מצעד הגאווה והסובלנות נערך היום בחדרה בפעם השלישית בהשתתפות כ-300 צעודות וצועדים. הצעדה יצאה משבט הצופים בעיר, עברה דרך מרכז העיר והסתיימה במופע גדול ברחבת קניון חדרה. במהלך הצעדה צעקו המשתתפים "כל עוד הומו זו קללה נאבק באפליה", "רק חינוך יביא שינוי", "ושיוויון תעסוקתי גם לטראנס וגם לבי". את האירוע אבטחו 80 שוטרים. במהלך הצעדה נעצרו שני צעירים, בני 19 ו-15, לאחר שהשליכו ביצים לעבר הצועדים מבניין ברחוב הנשיא. כח משטרתי שהיה במקום העביר את הצעירים לתחנה המשטרה בחדרה להמשך חקירה.
"לפני הכל אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו למה בעצם קיימים מצעדי גאווה, ולמה אנחנו כאן היום", קראו שלושת מארגני העצרת – נועה אלפנדרי, אביאל אסטנובסקי ושובל חכמון. "המציאות דורשת שיפור, כי השנאה ממשיכה לגבות קורבנות גם במאה העשרים ואחת – בתל אביב, בירושלים, באורלנדו, בעולם. היא כאן סביבנו ובינינו, ואם נהיה אדישים אליה היא תמשיך ותדכא, תמשיך ותפלה, תמשיך ותכה."
בפינת המרחב המסיבות והנאומים עמד שולחן עם נרות נשמה ועליו תמונותיהם של ניר כץ, ליז טרובישי ושירה בנקי ז"ל, נפגעי פעולות האיבה נגד הקהילה הלהט"בית בשנים האחרונות בישראל, מארגני האירוע ביקשו גם לעמוד לכבודם דקת דומיה.
בחדרה עוד זוכרים את התנגדות העירייה להקמת בית לקהילה הגאה בעיר ואת אמירתו ב-2002 של סגן ראש העיר חיים אביטן (שכיהן לאחר מכן כראש העיר) "שילכו עם זה לתל אביב. שיקימו את כל מה שהם רוצים, אבל לא בחדרה". המארגנים התייחסו על הבמה לחשיבות קיום המצעד דווקא בחדרה "כי זה הבית שלנו, ובתור ישראלים למדנו שעל הבית צריך להילחם, ואין לנו בית אחר. דווקא בחדרה, היכן שההומופוביה היא מובנת מאליה – אנחנו נלחמים על הבית. אנחנו בונים תקווה לכל הנערים המבוהלים, לכל האמהות המודאגות, לכל השאלות שלא נענות, לאחים, לחברות, לכולם.
באירוע נאמה גם אופק קובי, נערה תושבת חדרה חניכה בארגון הנוער הגאה (איג"י). היא אמרה ש"בפעם הראשונה שנחשפתי לקהילה הגאה הייתה בכיתה ב' כשכתבתי באינטרנט 'בנות שאוהבות בנות'. ראיתי הרבה תכנים שלא מתאימים לילדה בכיתה ב'. השנים עברו, ובעקבות חשיפה לתכנים אחרים הבנתי שאני לא היחידה שאוהבת בנות ואני לא מוזרה. מן הסתם גם שמעתי הרבה את המילה הומו, אבל בעיקר כמילת גנאי בבית הספר וברחוב ובכל מקום אפשרי, חשבתי שזה רע, אחרת למה שישתמשו בזה כקללה, אבל אחר כך הבנתי שזו מילה שמתארת מישהו שאוהב מישהו"
"אפשר להגיד שחדרה היא לא העיר הכי מכבדת והכי מכילה אנשים מהקהילה", הוסיפה אופק קובי, "אם הייתי גדלה בעיר אחרת או מדינה אחרת, נגיד מדינת תל אביב, בטח הייתי חושבת אחרת והיו חשובים אחרת עלי, אבל דווקא המצעד בחדרה מאוד חשוב לי, כי תמיד יש סיכוי שיבוא נער מבולבל שיכיר מישהו מהקהילה ויבין שיש לו מקום בחדרה ושהקהילה הגאה נמצאת לא רק בתל אביב אלא בכל מקום".
