המשימה של ההוצאה לפועל לא פשוטה, אבל עדיין יש בישראל גופים ביורוקרטיים שהתחילו לשנות את התפיסה שלהם." דבר נוסף אליו התייחס שמולי הוא האופן בו מתייחסים עורכי הדין לחייבים: "עורכי דין שלוקחים שכר טרחה מופרז, שמשחקים בכספים, שפותחים תיק כפול על אותו החוב".

לדברי עו"ד כהן-קשת ישנן עוד שתי בעיות מרכזיות בחוק החדש. הראשונה היא שאין כל הגנה על דירת המגורים של החייב, "היעדר קורת גג משמעו הדרדרות לעוני שאין סיכוי להיחלץ ממנו. צריך להגדיר לאיזה סוג דירה יש הגנה. אני קוראת לזה, 'דירת מגורים מתאימה', מי שיש לו וילה אפשר להחריג". כהן-קשת מציינת שחוסר ההגנה לדירה יגרור בטווח הארוך הוצאות נוספות של המדינה, אותן יש כביכול נסיון למנוע בחוק החדש, "אחר כך המדינה תצטרך לספק להם דיור וסביר להניח שבמשפחות אלו ישנם ילדים שיזדקקו לשירותי רווחה".

עו"ד בקי כהן-קשת. צילום באדיבות המצולמת

בעיה נוספת שעולה מן הדוח היא מדד כושר ההשתכרות. החוק בוחן את יכולת התשלום לפי כושר השתכרות פוטנציאלי ולא לפי רמת ההשתכרות בפועל, משם גוזרת המדינה את הסדר התשלומים. המשמעות היא שחשמלאי מוסמך, למשל, שהצליח למצוא עבודה רק כמאבטח, יצטרך עדיין לשלם כמי שמקבל שכר גבוה יותר כפי שמקובל במקצועו. על זה אומרת כהן-קשת כי "רוב הציבור לא בוחר לעבוד בעבודה שמשתכרים בה מעט. זו הנחה אבסורדית. לדוגמא עובדת שעתית, ההנחה שעומדת בבסיס הסעיף הזה היא שהיא רוצה שיבטלו לה שעות. הכלל שצריך להיות הוא שאנשים לא בוחרים לחיות בעוני, וכל השאר הוא החריג".

תגובת שרת המשפטים לכתבה טרם התקבלה.