נירה גל, אם לבן הומו וחברה בארגון תהילה לתמיכה בהורים לילדים להטבי"ם, אמרה כי "המצעד נותן נראות לקהילה, וזה חשוב בעיקר בפריפריה. כשהצעירים יוצאים מהארון וצריכים תמיכה מירבית, ההורים נכנסים לארון. כאן נכנס ארגון תהילה המסייע להורים לקבל את בניהם ולתמוך בהם"
אביאל אסטנובסקי, ממארגני המצעד, סיפר ל"דבר ראשון" על האתגרים בקיום המצעד בעיר. "עוד לא קרה לנו שעברנו מצעד שקט, אבל אנחנו מוכנים לזה. אנחנו מקבלים באהבה כל חפץ שהוא לא חד. אני מעדיף שאנשים ידעו על המצעד ויזרקו ביצים, מאשר אנשים שלא ידעו על המצעד. מטרתנו היא לעלות את המודעות בין אלו שלא יודעים. שאנשים יגלו את בן המשפחה היחיד בשיחה המשפחתית שחושב אחרת, כי שם מתחיל השינוי. צריך להגיד שהמשטרה עשתה פה עבודה מטורפת. השוטרים של חדרה עבדנו איתנו בתיאום מלא, הביאו פרשים. לפני שבוע הם הלכו במיוחד למצעד הגאווה בחיפה בשביל להבין איך לאבטח אותנו כמה שיותר טוב, מגיע להם כל הכבוד, הם היו הכי מקצועיים שיש"
אביאל נשמע אופטימי ביחס להשפעת המצעד על האווירה בעיר. "אנחנו לומדים שהתפיסה משתנה. 90 אחוז מהאנשים שאנחנו מחלקים להם פלאיירים בין תומכים לתומכים מאוד, ויש את האחוז ההומופובי, אבל ככה זה. תראה, זה מצעד שאף פעם גם לא יהיה גדול, זו חדרה"
– למה אתה אומר שהמצעד בחדרה אף פעם לא יהיה גדול?
"מבחינת ההיקף התקציבי, סיכמנו את המצעד בעשרת אלפים שקל. בתל אביב ובחיפה מדובר במיליוני שקלים מתקציב העירייה. כסף מביא את האנשים, כי אז מביאים לך את ריטה או קרן פלס ואנשים יבואו גם להנות. כאן אנשים מגיעים למחות."
– איך אפשר לחזק את המצעדים בפריפריה?
"זה סופר קשה לבד. המצעד יושב על כתפיים אינדיבידואליות של אמביציה ויכולות של אנשים, אבל עובדה שזה מתקיים פעם שלישית בחדרה. הרוב המוחלט של הערים שהן לא תל אביב, חיפה וירושלים ויתרו, גם בבאר שבע הם במאבק קשה. אנחנו הולכים עם הראש בקיר למרות שזה קשה"
– מה היית אומר לחבר'ה צעירים היום בפריפריה שרוצים להרים אירועים דומים?
"בשביל להרים כזה דבר צריך הרבה מאוד מאמץ והקרבה אישית של הרבה דברים. כוח, זמן וכסף. אין מה לעשות. אבל אם יש לך את המניע ואת המטרה לנגד עיניך זה אפשרי, ועובדה – אנחנו בחדרה וזה קורה. אנחנו השתמשנו בגב של האגודה למען הלהט"ב וזה מאוד עזר לנו, אני לא יודע כמה אנשים מודעים לזה שיש את הגב הזה. זו עזרה מינימאלית אבל סופר חשובה – יש לך גם עזרה משפטית וגם של הגזברות שיודעים להסביר איך לנהל את הדברים. כהסקת מסקנות לסוף עונת המצעדים אנחנו צריכים לשבת עם הנציגים הפריפריאליים האחרים, וללמוד איך מעצימים את כוחנו".
– האם היחס העוין של העירייה שעליו דווח בעבר קיים גם היום?
"העירייה לא שמה שקל על האירוע אבל היא כן עזרה. הומופוביה זו תפיסה של הרבה אנשים בעיר, לא רק של ראש העיר. אבל כל גורם בעירייה שאין לו בעיה הומופובית עקרונית היה בא ורואה ושומע אותנו – הוא היה מבין שזה היה עושה טוב לעיר. יש מעט מאוד אנשים שהם הומופובים ביסודם. אנחנו מאוד משתדלים שהמצעד יפגוש את העיר והאופי שלה באופן מכובד. יש עלינו ביקורת מגורמים בקהילה שאומרים שאנחנו מתפשרים על תושבי העיר ולא מספיק רדיקליים במסרים שלנו. אני לא חושב ככה, אני חושב שאנחנו עושים שינוי אמיתי"
